חסידות על ירמיהו ב:ג

יִשְׂרָאֵל הֵם עַם קָדוֹשׁ, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל, יֵשׁ לוֹ חֵלֶק אֱלוֹהַּ מִמַּעַל, שֶׁהוּא בְּחִינַת חָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ד:כ״ד): כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ. וְעַל שֵׁם זֶה נִקְרָאִים רֵאשִׁית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ב׳:ג׳): קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַה' רֵאשִׁית וְכוּ'.

אלה פקודי המשכן משכן העדות וגו׳ כי היות נודע שהתורה היא שמותיו של הקב״ה והשם ברוך הוא הוא היה הוה ויהיה חי וקים לנצח נצחים והתורה היא גם כן כן ומה זה שכך היה בעת שנעשה משכן ואיך הוא מורה לנו דרך היום שתהא נקראת שמה תורה המלמדנו דרך נלך בה ובודאי בכל עת וזמן התורה מתלבשת לפני צורך העת וזמן. וי״ל כי בראשית ברא גו׳ בשביל התורה שנקרא ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראים ראשית תבואתו היינו שדרך משל המלך אם יש לו בנים משכילים שיכולים להנהיג את מלכותו יש לו להמלך נחת יותר מאילו מנהיג בעצמו ואנו נקראים בנם למקום וזהו אין טובה באה לעולם אלא בשביל ישראל היינו שעושים שביל להוריד השפע למטה וזהו (תהלים ס״ח, ל״ה) תנו עוז לאלהים ישראל מוסיפין כח בפמליא של מעלה ולזה נתן לנו התורה כי על ידי אמצעות התורה נוכל להוריד שפע למטה וגם המלאכים אינם אומרים שירה למעלה עד שישראל אומרים למטה שירה ברון יחד כוכבי בוקר גו׳ (איוב ל״ח, ז׳) הם ישראל שנמשלו לכוכבים ואז ירעו כל בני אלהים שם וזהו כוונת הבורא שברא כל הנמצאים בשביל התורה ובשביל ישראל כו׳ והיינו תוכן הכוונה של השם ברוך הוא לברוא את ישראל שיהא כל אחד מישראל משכן אל השם ברוך הוא כדכתיב (שמות כ״ה, ח׳) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם בתוכו לא נאמר כו׳ ושכנתי בתוך בני ישראל היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳, ד׳) והנה זאת אי אפשר להיות האדם משכן אל השם בעוד היצר הרע בתוך האדם כי קצר במצע מהשתרע (ישעיה כ״ח, כ׳) מהשתרר עליו שני ריעים לכן נאמר סור מרע שיבער האדם הרע מקרבו ואז יוכל להיות שהשם ברוך הוא הנקרא טוב ה׳ לכל להיות שוכן בתוך האדם וזהו אחר שיקיים סור מרע אז ועשה התקן שיהא טוב ה׳ בתוכך. וכלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומהו התשובה כי הנה האדם בהיותו בבטן אמו היה נר ה׳ דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה הוא מחמת שהיה אז משכן להשם ברוך הוא והוא הנר שעל ראשו ולאחר שיצא ממעי אמו לפתח חטאת רובץ ובא מלאך וסטרו על פיו ומשכתו בכדי שיהיה לו בחירה שיהא לו שכר ועונש וצריך האדם לעשות תשובה להשיב את השם אליו כבראשונה וזהו (דברים ל׳, ג׳) ושב ה׳ אלהיך את שבותך להשיב לא נאמר כי אם ושב היינו שלאחר התשובה ישוב השם ברוך הוא לשכון בתוך האדם והנה עיקר התשובה היא עזיבת החטא בלב שלם וחרטה כי מה שכתבו בספרים תעניתים לתקן חטא הוא מחמת שבלתי אפשרי הוא לעזוב באמת החטא ולהתחרט באמת כי אם אחר שיסגף את עצמו ואז נכנע לבבו הערל ויוכל לחרוט ולעזוב החטא באמת ושורש הדברים כי האדם נברא על פי דבר ה׳ והוא נקרא חקיקא על דרך גליף גליפא בטיהרא עילאה והנה האדם כאשר חטא נעשה מת כי מחמת החטא נסתלקה ממנו החיות השם ברוך הוא ואחר הווידוי דברים ע״פ:

ועל פי זה הבנתי הפירוש בהקידוש של שבת ושבת קדשו באהבה וברצון הנחילנו זכרון למעשה בראשית, תחילה למקראי קודש זכר ליציאת מצרים. דאינו מובן, דלפי מה שכתבו התוספת בערבי פסחים (דף קי"ז ע"ב, ד"ה למען) והרמב"ם במורה, זכרון אחד עולה לכאן ולכאן, דהיינו השביתה הוא זכרון לשניהם, ולמה חלקו. ולפי מ"ש אתי שפיר, דהא עצם השבת הוא זכרון למעשה בראשית. והנה כתיב (ויקרא יט ב) קדושים תהיו, וכתיב (ירמיה ב ג) קודש ישראל לה', וכל קדושת ישראל הם בחמש דרגין אלו. והנה השבת בעצם הוא רק סוף למקראי קודש, וממש אינו בחיק אנושי רק ברצון אלקי, ובפרט לפי מ"ש דנשמה גם כן לא יתכן בשלימות קודם שנקראו ישראל ישורון, כיון דחיה מובלע בו, וכן כשניטל עדים, נטל בהכרח מחלק הנשמה. ויש להסביר דבר זה יותר, דהנה בסוד נשמה יתירה, כתב מהרמ"ע מבואר למבין דנפש רוח מז' התחתונות, אבל נשמה יחידה ערכו מ"ג ראשונות. והנה מבואר בשו"ת מהרמ"ע סוף סימן כ"ה, דז' התחתונות יש כנגדן למטה בחוץ, אבל ג' ראשונות אין כנגדן למטה בחוץ. והנה מלמטה בחוץ ירתין אומות העולם, ונכלל בסוד טבע כי הם תחת הטבע, וזה לעומת זה עשה אלקים, אם כן מקרי בחיק אנושי, מה שאין כן ג' ראשונות כנ"ל. ועל פי זה יובן מה שאמר המלאך ליעקב (וישלח, בראשית לב כט) לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. כי יעקב יש כנגדו למטה בחוץ ויכול עשו ללחום, מה שאין כן אם כבר נלחם בכוחו של יעקב, יתכן דיקרא ישראל. והיינו כי שרית עם אלקים הכוחות שכנגדם למטה, ועם האנשים היונקים מהם ותוכל להבין.