חסידות על יחזקאל מו:א

במדרש תנחומא היום הזה ה' כו' מצוך לעשות את החקים כו' לכו נרננה כו' נשתחוה ונכרעה כו' צפה מרע"ה שביכורים עתידין ליפסק תיקן תפלה כו'. אא"ז מו"ר ז"ל פי' שגם תפלה הוא ליתן הראשית בכל יום להש"י כמו ביכורים כו' ע"ש. אך השייכות להיום הזה צריך ביאור. ובמד' וברש"י הביאו היום הזה בכל יום יהי' בעיניך כחדשים. וכי הרצון להטעות להאדם אף שבאמת אינו התחדשות ח"ו. אך בכח האדם לחדש כל דבר. כי וודאי יש בחי' התחדשות בכל דבר שהרי הקב"ה מחדש בכל יום תמיד מ"ב ופי' תמיד בכל רגע. וגם כי הלא אין דבר בלתי חיות הש"י והנקודה שממנו ת' לעולם לא יתישן כי דבריו חיים ונובעין תמיד. אך כי החושך יכסה ארץ הקליפה חיצוניות היא המסתרת נקודה הנובעת. דכ' אין כל חדש תחת השמש והיא הטבע ועוה"ז שמסתיר ההתחדשות. אך בכח האדם להאיר הנקודה מהחשיכה וז"ש היום הזה ה"א מצוך לעשות פי' למצוא בחי' היום הזה שהיא התגלות האור בחי' אספקלריא דנהרא. גם תוך המעשה ממש שהיא המסתיר הנקודה הנ"ל. והיא ע"י מצות דכ' נר מצוה שכיון שמצוה הוא במעשה גשמיי ויש בה חיות הש"י בהציוי לעשותה בכח האדם להתדבק על ידה באור הגנוז כנ"ל כמ"ש במ"א. וז"ש את החוקים כו' כלומר ע"י המצות הש"י נותן לך כח למצוא בחי' היום הזה גם במעשה. והוא גם בחי' שבת דכ' לעשות השבת. כי כ' ששת ימי המעשה יהי' סגור כו'. ופי' אא"ז מו"ר ז"ל פי' הפונה קדים כענין שכ' בנ"י קדמו במחשבה ע"ש. והוא כנ"ל שבשבת נתגלה המקור והשורש שמשם נמשך תמיד חיות חדש לכל הנבראים. וי"ל כן הפי' מתעטרין בנשמתין חדתין שנתחדש החיות שבנשמת בנ"י. ופ' לעשות השבת שצריכין להביא בחי' התחדשות הנ"ל של השבת תוך ימי המעשה כמ"ש בר"ח שער הקדושה ע"ש וכמ"ש במ"א פי' וביום השבת יפתח גם בימי המעשה ע"י בחי' יום השבת כנ"ל. וכפי מה שהאדם מברר החיות שבכל דבר ובעיניו כחדשים נתגלה לו ההתחדשות באמת וז"ש שמוע בישן תשמע בחדש. שכפי מה שמאמין שיש בחי' גנוזה מהש"י אף שנסתר מבחוץ כך זוכה להתגלות הפנימיות כנ"ל. וכן נשתחוה ונכרעה. פי' השתחוי' שרוצה להכניע עצמו ונכרעה לשון נפעל שכפי הרצון באמת זוכה להתגלות האמת להיות נכנע באמת לאמיתו:

במד' אחור וקדם צרתני זכה נוחל ב' עולמות כו'. פי' שממשיך נחל וחיבור משורש החיות אל ההסתר וההעלם שיש בעוה"ז. כי מה שבח שנוחל עוה"ז. אך מה שמחבר עוה"ז אל עולם העליון כנ"ל. ואיתא כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב. פי' גם בעוה"ז כל מעשיהם יש בהם חלק פנימיות מאור הצפון שנגנז במעשה גשמיי. וזה הי' מכוון בריאת האדם בעוה"ז כדי לתקן כל הבריאה לברר שהכל מחיות הש"י. וז"ש אחור וקדם. אחרון למעשה וראשון במחשבה. כי אדם השלם שכל מעשיו במחשבה ודביקות בשורש החיים הוא מזכה כל הבריאה. ולכך נברא בסוף שהוא השלמת הכל. ולכך מיד כשנברא בא עמו הסתר וקליפה. וביום השמיני ימול. ע"י שמבטל כל הז' מדות בלתי לה' [*לבדו]. עי"ז מתדבק בעולם העליון שלמעלה מן הטבע ועי"ז נכרתים כל הקליפות. וז"ש וביום השמיני ימול. וכבר כתבנו במ"א כי עוה"ז ועוה"ב ב' העלמות שיש העלם מצד שלמעלה מן ההשגה והוא עוה"ב. ויש העלם מצד הסתר וקליפה וזהו עוה"ז. וכפי מה ששומרין הפנימיות בעוה"ז זוכין להתדבק בעוה"ב כמ"ש במ"א. וז"ש אחור וקדם צרתני כי מכוון הבריאה שהאדם יתקן ויחבר כל התחתונים עד שורש חי החיים. וכ' שער החצר הפנימית הפונה קדים כו' ביום השבת כו' החודש יפתח. כי בחול נסתר חיות הפנימיות שבכל דבר. והוא בחי' אחור וקדם. שע"י המשכת בחי' השבת תוך ימי המעשה עי"ז הוא דבוק בבחי' קדם שהוא שער הנמשך מעולם העליון שלמעלה מהטבע. ובשבת ור"ח נפתח זה כנ"ל. וז"ש במד' כי המילה אחר שבת שעבר על הילד. כי ע"י בחי' שבת מתגלה חיות הפנימיות שיש בכל הנבראים ועי"ז יכול לצאת מהמסגר ולהסיר החיצוניות המסתיר נקו' הפנימית. והוא ע"י בחי' הביטול להיות בטל לפנימיות החיות. ועי"ז נהפך איסור להיות היתר. ומתגלה שגם בהסתר עצמו יש בחי' אור הנעלם. וז"ש וביום השמיני ימול כנ"ל:

ומה שיש ללמוד מפרשה זו להכין לעצמו בימים הטובים שנתגלה הקדושה בהם. לקבוע ההארות בלב היטב כדי להיות על ימי הרע כשהקדושה נסתרת. וכמ"ש ביום טובה היה בטוב פי' הי' לקבוע ההארה בגוף האדם. וביום רעה ראה עתה איך להתנהג אח"כ. כי קודם כל נסיון יש הארה איך ללמוד על אח"כ. ואפשר הי' ג"כ רמז ליוסף שבזמן זה שימלוך במצרים יכין על ימי הגלות. וכן הי' כמ"ש במדרש שע"י יוסף הצדיק נגדרו בעריות. ובאמת ע"י בפי' יוסף יכולין למצוא הארה גם בעת ההסתר. כתיב שער החצר הפנימית הפונה קדים. פי' בחי' ראשית הכח שיש בכל דבר שמשם יש התחדשות תמיד קודם שנטבע בתוך הטבע וההרגל. ששת ימי המעשה יהי' סגור שבחול הם ימי עבודה למצוא נקודה הפנימית כנ"ל. אך ע"י שבת וחודש יכולין למצוא גם בחול. ונ"ל ממ"ש יפתח ולא כ' יהי' נפתח. משמע שיום השבת והחודש הם המפתחות אשר יכול אדם לפתוח בהם הפנימיות גם בימי המעשה. והוא בחי' יוסף שומר הברית. פי' ברית. הפנימיות שיש בכל דבר והנקודה נק' ברית. כי נקודה זו היא אות ברית בין הבורא ב"ה וב"ש ובין הנבראים שנקודה זו שלח להחיות הנבראים. וכשהאדם שומר תמיד נקודה זו שביום השבת. יודע ונדבק ונתבטל כל החיות שלו להיות עולה ונדבק בהשי"ת כל א' לפום שיעורין דליבא. וזה סיוע לימי העבודה. שע"י שנתבטל בכל מעשה אל נקודה הפנימיות יכול למצוא נקודת השבת גם בימי העבודה כנ"ל. וחודש ג"כ ענין הפנימיות. רק שבת ע"י ביטול ועלי' כנ"ל. וחודש ע"י אמונה יותר שגם בתוך הטבע יש הארת התחדשות תמיד. ולכך חודש תלוי בישראל שיקדשו החודש שהוא אמונה תורה שבע"פ כנ"ל. וכ' אין כל חדש תחת השמש כי (ע"י) הטבע מביא הרגילות. ונשכח ההתחדשות. רק ע"י ימים הנ"ל יכולין למצוא התחדשות מלמעלה מן השמש ע"י בחי' הביטול והאמונה כנ"ל. וגם כל הגלות הוא זה שנסתר הפנימיות בהתלבשות פרות הרעות כו' עד שנשכח כח הפנימי כנ"ל. וע"י שמירת הברית כנ"ל בכל מעשה. יכולין למצוא ההארה גם בגלות. ואפשר ז"ש בלעדי אלקים יענה כו'. כי אמר שחלום זה לא יוכל להתקיים רק ע"י הסתלקות בחי' יוסף כנ"ל. וכן אח"כ כ' במד' שלא התחיל גלות מצרים עד שלא שמרו הברית ע"ש בפסוק אשר לא ידע את יוסף [כי כמו שמשמרין בחי' יוסף למטה ממילא בע"כ מלאך רע עונה אמן ויודעין גם הם שכל חיותם ע"י הפנימיות] ועתה יאכל חדש חלקיהם כו' ע"ש במדרש שמות. שע"י שעזבו שמירת הברית ניטל מהם בחי' ההתחדשות וכן פי' שם אא"ז מו"ר זצלה"ה. ולכך גם שם חנוכה על שיצאו מגלות יון חזרו לבוא להתחדשות הנ"ל. שמקודם הי' התחדשות בגלות תוך הטבע כנ"ל. וגם שכל נס מלמעלה מהטבע ומביא התחדשות. ולכך בימים אלו יכולין להתדבק בפנימיות. וכ' יפתח. והפי' ע"י חיפוש ורצון יכולין לעורר להיות נפתח כנ"ל: