הָעָם֙ הַהֹלְכִ֣ים בַּחֹ֔שֶׁךְ רָא֖וּ א֣וֹר גָּד֑וֹל יֹשְׁבֵי֙ בְּאֶ֣רֶץ צַלְמָ֔וֶת א֖וֹר נָגַ֥הּ עֲלֵיהֶֽם׃
שם משמואל
ונראה שזה ענין עשי"ת קודם יוהכ"פ שעשי"ת הם הילוך רוחני לזכות ליוהכ"פ וכענין שכתוב (ישעי' ט' א') העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, אבל אותם הממעטים בהילוך רוחני זה, אינם נקראים הולכים אלא יושבים, וכענין סיפא דקרא יושבי בארץ צלמות אור נוגה עליהם, היינו אור נגה עליהם לבד ולא אור גדול:
קדושת לוי
וזהו גם כן הפסוק (שיר השירים ה, ב) אני ישינה ולבי ער כו', כלומר שלא תאמר שינה ממש אך שינה שלי היתה מזו המדריגה כי מחמת אהבת הבורא לא נשאר לי שום כחות מחמת דביקות השם יתברך והיינו ולבי ער וגומר פירוש לפרושינו, רצה לומר היינו כי מחמת הסתלקות שמסתלק ממחשבות עצמו ונכנס באהבת הבורא ברוך הוא ונשאר ישינה בכל כחות כנ"ל. על זה סיים קרא קול דודי דופק, פירוש כי הקול כלל כלי הדיבור והדיבור הוא כשנחתך מהקול בכלי המבטא הוא לפי אותיות השייכים להדיבור אך קודם הדיבור הוא בתוך הקול בכללות כמו כן אדם כשמפריש עצמו מגשמיות ונכנס ברוחניות. וזהו רמז בפסוק קול דודי דופק, כשנכנס הפרטיות בכללות עושה כביכול בו דפוקה כמו פרטיות. על זה משיבה השכינה ואומרת פתחי לי אחותי רעיתי, שתעשה בו כמו פתיחה יונתי תמתי על דרך שכתוב (דברים יח, יג) תמים תהיה עם ה' אלהיך. ועל זה סיים הקרא שראשי נמלא טל, היינו רצון קווצותיו היינו כביכול שאתם עושים בי כמו קצוות וכל זה בא מחמת רסיסי לילה היינו שאתם בבחינת לילה וחושך מחמת הסתלקות המדות העצמיות הגופניות ומחמת אימה וחושך הנופל עליכם אך באמת החושך הוא עצמו אור וכמו שאמר הכתוב (ישעיה ט, א) העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. וכעין זה מה שאמר הכתוב (בראשית א, ב) והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום. והענין, כי הארץ אחר הבריאה היתה זכה וברורה והיתה משתוקקת לאהבת הבורא והנה מחמת אהבת הבורא יתברך לא נשארה בעיני עצמה כלום וזהו תוהו, לשון ריקנית וצדיא אך שלא תאמר תוהו כפשוטו לזאת אמר ובוהו, פירוש מלה מורכבת דהיינו בו הוא כי נכנס בדבקות ובו הוא. ולזה אמר וחושך על פני תהום, פירוש על השם יתברך ברוך הוא נאמר (דניאל ב, כד) ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שריה, פירוש כי מחמת דבקות לאהבת השם יתברך והתפשטות אדם מעצמותו היינו לעיני אדם כמו חושך מחמת התפשטות העצמיות גם מחמת דבוקתו ביותר משיג יותר ונופל עליו אימה וחושך. והיינו וחושך על פני תהום, כי על פני תהום הוא בעצמו עולם התענוג. הנה השם יתברך ברא כחות ומדות בזה העולם שצריך לעבוד אותו בהן דהיינו באהבה ויראה ושאר המדות כידוע הכלולים במדת שמים וארץ. והנה קודם שבא אברהם בעולם היו אומות העולם עובדים עבודה זרה במדות ההם והכניסו אותן להקליפות רחמנא ליצלן והשם יתברך בעצמו ברוב רחמיו וחסדיו מחמת גודל חסדו שנוהג עם העולם אזי מפני תיקון העולם היה מוציא אותן מן הקליפות כדי לתקן את העולם ועל זה נאמר קונה שמים וארץ, היינו המדות הנ"ל מיד הקליפות ותיקן המדות שבשמים ובארץ ודו"ק:
שפת אמת
איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית ע"ש. א"כ נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז והוא מאיר בתוך החושך הגדול זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור כי העולם נק' הטבע שהוא מעלים ומסתיר האור. אבל אור הראשון הי' מאיר בכל אלה ההסתרות וגנזו לצדיקים. וע"ז כתיב זרח בחושך אור לישרים. וכ' העם ההולכים בחושך ראו אור גדול. ואותו הדור בימי יון הרשעה הלכו בחושך כמ"ש חז"ל וחושך זה יון שהחשיכו עיניהם של ישראל ומ"מ אותו הדור מסרו נפשם והלכו בעבודת השי"ת גם תוך החושך. לכן זכו שהאיר להם מאור הגנוז ונשאר הארה מזה האור לימים השפלים בכל שנה ושנה. וכל עובד ה' צריך לשמוח בימים הללו שיש בהם הארה מאור הגנוז בעבודת השי"ת שכן עיקר כוונת הרשעים הי' להשכיחנו תורת ה' וחוקיו ונרות חנוכה מביאים. זכירה: