חסידות על יחזקאל טז:ו

[פסוק זה אמר בפ' בא]
ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך כו' (יחזקאל טז ו). דהנה כתיב דום לה' והתחולל לו (תהלים לז ז). פרשנו דאיתא המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו. וזה דום לה' פי' בשביל ה' כי יש שאינו משיב על חרפתו בשביל שישבחוהו שהוא עניו וסבלן. הגם שגם זה טוב יותר משישיב על חרפתו ויתקוטט אעפ"כ אין זה האמת להעביר ממנו כל פשעיו כ"א קאמר דום לה' בשביל ה' שזה הוא רצונו ית' שומעין חרפתן ואינן משיבין ונמצא שמעבירין ממנו כל פשעיו ומכ"ש עונות וחטאים ונעשה כקטן שנולד שלא טעם טעם חטא כמו שאמרו רז"ל בן שנה שאול במלכו כבן שנה שלא טעם טעם חטא. וזה והתחולל לו לשון לידה כמו חולל אילות תשמור. וזה ואעבור עליך ואראך מתבוסס' בדמיך לשון דומי' ואומר לך בדמיך חיי בעוה"ז ואומר לך בדמייך חיי לעוה"ב:

עוד יש לפרש וייטב אלקים וגו', (בראשית א כ) באופן אחר, (ועל דרך זה יתפרש ויעצמו כפשוטו, דקאי על העם ולא על המילדות), על פי דאיתא בגמרא (פרק חלק, סנהדרין ק"ה ע"א) באו ה' בני אדם וישבו לפני הנביא ואמרו לו עבד שמכרו רבו כלום יש לזה על זה כלום, והיינו דכתיב (יחקאל כ לב) והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים וגו', וכן הוא במדרש (תנחומא נצבים סי' ג') (הובא בפרשת דרכים דרוש כ"ה). והנה קל וחומר הדברים, מה אם לאחר מתן תורה ולקח גוי מקרב גוי במסות וגו' (דברים ד לד), עלה על דעתם כך, על אחת כמה וכמה קודם כל זה במצרים שהיו לעבדים גמורים, שהיה להם לחשוב כן ולא להחזיק בתורת האבות כלל כגון מילה ושאר דברים, ומחמת שהחזיקו וקיימו מילי דאבות, בזכות זה נגאלו, כמ"ש (יחזקאל טז ו) ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך. אך כבר כתב הפרשת דרכים שם דאם נקראו בנים אין בטענה זו ממש, והנה מהצדקה דיהבו המילדות ואסכימו מן שמיא על ידייהו, כי הטבה שלהם היה נראה שהיה שלא כדרך הטבע, כי היו מספקין לריבוי עם כזה ולא חסרו דבר, מזה מוכח דנקראו ישראל בשם בנים, כמ"ש הפרשת דרכים (בדרך צדקה) על הפסוק (משלי יד לד) צדקה תרומם גוי, ואמרו רז"ל (ב"ב דף י' ע"ב) אלו ישראל, שדוקא בישראל נחשבת הצדקה למצוה לפי שהם קרויים בנים, עיין שם. אם כן מזה נתעצמו העם שלא יתייאשו מהיות לו לעם ולא יניחו את המצות. והיינו וייטב אלקים וגו' וירב העם, אם כן מזה דהטבה לא חסרה מפני הריבויי, נראה דמן שמיא אסכימו על ידייהו ונקראו בנים, על ידי זה ויעצמו מאד קאי על העם דסמיך ליה, שיחזקו לבם לבל יתיאשו מהיות לו לעם ויניחו המצות, אם כן הצדקה של המילדות קיים כל הדת יהודית, וכן עתה. ועל פי זה יש לפרש בתוספת נופך הפסוק (משלי י"ד ל"ד) צדקה תרומם גוי אלו ישראל, ר"ל שהצדקה מרומם כל ענין הישראלית, מ"ט וחסד לאומים חטאת משום שנקראו עבדים, אם כן הצדקה של ישראל מורה שהם בנים, ואם כן לא שייך עבד שמכרו רבו, אם כן זה מרומם כל ענין הישראלית, והבן כי נכון הוא בס"ד.

והיה לכם למשמרת וגו' (שמות יב ו). במכילתא (הובא מקצת ברש"י [ד"ה והיה] וכולו בחן טוב) וז"ל: מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, היה ר' מתיא בן חרש אומר הרי הוא אומר (יחזקאל טז ו) ואעבור עליך ואראך וגו', הגיע שבועה שנשבע הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה שהוא גואל את בניו, ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיגאלו שנאמר (יחזקאל טז ז) שדים נכונו וגו' ואת עירום וגו', ונתן להם הקב"ה ב' מצות, מצות פסח, ומצות מילה שיתעסקו וכו', וכן הקדים לקיחת הפסח ד' ימים שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, ר' אליעזר אומר ד' מצות היה בידם שלא שינו את שמם וכו', ומפני מה קדם לקיחת הפסח ד' ימים, לפי שהיו ישראל שטופין בעבודה זרה והיא שקולה ככל המצות שבתורה וכו', אמר הקב"ה (שמות יב כא) משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצותי, עד כאן. ונ"ל ביאורו, כי ידוע דדור המדבר היה בהם ביציאתן ממצרים אמונה, כמו שנאמר (ירמיה ב' ב) זכרתי לך חסד נעוריך, לכך אמר ר' מתיא בן חרש שאין נוטלין שכר אלא על המעשה, אף שהיה בהם אמונה צריך להיות בידם מעשה המצות, ודברי ר' אליעזר יתפרשו על פי המבואר בספר מעשה ה' (במעשה תורה פרק ל"ד, ובמעשה בראשית פרשה כ' כ"א), ששבע דרכים יש למנוע מן החטא, ויצר הרע מגביר ומנצח לכולם, ועל כן יש לו שבע שמות (סוכה נ"ב ע"א), ועל כן העונש בשבע, שבעתים יוקם קין (בראשית ד כד), ויספתי ליסרה שבע על חטאתיכם (ויקרא כו יח), שבע יפול צדיק (משלי כד טז), ועל כן הספירה בשבע כמו שמבואר שם (בפרק ל"ד במעשה תורה). ועל פי זה נ"ל ביאור אמרם (סוכה דף נ"ב.) כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כי הנאחז במניעה היותר גדול, הוא מגביר בניצוח היותר גדול עד להמונע מאהבת הבורא אין לו שום ניצוח, רק אפיקורסת שהוא היותר רע מכולם והבן. ולפי זה במצרים שחטאו, היו צריכין לשבע מצות לתיקון שבע בחינות הנ"ל שבע נגד שבע, וזה דעת ר' אליעזר לא כדעת ר' מתיא בן חרש שאמר שאינו נחשב רק מעשה, רק הכל נחשב, רק שלא די באמונה לבד, כי צריכין לשבע מצות כנ"ל, לכך נצטוו גם על הפסח ועל המילה, ושמא תאמר דעדיין אינם אלא שלש, אמונה, ופסח, ומילה, לכך אמר דד' היו בידם, ואם כן הרי שבע, ועל הא דהקדים לקיחת הפסח ד' ימים, אמר טעם אחר כנ"ל, ודוק.