חסידות על חגי א:יג

וגם הנביאים מצינו שנקראו מלאכים (חגי א׳:י״ג) ויאמר חגי מלאך ד' במלאכות ד'. ולא זכר כאן צבאות ולא אלקים רק שם הוי' שמורה הי' הוה ויהי' כמו שכתבו בטור או"ח (סי' ה'). ובענין זה הם נביאות הנביאים בענין מה שהי' ומה שיהי' ותוכחות ההוה ולא הוראות ומשפטים בענין פרטי מעשים הראויים לנפשות מבית ישראל. ומה שלא מצינו תואר זה על הנביא רק במקום זה. אולי כי היות הנביא מלאך ושליח ד' הדבר מבואר שהרי זה עניינו וכמו שנאמר (ישעיהו ו׳:ח׳) את הי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני. רק בעבור ששם היתה דבר נבואתו לכל ישראל אני אתכם אמר ד' וכפי מה שכתבתי כאשר ד' עמו בכל פרטי מעשיו אז תורה יבקשו מפיהו כי מלאך ד' צבאות הוא. אבל באמת הרבה פרטות מדרגות יש בזה ולכך נתייחד בכאן חגי בשם מלאך ד' לומר שמ"מ אין כולם עדיין שוין לו:

וענין ראיית רבנן מאשת מנוח. כי לא הונח להם בראיות הראשונות שלא נתפרש שם הטעם שלא הי' מלאך ממש ולכך הביאו מאשת מנוח. כי ראיית המלאכים הנה הוא בעין השכל כי לא גשם המה להראות בעין הגשמי. והנה היא אמרה ומראהו כמראה מלאך האלקים נראה שהרגישה מראהו רק בעין השכלי וכמראה מלאך שלא נראה גשמי ממש ועם כל זה היתה סבורה שהוא נביא. והיינו מפני שאז לא ידעו מנביא זולת פנחס כי עד שמואל לא הי' חזון נפרץ כלל. והוא בעת ששרתה עליו הנבואה הי' באמת נדמה למלאך. ולכך עד שלא ראתה שגם אחר שריית הנבואה ורוח הקודש עלה בלהב השמימה שהוא העדר החומר לגמרי ולא בעת הנבואה לבד היתה סבורה שהוא איש אלקים לבדו. ולמדו מכאן על פנחס והנביאים המוחזקים אצל בני ישראל הי' תוארם כתואר מלאך האלקים עד שהיו יכולים לטעות ביניהם ולפיכך בדין הוא שיקראו הנביאים מלאכים. אלא שלפי זה אין ראי' לכל הנביאים. ונראה שרבנן באו להוכיח כדברי ר' סימון שהי' פניו בוערות כלפידים דוגמת מלאך ולא על הקודם וענין הנרצה בענין הקרא הנביאים מלאכים באו. ומה שאמר ר"י מבית אב כו'. ר"ל מעיקר עניינם של הנביאים הם בדין שיקראו מלאכים. שעיקר עניינם הוא מלאכות ד' להגיד לעם דברי השליחות וא"כ עיקר עניינם הוא המלאכות ונקראות מלאכים. וזה שהביא קרא דחגי דשם פירש אותו הטעם. שקרא לחגי מלאך ד' מפני שבא במלאכות לד' [ופירוש במתנות כהונה כהונה בזה אין לו שחר. וחכם אחד הגיה בית אב כו' ור"ל מקור מלימוד שהם כו' הוא מקרא דחגי. וג"כ דחוק]: