חסידות על ישעיהו א:ג

אכן על פי השכל כשנעיין בזה, אלו השנים רשעות אחד עשו ושניהם שוים ממש לרעה, כי כמו שזה השני גרם שיאבד הלה כל אשר לו כן גם הראשון גרם לו שיאבד כל אשר לו במה שלא הזהירו, ומה איכפת לזה האובד אם אבדו בשעה או ברבע שעה. הנה הנמשל, כל איש הישראלי יש לו הון רב הוא נשמתו החצובה ממקור קדוש חלק אלוה ממעל והוא דבר יקר הערך לא יערכנה זהב וזכוכית וכלי פז, אכן חוץ לזה אין לו דבר של כלום אחר ההתבוננות, כי אם אמור יאמר שהגוף והבשר שלו, זה אינו, כי מרבה בשר מרבה רמה (אבות ב, ז), ועל זה אמר התנא (שם ד, ד) שתקות אנוש רמה, ירצה בזה כי אנוש הוא המדריגה הפחותה כידוע, והוא איש אשר אינו משגיח כלל על דרכיו רק משתדל תמיד בהצטרכותו מה שצריך לאכילה ושתיה ושאר דברים, וזה אין לו מותר על הבהמה, כי גם הבהמה משתדלת תמיד על צורכה, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו (ישעיה א, ג), ואמר התנא שתקותו של איש זה מה שהוא מקוה, דהיינו שיהיה לו תמיד די אכילתו וכל תאותו, אין זה תקוה שלו אלא של הרמה תקוה זו, שהמה מקוים לו בכדי שיהיה בריא ושמן ויהיה להם די מאכלם, דרך משל אדם המפטם בהמה כדי שתהיה שמינה לשוחטה, היתכן לומר שהבהמה מקוה שתשמן, ודאי זה אינו, אלא הבעל הבית שלה הוא מקוה לזה כי הוא יאכלנה, כך הרמה הוא הבעל הבית של הגוף, ותקות זה האנוש אינה תקותו, רק תקות הרמה. הרי גוף האדם אינו שלו.

בהפטורה (ישעיה א' ג) ידע שור קוניהו וגו'. יבואר בלשון חכמה, כי הדבק מאד בהתורה יקרא חמור, כעין יששכר חמור גרם (בראשית מט יד), שהוא כחמור למשא. וזה לעומת זה והוא חמור דים שהוא טהור (כלים פי"ז מי"ג), שהתורה נמשל למים (תענית ז' ע"א), וכעין שדרשו (רעיא מהימנא תצא, זוהר ח"ג רע"ט ע"א) בנוטריקון עני ורוכב על החמור (זכריה ט ט). והנה הפחות ממנו במדריגה ואף על פי כן נושא עליו עול התורה, יקרא שור שהוא כשור לעול, ועל כן יקרא יוסף שור שנאמר (שופטים ה' י"ד) מני אפרים כו' מחוקקים. והנה היודע, הוא היודע על בוריו. אבל מי שמבין באיזה דבר ולא על בוריו, יקרא מבין. והנה אבוס בעליו, היינו אוצרות הצפונות שלו יתברך, כענין שנאמר (ירמיה ט' פסוק כ"ז) ופתחתי מאבוסה, (ועיין בקונקרדאנציא בשורש אבס). והנה מקונן הנביא בדור הזה אף החשובים שנקראו לפי ערך הדור הזה ישראל, אין להם בחינת ידיעה על בוריו. וזה שאמר ידע שור קוניהו שהוא משגיח והכל בידו, ומי זה אמר ותהי ה' לא צוה, וחמור אבוס בעליו היינו הנסתרות שלו ית' יודע, וכעת ישראל לא ידע דייקא, ועמי לא התבונן.

ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעיה א ג) הוי גוי חוטא עם כבד עון (ישעיה א ד). מה שכפל הדבר במילות שונות, נראה לפרש על פי מאמר חז"ל (ב"מ דף ל"ג:) שגגת תלמוד עולה זדון. ושמעתי על זה הפירוש כיון שהתלמיד חוטא בשוגג, ורואה ממנו עם הארץ ואינו מבין שהוא בשוגג, סובר שהותרה הרצועה ועושה בזדון, וזה עולה זדון אצל עם הארץ. וידוע דהתלמיד חכם נקרא ישראל וגוי, ועם הארץ נקראים בשם יעקב או עם. וזה הפירוש ישראל לא ידע שעושה בשוגג, עמי לא התבונן פירוש שעמי הארץ אינם מבינים שלא ידע, רק סוברים שהותרה הרצועה, וקאמר בתריה הוי גוי חוטא, היינו התלמיד חכם חוטא בשוגג, כי ידוע שהחטא הוא שוגג, היה על ידי זה עם כבד עון, כי הם עושים במזיד הנקרא עון. ואמר כבד, נ"ל כי ידוע כשעושה התלמיד חכם אחד בשוגג, עושה עם הארץ חבילות של העבירות במזיד, ואומר מדהתלמיד חכם עושה כך מה אעשה אני, ודו"ק היטב. ואמר אחר כך זרע מרעים בנים משחיתים, כי אמרו רז"ל (עירובין דף ו':) מקולי שניהם, בתרי קולי דסתרי אהדדי נקרא רשע. וזה שאמר כי עזבו את ה', היינו תלמיד חכם דנתרבה מאת ה' אלקיך תירא (דברים ו יג, פסחים דף כ"ב:) שאינם מכבדין אותן. ולענין ניאצו את קדוש ישראל נזורו אחור לאת דכתיב מקמיה, ולומר הלא תלמידי חכמים שחשובין מאד שנתרבו מאת ה' עושין כן, ואז מקדימין את התלמידי חכמים לומר שהם אחריו, ואם כן הוי תרי קולי דסתרי אהדדי, ולכך נקראו בלשון גנאי זרע מרעים וגו', והבן זה.