חסידות על ירמיהו ג:יד

עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט,יד) עיר לשון אעירה שחר פירש הקב"ה דורש אותנו לשוב אליו. משל למלך שהגלה את בנו והיה אחד מהם חכם שהיה לו צער ובזה נתעוררו רחמיו על כל הבנים מכח החכם. כך הצדיקים מעורר רחמים של הקב"ה על כל ישראל וזהו אעירה שחר. ובת קול מכרזת בכל יום שובו הבנים שובבים וזהו הכרוז שבא לכאו"א התעוררות.

ונ"ל לפרש גם זה על פי ענין הנ"ל, כי מבואר (סנהדרין צ"ז ע"ב) כי אם יהיה בעתו על ידי חבלי משיח, אז יתקיים ח"ו והשארתי אחד מעיר וגו' (ירמיה ג יד), ולא ישארו כי אם הבני עליה, וההמונים יכלו ח"ו. מה שאין כן כשזכו, אז כולם יעלו איש לא נעדר. וזה ידוע מכל הספרים דבני עליה מכונים בשם ישראל, וההמונים בשם יעקב, ועל פי זה מבואר מי יתן מציון ישועת ישראל, כמ"ש האלשיך שיהיו זכו, ומפרש למה נפקא מינה בזה, ואמר כי אז בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל, כלומר בין החכמים הגדולים הבני עליה בין המוני עם, מה שאין כן כשיהיה בעתה, לא ישארו רק הבני עליה כנ"ל. והיוצא מזה דשני מיני בחינות גאולה יש, או שנזכה ויהיה הגאולה מצידנו, או שיהיה בעתו מצד הקב"ה שהבטיח לגאלם אף שלא נזכה ח"ו. וזה פירוש אמרו ית' אסף אסיפם נאום ה', ור"ל או אסף, דהיינו שיהיה אסיפה מעצמם דהיינו זכו, ואם לאו אסיפם כנ"ל. ונקדים עוד דישיבה לשון עכבה, כמו ותשבו בקדש (דברים א מו), ואשב בהר (דברים ט ט), יושב תהלות ישראל (תהלים כב ד), כלומר ממתין ומצפה לתהלות ישראל. והנה ערי ישראל נקראים ערי מבצר, דכתיב בהו (דברים ט א) ערים בצורות בשמים.

הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא (מלאכי ג כג). יתבאר על פי מ"ש בכרתי ופליתי סימן ק"י כשזכו אחישנה (סנהדרין צ"ח ע"א), אז אין צריך לביאת אליהו, (ועיין מ"ש שם בספר הנ"ל על הגליון). והנה הגדול רומז על חסד גדולה כנודע, ונורא על פחד, וידוע דבעתו בלא זכו והשארתי אחד מעיר וכו' (ירמיה ג יד), ואז חסד לצדיקים ופחד לרשעים, מה שאין כן בזכו, דאז כולם נקבצו והוי חסד לכל, אם כן הוי גדול בלא נורא. והיינו הנה אנכי שולח לכם וגו' לפני בא וגו' הגדול והנורא דייקא, מה שאין כן בגדול לבד, והבן.