ה֣וֹי הָאֹמְרִ֥ים לָרַ֛ע ט֖וֹב וְלַטּ֣וֹב רָ֑ע שָׂמִ֨ים חֹ֤שֶׁךְ לְאוֹר֙ וְא֣וֹר לְחֹ֔שֶׁךְ שָׂמִ֥ים מַ֛ר לְמָת֖וֹק וּמָת֥וֹק לְמָֽר׃ (ס)
ישמח משה
(ג) יתבאר אומרו (שמות י א) בא אל פרעה כי אני הכבדתי וגו'. דהנה עוד קשה אומרו למען שיתי אותותי וגו' לשון הוה, דהוה ליה לומר למען אשית, עיין רש"י (ד"ה שתי). ונ"ל דהנה כבר עמדו המפרשים אהא דכתיב (שמות ז ג) ואני אקשה את לב פרעה, וכתיב כאן אני הכבדתי וגו', וכי יעוות משפט גבר להכביד לבו כדי להענשו. והרמב"ן תירץ (בפרשת וארא) כי כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, כי אם מכח ההכרח ולא בבחירתו, ותשובה שעל ידי הכרח אינו כלום, על כן הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו להעמידו על קו הבחירה, אולי ישוב וישלחם מרצונו על ידי שיבחר בטוב, והוא עמד ברשעו על כן נענש, אלו תורף דברי הרמב"ן כפי שביארנו דבריו במקום אחר. וז"ש כאן בא אל פרעה והתרה בו כפירוש רש"י (ד"ה ויאמר), ושלא יאמר משה התראה זו מה טיבו, הא אין לך התראה גדולה מהמכות אלא שחיזק ה' את לבו, אם כן אינו בבחירתו כלל, על כן אמר לו כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו, אותו רכות הלב מה שנתרכך למען שיתי אותותי אלה בקרבו, ואותו ההכרח שהוא שלי, אני נוטל ועודנו נשאר בבחירתו, לכך התרה בו אולי יחזור בו מדעתו ורצונו. ועל פי הדברים האלה ביארנו הפסוק (ישעיה ו י) השמן לב העם הזה ואזניו הכבד וגו' פן יראה בעיניו וגו', וכמו כן ענין צדיק ורע לו רשע וטוב לו (עיין ברכות ז' ע"א), שכל זה היא להעמיד את האיש ההוא לפי ערכו וטבעו בגדר הבחירה, (עיין בארוכה בהפטורת נצבים). ועל פי זה יש לפרש כאן (שמות י ב) ולמען תספר וגו' וידעתם כי אני ה', מלבד הפשוט, כי בכל מקום פירש רש"י אני ה' נאמן לשלם שכר, או אני ה' המשגיח, דידוע מה שאמר אסף (תהלים עג ב) ואני כמעט נטוי רגלי, דהיינו על התהפוכות טוב ורע לרע טוב ולטוב רע, כענין שנאמר (ישעיה ה כ) הוי האומרים לרע טוב, ועל ידי זה כופרים בהשגחה ובשכר ועונש. והנה לפי מ"ש מענין כבדות לב פרעה, יובן טעם ההיפך שהוא להעמידו על קו הבחירה כמו שהיה בענין פרעה, וזה אומרו ולמען תספר וגו' את אשר התעללתי שחקתי כפירוש רש"י (ד"ה התעללתי), והיינו כבדות לב שהוא ענין שחוק מחזיק לבו כדי שיכה אותו, והמופת לכבדות לב הוא ואת אותותי אשר שמתי בם, כי הוא נראה שאי אפשר בטבע האנושי אם לא כי שימה מאת ה' מן השמים, ובודאי הצור תמים פעלו ואין עול, ועל ידי זה וידעתם כי אני ה' המשגיח ונאמן לשלם שכר, אף שהסדר הפוך לפי מה שהאדם יראה לעינים, והבן.
יושר דברי אמת
ובאמת יש בדור הזה אנשי לצון וכופרים בחכמים כמו שהי בזמן האר"י זלה"ה אנשים כאלה כמ"ש הרח"וו זלה"ה ואני מעודי נדבק לבי באמונת חכמים האלה וחבירי ועמיתי ה"ה גיסי הרבני מו' יואל ני' נדבק לבו ג"כ באמונתם אשרי מי שדבק באמונתם ובדבריהם אוי להם לרשעים שפרקו עול תורה ויראת הש"י מעליהם ומראים עצמם צדיקים ומלעיבים במלאכי אלהים בשקרים וכזבים שבודים מלבם ונפשי יודעת מאד רשעם ורעתם כי רבים מהם בעלי עבירה בניאוף ר"ל מהם בעלי גאוה וקנאה אשר מקנאתם נותנים פגם ומום בקדשים בשקרם ובכזבם וכבר נבאו נביאי האמת עליהם שיהיה כן בדור אחרון כמשה"כ (ישעיה נט, טו) ותהי האמת נעדרת וגו' (שם ה, כ) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו' ובפרט במשנה דסוטה (מט, ב) בעקבות משיחא וכו' יהי' להם אשר להם ואנחנו נפשינו הצלנו.
פרי צדיק
וכתיב אח"כ לא תטה וגו' כי השוחד יעור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים. ובספרי כי השוחד יעור וכו' אומר על טהור טמא ועל טמא טהור ויסלף דברי צדיקים אומר על אסור מותר ועל מותר אסור. והוא ע"ד שנא' (ישעיהו ה׳:כ׳) הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חושך לאור ואור לחושך שזה הוא כח היצה"ר לסמא את העין ולהטעותו בב' הענינים במחשבה שבמוח ובמעשה. במחשבה שבמוח ע"ז נא' יעור עיני חכמים שהחכמה הוא במוח. וע"ז אמר אומר על טהור טמא ועל טמא טהור והוא בחי' אור לחושך וחושך לאור ע"ד מה שנא' יראת ה' טהורה ועיקר היראה הוא שרואה שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו וזה הוא עיקר האור כמו שנא' ה' אור לי. וזה שא' (סוטה מ"ט.) הטהרה בטלה הטעם והריח ריח היינו בחי' יראה כמו שנא' והריחו ביראת ה'. וטעם היינו טעמי תורה בחי' תושבע"פ ומלכות פה תושבע"פ ואיהי יראה וכו' (כמ"ש זח"א ה' ב') וזה שא' יעור עיני חכמים שמסמא את העין ואינו רואה את האור ומדמה לו החושך לאור. וזה שא' בספרי שאומר על טהור טמא שאינו רואה את האור ועל טמא טהור כמו שנא' שמים חושך לאור. ואח"כ אמר על כח המעשה ויסלף דברי צדיקים הוא ג"כ שאומר על אסור מותר ועל מותר אסור והוא כנגד מה שנאמר בפ' האומרים לרע טוב ולטוב רע. ואמר אח"כ בספרי ד"א כי השוחד יעור וגו' אין יוצא מעולמו עוד עד שיורהו צדק בהוראתו ויסלף וגו' אין יוצא ידי עולמו עד שידע מה מדבר. ואין לו פירוש ורבו בו הפירושים ויש מגיהים ויש נוסחאות עד שלא ידע וכו' ולפי"ז ברישא ג"כ הי' צריך להגיה עד שיורה טעות בהוראתו ונוסחא כזה לא נמצא בס'. אבל הנראה שבא ללמדנו עומק הדבר כי השוחד יעור וגו' ויסלף וגו' אינו לרעתו רק לטובתו שעי"ז ישוב בתשובה שלימה על שנטל שוחד וזה שאמר אין יוצא מעולמו עד שיורהו צדק. שמן השמים יורהו צדק בהוראתו שישוב בתשובה ויתקן אשר עיות. וכן אח"כ אם הטעהו היצר במעשה אין יוצא מעולמו עד שידע מה מדבר שיופיע בו השי"ת הדעת ויתקן בתשובה. וזה שנאמר בתחלת הפרשה שופטים ושוטרים תתן לך היינו בלבבך בכל שעריך ג' שערים היינו בתי דינין ג' קדושת המחנה שהם כנגד קדושת הג' אבות. ואז ושפטו את העם משפט צדק היינו אף אם ח"ו יכנס היצר ויעברו על אזהרות האמורות אח"כ ויתקיים כי השוחד יעור וישם חושך לאור ואור לחושך מ"מ אינו יוצא ידי עולמו עד שיורהו ה' צדק בהוראתו וכן אם ח"ו קלקל ואמר לרע טוב וכו' לאסור מותר וכו' סוף שיופיע בו הדעת וידע מה מדבר וזה שנא' ושפטו את העם משפט צדק: