חסידות על יהושע כד:ג

וְעַל־כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נִקְרָא אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים (שמות ג), מִלְּשׁוֹן עֵבֶר הַנָּהָר (יהושע כ״ד:ג׳), לְשׁוֹן צְדָדִין, הַיְנוּ שֶׁאֱלֹקוּתוֹ מְסַבֵּב גַּם עַל הֶחָלָל הַפָּנוּי, הַבָּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁצִּמְצֵם הָאוֹר לִצְדָדִין. וְעַל־כֵּן יִשְׂרָאֵל נִקְרָאִים עִבְרִיִּים, שֶׁעַל־יְדֵי אֱמוּנָתָם, שֶׁמַּאֲמִינִים שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אֱלֹקֵי הָעִבְרִיִּים כַּנַּ"ל, הֵם עוֹבְרִים עַל כָּל הַחָכְמוֹת וְעַל מַה שֶּׁאֵינָם חָכְמוֹת, הַיְנוּ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַשֵּׁנִית כַּנַּ"ל.

ועוד י"ל ליישב תיבת וגם (שמות ה ב), ובזה נתיישב למה שינה משה, דמקודם אמר אלקי ישראל (שמות ה א), ואחר כך אלקי העברים (שמות ה ג). כי הנה האחדות לא נגלה להאומות קודם מתן תורה, והיו סבורים שכל עם ועם יש לו אלקים, דהיינו איזה כח רוחני המנהיג אותו, וקצתן עשו עצמן אלקים, דהיינו שהכח רוחני המנהיג אומה זו שהוא בתוכן, מתלבש בו. והנה ידוע דאברהם היה נקרא העברי שהיה מעבר הנהר (יהושע כד ג), וכן זרעו אחריו לא היה להם שם אומה בפני עצמם בין אומות העולם, אף שהיה להם שם ישראל בעצמותן לכולי עלמא משעת מעשה עיין במסכת חולין (דף ק"א ע"ב), ועיין שם בתוספת ד"ה לאחר מעשה, מכל מקום בין האומות ודאי לא נקראו בשם אומה בפני עצמם, עד אחר שנתרבו והיו לעם גדול, אז נקראו בשם אומה בפני עצמם ישראל, ולא דוקא על שם מקומן הראשון עברים, וזה מבואר בתורה הק' (ריש פרשה זו) ובני ישראל פרו וישרצו וגו' ותמלא הארץ אותם, (שמות א ט) ויאמר אל עמו הנה עם בני ישראל, וזה ברור.