וּבָרוֹתִ֣י מִכֶּ֗ם הַמֹּרְדִ֤ים וְהַפּֽוֹשְׁעִים֙ בִּ֔י מֵאֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ אוֹצִ֣יא אוֹתָ֔ם וְאֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יָב֑וֹא וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּי־אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
קדושת לוי
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי ( במדבר כד, יא). וקודם נבאר הפסוק (איכה א, ח) חטא חטאה ירושלים על כן לנידה היתה. הכלל, כי יש שאדם חס ושלום יעשה איזה עבירה מחמת תאוה ויש חס ושלום שאדם עושה עבירה להכעיס בלא תאוה. ועל אלו נאמר (יחזקאל כ, לח) הפושעים ומורדים אשר אין להם תקומה כלל. אבל זה העושה מחמת תאוה יש לו תקומה, כי לזה קל לעשות תשובה. וזהו הרמז חטא חטאה ירושלים, ירושלים חטאה חטא מחמת תאוה. וזהו לנידה היתה, כי לנידה יש טהרה במקוה מה שאין בכל הטומאות, דהיינו שרץ ושאר טומאות שאין להטומאה עצמה טהרה במקוה אבל נדה שהיא עצמה הטומאה ויש לה טהרה במקוה. והנה יש דם נדה ודם לידה שהיא טהורה, כי הכלל השם יתברך משפיע תמיד חסד על ישראל ואף על פי שלפעמים בתחלה נראה שאינו חסד אבל באמת לסוף כשיגמור הדבר ההוא טוב הוא. והנה דם נדה תחלה הוא טמא, כי תחלה נראה הדבר לא טוב. והלידה, דהיינו שנגמר הדבר אז הדם טהור, כי כשיגמור נראה שהוא טוב. וזהו הרמז פנחס בן אלעזר השיב את חמתי, דהיינו שהראה דמה שבתחילה הוא מה שבסוף הכל חסד:
אגרא דכלה
ויש לפרש עוד אמרו טבת מראה בלבד (בראשית כד טז), ולא יפת מראה. וגם כן הכפל בתולה ואיש לא ידעה, שדרשו רז"ל (ב"ר פ"ס ה') שאפילו אדם לא תבע בה. נ"ל הכוונה דהנה דרשו רז"ל (סוטה י"ב ע"א) אצל מרים, שנקראת בדברי הימים (א' ד ז) אתנ"ה, שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו, ובעכסה בת כלב (יהושע טו יז) דרשו (תמורה ט"ז ע"א) שכל הרואה אותה כועס על אשתו, הנך רואה שינוי העניינים. והנך רואה עוד מה שדרשו (תענית ה' ע"ב) ברחב, כל האומר רחב רחב וכו' ביודעה ומכירה. ותבין מתוכן הענין בפרט הלזה שישתנה הענין ביופי בצדקניות גם כן, שיש מהצדקניות שכל הרואה אותה לא יבא לידי הרהור בה, רק יוסיף אהבה למצות בוראו, דהיינו שמוליך אתנן לאשתו, והיא זכיה גדולה שלא יכשלו בה בני אדם אפילו בהרהור לשתות בכוס זה היינו באשתו, ויהרהר בדמיונו בכוס שראה ויהיו בניו בני תמורה, רק אדרבה הראיה בה תפעול טובה להוליך אתנן לאשתו כי תיטב בעיניו. וזה לדעתי הנרצה בכאן טבת מראה מאד, שמראיתה היו טוב מאד לבני אדם, כי היא בתולה שלא נכשל בה שום בן אדם במעשה, וגם כן איש לא ידעה, לא הוקבע מראיתה בדעת שלו לשתות בכוס זה וכו'. והדיוק היא לא ידעה, אבל ידע את אשתו על ידה, הנה מראיתה טוב לבני אדם. והנראה כי נשתנו הצדקניות הללו רבקה ומרים בפרט הלזה, דהנה ידוע כל מי שנכשל חבירו על ידו, גם הוא יצטרך לקבל איזה עונש במשפט הצור ית"ש, ואפילו אבן מקיר וכפיס מעץ, (עיין בגלגולי נשמות להרמ"ע בענין פלגש בגבעה שהכשילה רבים), צא ולמד ממעשה דר' יוסי בן דיוקרת בתענית (כ"ד ע"א) שאמר לבתו היפיפיה תוב לעפרך, להיותה חשש להכשל רבים. והנה ברבקה היה גלוי לפני הבורא כל שעתידה להוליד את עשו, ויאמרו הבריות שזה היא בעבור שהכשילה רבים להוליד בני תמורה אשר פושעים יקרא לבנים ההם. על כן קדמה התורה להודיענו שנקיה הצדקת הזאת מזה שמראיתה היה טוב, וכן במרים שאירע הענין שנהרג בנה הצדיק חור, ויאמרו גם כן כזה להיות שנכשלו בה רבים להוליד בני תמורה, אשר עליהם נתנבא הנביא (יחזקאל כ לח) וברותי מכם האנשים המורדים וכו', על כן גם בנה הצדיק נהרג. על כן מודיענו הכתוב שנקייה הצדיקת מזה, רק כל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו, והבן: