כִּ֧י הַתְּרָפִ֣ים דִּבְּרוּ־אָ֗וֶן וְהַקּֽוֹסְמִים֙ חָ֣זוּ שֶׁ֔קֶר וַֽחֲלֹמוֹת֙ הַשָּׁ֣וא יְדַבֵּ֔רוּ הֶ֖בֶל יְנַֽחֵמ֑וּן עַל־כֵּן֙ נָסְע֣וּ כְמוֹ־צֹ֔אן יַעֲנ֖וּ כִּֽי־אֵ֥ין רֹעֶֽה׃ (פ)
אגרא דכלה
ויהי בבקר ותפעם רוחו (בראשית מא ח). כתיב (תהלים פא ד) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו (תהלים פא ה) כי חוק לישראל הוא משפט וכו', (תהלים פא ו) עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים. ר"ל לתקוע שופר בכסא דוקא ביום, כי השי"ת אינו דן את ישראל בלילה שהוא התגברות הדינים, רק דן אותם ביום, על כן חיוב השופר דוקא ליום חגנו להמתיק את הדינים בזמן המשפט. והנה כתבנו למעלה ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם (בראשית מא א), תיכף חלם לו בתחילת הלילה להורות שבהגיע העת, לא ירעיב י"י נפש צדיק וממהר הש"י לגאולה, על כן גם ליוסף כאשר כלו הב' שנים תיכף מיהר הש"י להצמיח סבת גדולתו, כן יחיש פדות לעמו, אבל עיקר הדין לגמרי לישראל הוא ביום, וישראל תוקעין בשופר ביום, על כן בלילה וייקץ פרעה והנה חלום (בראשית מא ז), סבור שהוא חלום והחלומות שוא ידברו (זכריה י ב) , אבל בהגיע בקר ותפעם רוחו, דמיון השופר יילולי ייליל גנוחי גנח (ר"ה ל"ג ע"ב). וז"ש תקעו בחודש שופר בכסא ליו"ם חגנו, ליום דייקא כי חוק לישראל הוא משפטם ביום דייקא, עדות ביהוסף שמו (הש"י שם עדות לזה ענין יוסף בצאתו על ארץ מצרים דוקא ביום), וקצת מזה כתב הרב בעל הפלאה גם כן בחומש: