לְפָנָיו֙ רָ֣גְזָה אֶ֔רֶץ רָעֲשׁ֖וּ שָׁמָ֑יִם שֶׁ֤מֶשׁ וְיָרֵ֙חַ֙ קָדָ֔רוּ וְכוֹכָבִ֖ים אָסְפ֥וּ נָגְהָֽם׃
אגרא דכלה
אמרו חז"ל במדרש (ויק"ר פל"א ט') הובא בילקוט (שמעוני ילקו"ש יואל רמז תקל"ח), שמש ירח קדרו (יואל ב י), בשעה שגלגל חמה נכנס ליטול רשות מהקב"ה, עיניהם כהות ומבקשים לצאת להאיר לעולם ואינן רואים כלום, מה עושה הקב"ה מורה חיצים בהם ומהלכים לאורם, עכ"ל. הנה דרשו כן על פי קבלתם האמיתיות מפסוק (חבקוק ג יא) לאור חציך יהלכו וכו'. אבל צריך להתבונן למה עשה הש"י ככה שיהיו עיניהם כהות בהולכם כלפי מעלה ליטול רשות מבוראם. אבל הש"י עשה להם ככה בהליכתם למעלה אורם כהה ומאיר עיניהם אין אתם, להורות דעיקר בריאתם להאיר על הארץ לשמש ליושבי תבל, ובזה יכירו וידעו בהגיע עת דודים איזה צדיק שבדור יצוום איזה ציווי, הנה מוכרחים להשמע לו כיון שנבראו לצורכו. ויש לפרש רמז החצים שזורק כביכול בהם, היינו ח"ץ אתוון דיחודא עילאה ותתאה דקריאת שמע שחרית וערבית, שישראל מכירין זמן הקריאה על ידי המאורות: