וַיְהִ֗י בִּֽהְי֣וֹת יְהוֹשֻׁעַ֮ בִּירִיחוֹ֒ וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה־אִישׁ֙ עֹמֵ֣ד לְנֶגְדּ֔וֹ וְחַרְבּ֥וֹ שְׁלוּפָ֖ה בְּיָד֑וֹ וַיֵּ֨לֶךְ יְהוֹשֻׁ֤עַ אֵלָיו֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ הֲלָ֥נוּ אַתָּ֖ה אִם־לְצָרֵֽינוּ׃
קדושת לוי
או יבואר, אשה כי תזריע וילדה זכר (ויקרא יב, ב), אשה מזרעת תחילה יולדת זכר איש מזריע תחילה יולדת נקיבה. ובו יבואר הפלוגתא חד אמר בניסן נגאלו, ובניסן עתידין לגאול, וחד אמר בניסן נגאלו, ובתשרי עתידין לגאול. הכלל, יש שהקדוש ברוך הוא בעצמו ברוב רחמיו מרחם על עמו ישראל בלי שום התעוררות התחתונים, ויש שהקדוש ברוך הוא מרחם עצמו על עמו ישראל מחמת מעשה התחתונים מעמו ישראל במעשיהם הנאים במה שעושים ומקיימים מצותיו. והבחינה הב', יותר טוב לפני עמו ישראל. וזהו הרמז, כי הקדוש ברוך הוא המשפיע חיות בכל עת ורגע על כל העולמות נקרא בשם איש והעולמות המקבלים חיות מאתו בכל עת ורגע נקראים אשה. וזהו אשה מזרעת תחילה, דהיינו כשהשפע בא מחמת מעשה התחתונים אין בו שום קטרוג חס ושלום וזהו יולדת זכר על הרמז כאיש גבורתו. איש מזריע תחילה, דהיינו כשהקדוש ברוך הוא בעצמו מעורר השפע על עמו ישראל. זהו הרמז יולדת נקבה, על הרמז תש כחו כנקבה, (ברכות לב.) כי שם חס ושלום יש קטרוג. וזהו הרמז בגמרא ולא פליגי. כי כשיהיה אם ירצה ה' הגאולה במהרה בימינו מחמת התעוררות התחתון אז יהיה הגאולה בתשרי אפילו שהחודש הזה מורה על הדין כיון שהגאולה יהיה אם ירצה ה' מחמת התעוררות התחתון אבל כשיהיה הגאולה מחמת רוב רחמיו אז יהיה דווקא בניסן בעת שאין דינין שורה כלל, כי על זה רומז זה שהחודש ניסן נקרא חודש אביב אל"ף בי"ת כסדר ותשרי הוא אותיות תשר"ק, כי ניסן הוא אור הישר מורה על חסד. ותשרי הוא אור החוזר מורה על דין:
ישמח משה
אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר ולא יבוא כי בזדון דברו הנביא לא תגור כו' (דברים יח כב). שמעתי פירוש על זה דאמר בשם ה', דלכאורה מיותר הוא, דידוע (ברכות ז' ע"ב) דלטובה ליכא חזרה, אבל לרעה איכא חזרה. ונקדים מאמר חז"ל (ב"ר ג' ו') דהקב"ה אינו מייחד שמו על הרעה, ואמר כאן אשר ידבר בשם ה', דהיינו טובה ולא יהיה הדבר, הוא הדבר אשר לא דברו ה', ודפח"ח. אבל גם על על זה הפירוש קשה, חדא דכתבה התורה לסימן דהיינו טובה, וכי לא סגי בלאו הכי שיהיה טובה ולא יהיה בשם ה', ולפי זה יהיה חייב מיתה, והתורה כתבה בשם ה' דוקא. ועוד הוי לתורה לכתוב לטוב בפירוש, ולא על ידי סימן. ועוד למה לי כפל הדברים הוא הדבר אשר לא דברו ה' בזדון דברו הנביא, כיון דלא דבר ה', ידענא כי בזדון דיבר, והנראה כי מצינו באחאב שיצא רוח נבות ואמר ואהיה רוח שקר בפי כל נביאיו (מלכים א' כב כב), וכן נמצא לפעמים שבא משחית ושד ומדבק באחד ואמר לו עתידות, והוא סובר שרוח הקודש אתו, וכי יהיה חייב מיתה על זה, הא אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריות, ואם כן איך נהרוג נביא שקר, דלמא היה כזה ואינו חייב כלל בדבר הזה כי מטעי קא טעי. אך נקדים מאמר חז"ל בסנהדרין (דף מ"ד.) ובמגילה (דף ג'.) גבי יהושיע שאמר הלנו או לצרינו כו' (יהושע ה יג-יד), והא אין שואלין בשלום בלילה, חיישינן דלמא שד הוא. ומשני שאני הכא דאמר ליה (יהושע ה יד) כי אני שר צבא ה'. ודלמא משקרי, גמירי דלא מפקי שם שמים לבטלה, עד כאן. וזהו הפירוש אשר ידבר הנביא בשם ה' ולא יהיה הדבר כו' הוא הדבר אשר לא דברו ה', דהא לא בא, וגם שד לא הטעה אותו, רק בזדון דברו הנביא דהא לא מפקי שם שמים לבטלה, על כן חייב מיתה, לכך באמת אינו חייב מיתה רק בשאומר בשם ה', ודו"ק.
תולדות יעקב יוסף
ובזה יובן כי ה"ג מנצ"פך גי' פרה כאשר נמתקו בשורש ה' גבורות נעשה פרה כמ"ש בפע"ח בכוונת תפלות י"ח יעו"ש וז"ש ויקחו אילך בחי' הדעת שהוא בחי' משה ואז מטהר טמאים גם שהוא בקטנות אם נותן דעתו בזה אז נמתקה ה"ג פ"ר בשרשן ונעשה פרה ומטהר טמאים והבן וז"ש פרה אדומה תמימה ר"ל כשנעשה פר"ה כנ"ל אז גם אדומה תמימה תהי' בלי מום וטומאה ע"ד אם יאדימו כתולע כצמר יהי' וק"ל.