וְיָשְׁב֣וּ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֤י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם׃
אגרא דכלה
ולפי זה יתפרש דברי המדרש הנ"ל בטוב טעם החד"ש הזה לכם. הוקשה לו כפל ההי"ן, היה לו לומר (חדש הזה או) החדש זה. וגם תיבת לכם מיות"ר. זה שדרש לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו, על כן נכתב הז"ה בגימטריא י"ז, שהחדש הזה יהיה בו החלק הב' י"ז ימים, והוא לכם לצרכיכם לאריכות המלכות, (גם לכ"ם אתוון מל"ך) שלא תופסק המלכות בימי יאשי"ה. והנה הוספת הימים האלה לא היו הוספת ימים שלמים, רק י"ב שעות הלילה נתהוו לימים, וכל עיקר הוראת המלוכה הוא נמשך אחר י"ב שעות היום, דכתיב במלך (דברים יז יח) וכתב לו וכו' (דברים יז יט) וקרא בו כל ימי חייו (ימי דייקא), למען יאריך (ימים דייקא) כי עיקר הלימוד הוא ביום. על כן התורה אומרת ב"י מלכים ימלוכו, שהמלכים נמנים רק לי"ב שעות היום, להיות היום הוא זמן הלימוד, מה שאין כן הלילה לא אברי אלא לשינתא (עירובין ס"ה ע"א). והנה על מה עשה ד' ככה שרמז חוסר המלוכה מדור אל דור בי"ז ימים בתיבת הזה כנ"ל, הוא הוראה לעתיד וירא אלקים את האור כי טוב (בראשית א ד), נגנז לצדיקים לעתיד לבא (ב"ר פי"ב ו'), כן במלוכה נגנז הטוב. ובמהרה בימינו כאשר יתגלה הטו"ב הגנוז אור שנברא מששת ימי בראשית מה רב טובך אשר צפנת ליראיך (תהלים לא כ), והנה האור הזה לא יהיה לו מיעוט לעולם, כן לא תתמעט עוד המלוכה מזרע דוד בשום אופן, זה מ"ש (יחזקאל לז כה) ועבדי דוד נשיא עליהם לעולם]. (עד כאן מספר בני יששכר):