חסידות על ירמיהו ט:כב

וּמַשְׁכָא דְּצַוְּארֵהּ תְּלָתָא פַּרְסֵי – זֶה בְּחִינַת הַדְּבָרִים שֶׁדֶּרֶךְ בְּנֵי־אָדָם לְהִתְגַּדֵּל בָּהֶם, הֵם שְׁלשָׁה דְּבָרִים, וְצָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת עַצְמוֹ מֵהֶם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט׳:כ״ב): אַל יִתְהַלֵּל חָכָם בְּחָכְמָתוֹ וְכוּ', וְהֵם שָׁלשׁ בְּחִינוֹת: חָכָם, גִּבּוֹר, עָשִׁיר. וְהַגַּדְלוּת נִקְרָא מַשְׁכָא דְּצַוָּארָא, בִּבְחִינַת (תהילים ע״ה:ו׳): תְּדַבְּרוּ בְצַוָּאר עָתָק.

וּתְלָת מֵאָה זֶה בְּחִינוֹת משֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת מַה שֶּׁהַצַּדִּיק מַקְטִין אֶת עַצְמוֹ בִּבְחִינַת מָה. בְּשָׁלשׁ בְּחִינוֹת צָרִיךְ לְהַקְטִין אֶת עַצְמוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ט׳:כ״ב): אַל יִתְהַלֵּל חָכָם, גִּבּוֹר וְעָשִׁיר. נִמְצָא, שֶׁבְּכָל בְּחִינָה מֵאֵלּוּ שָׁלשׁ בְּחִינוֹת הוּא נַעֲשֶׂה מָה,

או יאמר קדושים תהיו וגו׳ פי׳ דהתורה מבשרת אותנו שבוודאי קדושים תהיו ולא יאבד נפש א׳ מישראל ח״ו רק בוודאי יתוקן ויתעלה וטעם כי קדוש אני ואתם הם חלק אלהי ממעל והקב״ה וישראל כלא חד כמאמר רז״ל אתם עשיתם חטבה א׳ כו׳ שנאמר שמע ישראל וגו׳ אף אעשה אתכם חטבה א׳ שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד וגו׳ וצריך להבין הלא השם יתברך נקרא אחד האמת דהיינו שכל האחדים אם מוסיפים עליהם עוד א׳ הרי הם ב׳ אם כן אינו אחד אמת אבל להשם יתברך אין שום דבר שנוכל לדמות אליו כמאמר (ישעיה מ׳, כ״ה) ואל מי תדמיוני גו׳ ולכן נקרא אחד האמת ולפי מאמרם ז״ל הנ״ל נמצא הקב״ה א׳ וישראל נקראים גם כן א׳ ואם כן הריש נים ואינו אחד האמת ח״ו אך האמת הוא שהקב״ה וישראל הכל אחד שהם החלק והוא הכל שהשם הוי״ה ב״ה אותיות י״ה נקרא מחשבה ואותיות ו״ה נקרא קול ודבור הרי יש בהם שמו יתברך (איוב י״ט, כ״ו) ומבשרי אחזה אלוה וכתיב (ישעיה נ״ה, ו׳) דרשו ה׳ בהמצאו ר״ל בה׳ מוצאות הפה דהדבור של אדם הוא בכ״ב אותיות התורה והמה נחלקים לה׳ מוצאות הפה אחה״ע מהגרון גיכ״ק מהחיך דטלנ״ת מהלשון בומ״ף מהשפתים זשסר״ץ מהשניים וכשאומר למשל ברוך הבי״ת הוא ממוצא השפתים והרי״ש מהשניים והך׳ מהחיך ומי הוא המחברן ברגע א׳ אות א׳ ממוצא זה ואות א׳ ממוצא זה וכי הוא כח אנושי כ״א אנת הוא דקשר לן ומיחד לן אדני שפתי תפתח. ואמר יכול כמוני כו׳ ר״ל שתהא אלהי כמוני שתסתכל בעצמך שאתה למדן גדול ויושב ולומד ותהא אלוה ח״ו היה לא תהיה רק שתדע שהכל הוא השם יתברך ומחשבתך ודבורך וכל חיותך הוא אלהות וזהו מאמר רס״ל לא יהיה בך אל זר איזהו אל זר שהוא בגופו של אדם זה יצר הרע ר״ל לא יהי בך אל זר האלקות שבך לא היה זר ומופרש ממך שהוא אלהות שאל תהא סבור שאתה הוא החכם רק שתדע שהכל הוא אלהות כנ״ל ואמרו איזהו אל זר ר״ל שמתמיה איך אפשר שלא ידע שהכל הוא להיות ואמרו שהוא היצר הרע שהוא מסמא את עיניו שיסבור שהוא החכם ושוכח שהכל הוא השם יתברך וזהו כל השוכח דבר אחד ממשנתו ר״ל השוכח את האחד שהוא השם יתברך שוכח ממשנתו שסובר שהוא בעצמו לומד זה ושוכח שהכל הוא השם יתברך וזהו מאמר הכתוב (ירמיה ט׳, כ״ב) אל יתהלל החכם בחכמתו וגבור בגבורתו ועשיר בעשרו ר״ל שלא יסבור החכם העובד ה׳ בחכמה לא יסבור שהחכמה הוא שלו וכן הגבור המתגבר על יצרו לא ידמה בנפשו שהגבורה היא שלו וכן העשיר השמח בחלקו שם כ״ג כי אם וגו׳ השכל וידוע אותי ר״ל שידע שהחכמה והגבורה והעושר אינו שלו רק שהכל הוא השם יתברך יתברך שמו בזאת רמז לשכינתו יתברך מלכות שמים נקרא זאת שהז׳ מדות מתלבשים בכ״ב אותיות מא׳ ועד ת׳ ובה מתנהג כל העולמות והבן: