וַיַּ֧עַן עָכָ֛ן אֶת־יְהוֹשֻׁ֖עַ וַיֹּאמַ֑ר אָמְנָ֗ה אָנֹכִ֤י חָטָ֙אתִי֙ לַֽיהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכָזֹ֥את וְכָזֹ֖את עָשִֽׂיתִי׃
ערבי נחל
ועתה נבא לביאור פסוקי יהושע ונבאר תחלה לפי דברי הש"ס, כזאת וכזאת, שעשה כן ב' פעמים בימי משה, והקשינו מה כוונתו בזה. ונראה לומר, כי יהושע צעק עליו של"ו נפשות מישראל נהרגו עבור חטאו, שכל ישראל ערבים זה בזה (שבועות ל"ט. ) והטעם כנ"ל כי גוף אחד הם, וכשיש מכה באיזה אבר כולם מרגישים. והנה במי שעל ידי עוונותיו כבר נכרת נפשו ונבדל מעדת ישראל, יש מעלה שכל ישראל פטורין מן הערבות, דהרי הוא יוצא מהכלל, וכבר אמרנו שמי שמחלל שבת ג' פעמים בפרהסיא הוי מומר לכל התורה וכיוצא מן הכלל. לזאת כשאמר לו יהושע בני שים נא כבוד כו' באמרו כי נפשות ישראל נהרגו על ידי חטאו, בא להשיב על דבריו, ואמר אמנם אנכי חטאתי, ר"ל אמת הדבר שאני חטאתי אבל מה שאמרת שבסבת חטאי נהרגו נפשות ישראל זה אינו, דהא כזאת וכזאת עשיתי, שחילל שבת ג' פעמים, ואם כן נפטרו מן הערבות, ואולם בא הפסוק להודיענו ישוב לקושיתו, דהא אנו יודעים באמת שבסבת חטאו היה מה שהיה, ואם כן קשה, הלא כבר עשה כן ג' פעמים והוה ליה מומר לחלל שבתות, לזה בא הפסוק להודיענו באומרו, והנם טמונים בארץ בתוך אהלי, רצה לומר דדין זה הוא דוקא במחלל שבת בפרהסיא, משא"כ אלו היו טמונים בצנעה, שהיה רק בתוך האהל ולא בפרהסיא.