חסידות על ירמיהו א:יד

אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' מגן עזרך ואשר חרב גאותך. יש לדקדק מהו הלשון חרב גאותך, הרי לא בחרבם ירשו ארץ וזרועם לא הושיעם. ואולי יהיה מלשון אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי (בראשית מב, כב) שהוא לשון תפלה, והוא קרוב לפירש"י ז"ל. ויש לפרש עוד עם מ"ש בזהר הק' ע"פ (ישעיה מ, י) הנה ה' אלהים בחזק יבוא הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו, וביאר שהפעולה והשכר האמור כאן הוא שכר מי שסובל יסורים ועונשים בגלות הזה על קידוש השם שאז יקבל שכרו, והקשה על פסוק (תהילים לא, כ) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, וכי הוצרך ית"ש לצפון ולגנוז הטובה לצדיקים, וכי מאן יגזול מידו אם לא יצפון. וביאר, משום דכתיב (ירמיהו א', יד) מצפון תפתח הרעה, ובגלותא דא שורה שם כל הפורעניות שיכלה במהרה בימינו, והיינו מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, לשון צפון, לפי שמשם נמשך היסורים ועונשים על קידוש שמו הגדול ומשם יהיה שכרו אתו ופעולתו לפניו ויתהפך הקטיגור לסניגור ע"ש באורך.

עלה במחשבה. לכאורה איני יודע לשון רש"י ז"ל והוא מרז"ל (ב"ר פי"ב ט"ו) על"ה במחשבה, דהוה ליה למימר היה במחשבה. והנ"ל דהנה יקשה כיון דאי אפשר להתקיים במדת הדין, למה היה גם המחשבה במדת הדין. והנראה כי מדרך הטוב להטיב לברואיו, ואלו היה באפשר להתנהג במדת הדין, היה השכר ביתר שאת ועוז כנודע מעלת הזהב על הכסף, וכן לעתיד לבא במהרה בימינו כשיתבטל יצר הרע מן העולם, יהיה הנהגת מדת הדין במעלה יותר על מדת הרחמים, ויהיו הלויים במעלה על הכהנים, ובאם שלא היה במחשבתו של בעל הרצון לברוא במדת הדין, אז לא היה באפשרי אפילו לעתיד שיהיה התענוג הנצחיי הזה. מה שאין כן על פי מחשבתו של בעל הרחמים, סוף מעשה במחשבה תחלה יהיה כן לעתיד, כמ"ש (תהלים לא כ) מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך לשון צפו"ן. מה שאין כן בעת צפון תפתח הרעה וכו' (ירמיה א יד), על כן יהיה זה לעתיד ואת הצפונ"י ארחיק מעליכם (יואל ב כ), וישתארו דינים קדושים ויזכו כל ישראל לרב טוב הצפון. וזה שאמרו רז"ל עלה במחשבה, שבאמת זה עליה גדולה להעולם במה שהיה במחשבתו של בעל הרחמים לברוא במדת הדין, על ידי זה יהיה לעתיד במהרה בימינו סוף מעשה במחשבה תחלה, ויזכו לרב טוב הצפון, והבן היטב כעת גם מ"ש לעיל על תיבת שבתחל"ה. ובזה תבין גם כן והקדים מדת הרחמים, שמדת הרחמים קדימה יש לו בזמן עד ביאת המשיח ותחיית המתים, מה שאין כן אחר כך כשיקויים ואת הצפונ"י ארחיק מעליכם, יקוים מה רב טובך אשר צפנ"ת ליראיך, ותבין מעט מזעיר מ"ש בזוהר הק' (ח"א ג' ע"א) טוב"ך גני"ז בגוו"ך, ויראתי בפצותי פי:

כִּי הַכַּעַס הוּא מַמָּשׁ בְּחִינָה אַחַת וְעִנְיָן אֶחָד עִם הַמָּמוֹן, בִּמְקוֹם שֹׁרֶשׁ הַהִשְׁתַּלְשְׁלוּת, וְאֵין בֵּינֵיהֶם שׁוּם הֶפְרֵשׁ, כִּי שְׁנֵיהֶם יוֹרְדִים מִגְּבוּרוֹת, וְנִמְשָׁכִין מִמָּקוֹם אֶחָד מַמָּשׁ, בִּבְחִינַת (איוב לז): מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה; וּכְתִיב (ירמיה א): מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה; הַיְנוּ בְּחִינַת כַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת יא): וְהָסֵר כַּעַס מִלִּבֶּךָ וְהַעֲבֵר רָעָה מִבְּשָׂרֶךָ.