שִׁמְע֤וּ שָׁמַ֙יִם֙ וְהַאֲזִ֣ינִי אֶ֔רֶץ כִּ֥י יְהוָ֖ה דִּבֵּ֑ר בָּנִים֙ גִּדַּ֣לְתִּי וְרוֹמַ֔מְתִּי וְהֵ֖ם פָּ֥שְׁעוּ בִֽי׃
ערבי נחל
ועתה נשים פנינו לבאר אלו מקראי קודש פסוקי הסדרא שהתחלנו, ונקדים לבאר פסוקי ישעיה (א', ב) שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן כו' עזבו את ה' כו' על מה תוכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי כו'. יש לדקדק למה כאן אמר שמעו שמים והאזיני ארץ מה שלא אמר בנבואה אחרת, ופירש"י ידוע. ותו הנה לשון פשיעה הוא לשון פסיעה ופרישה כמ"ש (מלכים ב ח, כב) ויפשע אדום מתחת יד יהודה, ורצה שפשעה ונפרשה אדום מתחת יד יהודה, א"כ לפי דקדוק הלשון הוה ליה למימר והמה פשעו ממנו, ולא לומר פשעו בי. ותו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, כפל הענין במלות שונות, וגם יתר הענין אין לו קישור.
מאור עינים
וזהו מי מושל בי צדיק ב״י דייקא על ידי ממש נתבטלה הגזירה והדינין רק שהצדיק נקשר ולא נפרד מאתו יתברך ונעשה מיתוק הדינין על ידו. וזהו שהוכיח הנביא (ישעיה א׳, ב׳) בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו ב״י שהפשיעה היתה עבור שלא היה להן דעת זה שהוא בחי׳ ב״י שהוא פי ה׳ דיבר כאמור ועל ידי זה נפלו למקום הקטנות ומיצר מקום הדינין ועל ידי זה חזרו לגלות כי סוד כל הגלות הוא על ידי שמפילין הדעת במיצר וקטנות שעובדין את ה׳ בדעת קטן מאוד ובלי תענוג ונשארין תמיד למטה מקום הדינין ועל ידי זה הם בגלות כמ״ש (איכה א׳, ג׳) כל רודפיה השיגוה בין המצרים מפני מה השיגוה כל רודפיה מפני שהם בין המצרים שהדעת שלהן נפל בקטנות ומיצר עד שיתמלא הארץ דעה את ה׳ ויהיה גאולה שלימה בריבוי הדעת: