חסידות על יחזקאל מד:טו

אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן (שמות לח כא). ויש לתמוה בהאי קרא דסיפא לאו רישא ורישא לאו סיפא ועיין בתרגום יונתן. ועוד קשה משכן משכן, ודרש רז"ל (תנחומא פקודי סי' ב') ידוע. והנ"ל על פי הזוהר בפרשה זו (זוהר ח"ב רכ"א ע"ב) ר' אבא פתח (ישעיה יא י) והיה ביום ההוא שורש ישי וגו'. תא חזי משכנא דא קיימא בחושבנא, ובגין כך אצטרך לצלותא דמשה דישרי עליה ברכאין, דכתיב (שמות לט מג) ויברך אותם משה, ומה ברכה בריך לון יהא רעוא דתשרי ברכה על עובדי ידיכון, וברכאין לא שראין על האי חושבנא עד דאקשרי ליה משה לעילא, דכתיב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה וכו', עיין שם. והנה יש להבין מאי ענין ברכה צריך כאן. אבל הענין הוא יובן כפשוטו דהשראת שכינה דמינה נפקין ברכאין לכל עלמין, והעד בברכת כהנים (במדבר ו כה) יאר ה' פניו אליך, תרגומו ינהר ה' שכינתיה לותך, וכמ"ש (שמות כ כד) בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ותרגומו בכל אתר די אשרי שכינתי לתמן אתינא לותך ואברכינך, ואם כן ענין ברכה בה בעצם וראשונה, על דרך הנוטע אוזן הלא ישמע (תהלים צד ט), אם כן לא שריא באתר, דברכה לא שריא דלא שריא באתר גלוי, רק באתר סמוי מן העין, וזה נכון. ועל פי זה יתפרש הפסוק אלה פקודי המשכן, ר"ל אילין מניני משכנא דהוי בחושבן, ואף על פי כן משכן, ר"ל שהוא משכן לשכינה, העדות, ר"ל דזה עדות אשר פוקד על פי משה וכדברי הזוהר. אך עדיין יש להבין הטעם דלא יכלו להשפיע שם ברכה שום אדם זולת משה. אבל הענין הוא על פי טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט), דנדרש (נדרים ל"ח ע"א) על משה וקרי יברך, ור"ל דלא יכול להשפיע ברכה רק מי שהוא כלו טוב וזה משה כנודע, אמנם לכאורה יש להבין הלא ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן (שבת קמ"ו ע"א), ואם כן הוויין כלהון טובים, ומטעם זה איתא במנחות (דף נ"ג ע"ב) יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים, עיין שם. אך הא בעגל חזרה זהומתן, ומיהו המשכן הלא הוא כפרה על עון העגל, אך דודאי לא כיפרה רק אחר שנעשה משכן, ואם כן האיך יעשה משכן אם לא על פי משה והבן, אך מאן יימר דחזרה זהומתן, לזה אמר עבודת הלוים וגו', על פי הגלגולים (בפרק כ"ג) על הפסוק (יחזקאל מד טו) והכהנים הלוים בני צדוק, והנה המבואר דאם יטהרו ישראל מתערובות רע, אז הלוים קודמים לכהנים, רק עכשיו הלוים נמתקים על ידי הכהנים, כמ"ש בכסף וזהב דלכך נענש שלמה, עיין שם. וזה דברי הפסוק עבודת הלוים ביד אתמר בן אהרן הכהן דייקא, אם כן מבואר דלא נטהרו, ואף על פי כן שריא ברכה באתרא דקיימא חושבנא, הוא העדות אשר פוקד על פי משה, והבן.

ואל תתמה עמש"ל בדוד ושלמה [וכיוצא בו בשאר סתירות רבות בכינויים והתייחסות הכחות שונות בכמה מקומות בדברינו וגם כן תמצא בזוהר ורעיא מהימנא בכמה מקומות] כי בפרטי פרטות גם כן כלול מהכל ובחכמת שלמה יש גם כן שניהם, שלמה כמו הלב והכהנים בני צדוק [הנזכרים ביחזקאל שיהיה לעתיד שאז יהיו דרגא דשלמה בשלימות. וכן בימי דוד היה צדוק עצמו כהן גדול שהוא המוח במדרגתו] המוח שבמוח, והוא היותר סמוך לשורש הנעלם, ומצד תוקף התפשטות דשם כשיש מלכות לא עלו העבדים במדרגת שרים כעבדי שלמה רק במדרגת מלכים ונעשה שפחה כי תירש גבירתה ונשמדו החשמונאים, היינו שעלו למקורם ושורש הנעלם לגמרי ונעלמו לגמרי מצד תוקף ההתפשטות, ובזה עוררו לאדום שהוא בסוד נעוץ סופה בתחילתה דלכך רישיה דעשו בעוטפיה דיצחק ופושט טלפיו כו' ובאים מכחו של זקן כמו שכתבתי במקום אחר, ואנו עכשיו בגלות לתקן זה ולכך בתר בני בבל גרריה שעיקר העסק לברר היראה שהיא יראת ד' טהורה באמת, ולכך יבוא פנחס זה אליהו קודם למשיח לברר היראה שהוא ברזא דכהונה והוא המברר המשפחות כמו שאמרו חז"ל, וטיהר את בני לוי מקודם כדאיתא שם שלא יהיה עליהם טענה דהנח כתר כהונה כו' שגם במלכותם לא פרקו עול יראת שמים חס ושלום מעליהם, ואז ממילא אחר כך יהיה יום דביאת בן דוד שהוא בירור הכל שהוא בירור האהבה דאחר שנתבררה היראה ממילא האהבה מבוררת דעיקר הטענה על האהבה לפי שהוא בלא יראה [והנה היראה בלב והאהבה במוח והיינו דמלך בלב כנ"ל דשם הוא בירורו ובירור הכהן במוח הוא באהבה ואין כאן מקום להאריך] ולכן יהיה נחלת הכהנים סמוך יותר לבית המקדש מנחלת הנשיא שיהיה מזה ומזה משני צדדי הכהנים, כמו שכתבו המקובלים דלעתיד יהיה יצחק ראש ההנהגה ואהבה מלבוש ליראה ויהיה בתוכו יראה לברר שנקודת לבו דבוק ביראה, ואצל הכהנים נקודת לבם הבית המקדש שהוא מטתו שלשלמה דשיר השירים, ותוקף האהבה דהשם יתברך והבית המקדש הוא ברזא דיעקב המחבר ומייחד אהבה ויראה להיות אחד ממש, והוא צורת אדם דמרכבה ממש נקרא בשמו של הקב"ה וכמו שאמרו חז"ל דיעקב קראו בית ולכך היה ברית דפנחס על ידי משה רבינו ע"ה שהוא יעקב מלגאו כנז"ל ואין כאן מקום להאריך עוד:

והנה קרח שפגם בתורה שבע"פ כתיב בי' ויקח ובתרגום ואיפלג שנחלק משאר העדה היינו מפני שנסתלק ממנו כח המאחד, וזה עצמו הביאהו לחשוב כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' היינו תוך כל אחד ואחד ואינם צריכים לכ"ג המאחדם, אבל זה טעות מפורסם שהרי לימות המשיח אחר גמר תיקון הכללי נמי יצטרכו ישראל למלך המשיח שהמלך היא המאחד את העם וכמ"ש זה יעצור בעמי שהמלך נקרא עוצר שהלשון הוא היפוך הפיזור, וכן יצטרכו לכ"ג וכבש"ס סנהדרין דדייק תחיית המתים מן התורה שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן והלוא אהרן לא נכנס עמהם לארץ שיתנו לו תרומה אלא מכאן לתחיית המתים שאהרן יקום לתחי' וישראל יתנו לו תרומה, וכן מפורש ביחזקאל והכהנים והלוים בני צדוק שכל הפרשה היא עתידה, הרי שאף לעתיד אחר גמר התיקון יצטרכו ישראל למלך וכ"ג לאחדם, והטעם פשוט שכל זמן שהאדם מלובש בגוף והגופין אף מזוככים כאחר התחי' נמי נפרדים הם זה מזה ע"כ נצרכים למאחד, ותורה שבע"פ היא המאחדת בפנימיותם ומלך וכ"ג בחיציונותם, וקרח שפגם בתורה שבע"פ שהוא פגם בכנס"י בפנימיותן יצא לדון ולפגום גם בחיציונותן ונעשה נפרד ועשה קרחה בעולם היפוך מ"ש ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום: