חסידות על ירמיהו ח:יד

עוד יש לפרש ואתה תצוה וגו' (שמות כז כ). בהקדים לפרש הפסוק (תהלים קפיטל ל"א פסוק כ') מה רב טובך וגו' (תהלים לא כא) תסתירם בסתר פניך וגו'. ונראה לפרש על פי מ"ש בשבילי אמונה (נתיב תשיעי), בענין הגן עדן במה שעמד חנוך על ענינו, והנה הפנימי שבכולן הוא לצדיקים גמורים יראים האמיתים. והנה אותן הלומדים ומקיימין שלא לשמה, יושבין ברחוק כמה מחיצות וכיתות, ושכרן במה שאף על פי כן למדו תורה וקיימו מצות אין הקב"ה מקפח, הוא במה שנהנין מרחוק על ידי מחיצות מזיו וזוהר הצדיקים האמיתים, אבל של עצמן אין להם, עיין שם. ונראה דזה הוא ההפרש בין חלק לעולם הבא (סנהדרין צ' ע"א), ובין בן עולם הבא (ברכות ד' ע"ב), והבן. והנה מהמבואר כי של אלו אינו טמון וצפון, כי הם מבחוץ, אבל של האמיתים הוא צפון וטמון, והבן. והנה הצדיקים הגמורים הם הנהנים מטובו ית' לבד, מה שאין כן אלו הן הנהנים מטובת הצדיקים, והנה משכרן של אלו יובן כמה הוא עצם השכר הצפון. והנה הצדיקים הם החוסים בצילו, וזה שאמרו מה רב טובך דייקא, דהיינו טובה אשר צפנת ליראך פעלת לחוסים בך נגד בני אדם, דהיינו שאינו אמת רק נגד בני אדם, והבן. והנה נקט החוסים, לפי שהבוטח האמיתי לא יעבוד עבודת החונף כמבואר בחובת הלבבות, ושער יחוד המעשה תולה בשער הבטחון, ועל פי זה תבין מה שאנחנו אומרים בתפלת שמונה עשרה ושים חלקנו עמהם דייקא, לעולם היינו להנצחי והבן, ולא נבוש היינו לישב חוץ כמ"ש שם והם מתבוששים, כי בך בטחנו, והבן. והנה ידוע דהצדיק נקרא איש, והנה הצדיק הוא הדבק בה' כמבואר שם, ומפרש מה הוא השכר של אלו, היינו תסתירם בסתר פניך היינו השראת שכינה, כי יאר ה' פניו (במדבר ו כה), פירש התרגום יזהר ה' שכינתיה לוותך, אשר הוא מרוכסי איש, היינו הדבקות של הצדיק כמ"ש המפרשים שהוא מגיזרת וירכסו את החשן (שמות כח כח). ומזה יובן מה רב טובך וגו'. ואמר לפעמים תצפנם היינו לאינם ראוים, בסוכה היינו במדור הצדיקים, כי הוא סוכה והוא החופה שכתב שם שעושין לצדיקים, כי סוכך וחופף הכל אחד והבן, מריב לשונות כי החיים והמות ביד הלשון (משלי יח כא), וכמ"ש במסכת אבות (פ"ה מ"כ) על המאמר בושת פנים לגן עדן בארוכה, והבן זה כי נכון הוא מאד. ועל פי זה יש להמשיך עוד על פי מ"ש (בפרשת בראשית (א ג) ד"ה ויאמר אלקים יהי אור), לפרש הפסוק (ירמיה ח' י"ד) ונבא אל ערי המבצר. וכן בפסוק (ישעיהו נ״ד:ג׳ בהפטורת תצא עיין שם) כי ימין ושמאל תפרוצו וגו', כי באותן עירות אשר סובבים בשוק בדברים בטלים, וברוב דברים לא יחדל פשע באים לידי מריבה ולשון הרע ורכילות ושקר וליצנות והלבנת פנים וכדומה, מה שאין כן בעירות היושבים בהם הוגים ומשנים אין בה מריבה, והנה הראשונה עיר פרוצה והשנית עיר מבצר.

ומה הערים וגו' (במדבר יג יט). ר"ל שגם על זה צריך להשגיח על מקום דירתו, על פי ששמעתי לפרש (אבות פ"ו מ"ט) אם אתה נותן לי כל כסף וזהב וכו'. ועל פי שפירשתי (בהפטורת תצא ישעיהו נ״ד:ב׳) בפסוק הרחיבו מקום אהלך, ועל פי שפירשתי (בפרשת בראשית על המדרש (ב"ר ג' ג') שמחה לאיש במענה פיו (משלי טו כג) (ד"ה וכפלים לתושיה), בפסוק (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים. ועל פי שפי' הפסוק הולך אל דרום וגומר (קהלת א' ו). והיינו הבמחנים אם במבצרים, כלומר האם יש שם נטורי קרתא הם ההוגים בתורה ועבודה יומם ולילה, דאז היא עיר בצורה, או אם אין בה נטורי קרתא, דאז היא עיר פתוחה, (כמבואר במדרש רבה איכה המובא בדרוש הנ"ל).

ויאמר אלקים יהי אור (בראשית א ג). במדרש (ב"ר ג' ג') רבי שמעון בן יוחאי פתח (משלי טו כג) שמחה לאיש זה הקב"ה, שנאמר (שמות טו ג) ה' איש מלחמה, במענה פיו שנאמר ויאמר אלקים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב וירא אלקים את האור כי טוב, עכ"ל. והוא פליאי. וכדי לבאר זה, נקדים לבאר בירמיה (ירמיה ח יג) אסף אסיפם נאום ה' וגו', (ירמיה ח יד) על מה אנחנו יושבים האספו ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם כי ה' אלקינו הדימנו וישקני מי ראש כי חטאנו לה', עד כאן. והפסוק הזה אינו מובן. (א), על מה אנחנו יושבים, אין לו ביאור. (ב), ונבא אל ערי מבצר ונדמה שם, אם הוא לשון שתיקה כפירוש הרד"ק, מה זה שאמר ונדמה שם, מה תולה ענין השתיקה באסיפה אל ערי מבצר, הלא כיון שד' אלקינו השתיקנו שאין לנו רשות להתלונן כמו שפירש הרד"ק, אם כן אף אם לא נבא אל ערי מבצר אין לנו רשות להתלונן. ואם נדמה לשון כריתה, כמו ידמו לשאול (תהלים לא יח), זו קשה מן הראשונה, דאם כן איזה תועלת יש בהאסיפה לערי מבצר כיון שיכרתו שם. והנ"ל בזה על פי מה שפירשתי בפסוק מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים י"ד ז'). והאלשיך פירש לרישא דקרא בפירוש נחמד, ואני באתי אחריו למלאות את דבריו לפרש סיפא דקרא, דלמה כפל הכתוב יגל יעקב ישמח ישראל, וז"ל האלשיך: והוא כמו שכתבנו בישעיה (א כח) על פסוק ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, כי ציון במשפט ודין הוא שתפדה, כי היא לא חטאה ולקתה בעונותינו, כד"א (איכה ד יא) כלה ד' חמתו ויצת אש בציון וכו', אך ושביה בצדקה, צריך פדיון בתורת צדקה. והנה ידענו (סנהדרין צ"ח ע"א) כי זכו אחישנה, ויהיה בלי חבלי משיח רק בשובה ונחת, ואם לא יזכו בעתה (ישעיה ס כב), ואז הוא בעצב ורוגז על ידי חבלי משיח להחזירם בתשובה. על כן אמר מי יתן מציון, כלומר מבחינת ציון תהיה ישועת ישראל, שיהיו זכאים בדין ויושעו במשפט וכו', ובזה יגל וגו', שלא ניגאל בעוצב וצרות חבלי משיח, כי אם בשמחה ובשירים, כי יגל יעקב ישמח ישראל, עד כאן דברי פה קדוש האלשיך. ועל הכפל כתב שם ענין אחר לגמרי, עיין שם.