חסידות על ישעיהו ט:ו

וצד השני הוא מצד בחינת בריאה יצירה עשיה אשר הם נראים ליש גמור ושינוי וכוחו יתברך המקשרם ומייחדם לאתקשרא קשרא די לא תעדי שיהיו מיוחדים בלי שום שינוי נקרא עד שהוא בחינת זעיר אנפין כידוע לבן האי עד תאות גבעות עולם לגביה תיאובתא דיובלא דהיינו בינה ששם הוא התגלות אור אין סוף בבחינת שאלה התבוננות באור אין סוף לעטרא ליה דהיינו להמשיך לזעיר אנפין שהוא בחינת עד בחינת כתר כידוע שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין כי כל עיקר יחוד הספירות הוא על ידי הכתר שהוא בחינת פלא למעלה מהשכל דהיינו על ידי כוחו יתברך השוה בתכלית ההשואה ושלימותו יתברך הכולל כל הפעולות הנמצאים מאתו יתברך מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין בהשואה גמורה הוא מייחד כל המדות המורים על התחלקות כל פרט ופרט כמו שכתוב כולם בחכמה עשית לייחדם שלא יהיה בהם שום ריבוי ושינוי והתחלקות כלל ושיהיו מיוחדים ביחוד גמור אשר על פי שכל לא יושג שני ההפכים כי אם על ידי כוחו יתברך שאינו בערך השגה הוא כל יכול לכללם ולייחדם ולהשוותם בהשואה גמורה וזה ההמשכה אשר מכוחו השוה נקרא כתר הכולל כל האצילות כמו שיתבאר לקמן באריכות: ^הגה"ה אשר על כן לא יקשה לך בזוהר ובעץ חיים אשר כמה פעמים קורא לכתר סתם שהוא אריך אנפין שהוא מקור האצילות וכמה פעמים נאמר שתפארת דבינה נעשה כתר לזעיר אנפין ובזוהר בראשית (דף ק"ך) פעם קורא לעילת העילות בינה ופעם קורא אותו כתר וכיוצא בזה תמצא הרבה פעמים בזוהר וידוע שעיקר האצילות הוא זעיר אנפין אך כן הוא באמת כי כוחו יתברך בדרך כלל הנמשך מאין סוף לייחדם הוא בחינת כתר הכולל כל האצילות אבל התגלותו והמשכתו במדות האצילות בבחינת התגלות יחודו הוא על ידי הבינה גם לא יקשה לך בזוהר אשר כמה פעמים לאין מספר מדבר בחכמה ובינה שהם מכלל אצילות שהוא זעיר אנפין וכל ההתחלקות הוא מחכמה כמאמר כולם בחכמה עשית וכל הראשית הוא מחכמה וגם בדברינו תמצא שכל ההתחלקות הכל מחכמה ובינה ומדות ואיך אמר בכאן שכתר נמשך מבינה וכתר אינו בבחינת התחלקות כלל אך יש שני בחינות חכמה ובינה דהיינו החכמה וההבנה של כל ההתחלקות איך ומה כל פרטיה בכוונה מיוחדת לכל נברא להשכיל בכל פרט התהוותו ולחברו בבחינת אין סוף והם נקראים חכמה ובינה דאצילות שהוא זעיר אנפין לכן מתפלגין בבחינת זעיר אנפין חכמה מתחלקת לל"ב נתיבות ובינה לנ' שערים ויש חכמה ובינה שהם למעלה מאצילות שאינם מתחלקים לא לנתיבות ולא לשערים דהיינו להשכיל ולהבין מה שלמעלה מן השכלה והבנה שהוא בחינת אין סוף בעצמותו יתברך אשר הוא מושלל מכל הדרגין ומקור של חכמה ומדות דאצילות כאשר הם נכללין במקורם הם נקראים אבא ואמא שהם חכמה ובינה עילאין דהיינו כוחם של הספירות הנמשך מכוחו יתברך בבחינת אין סוף על ידי הפלא שהוא כתר ובחינת חכמה הוא עצם ביטולם של העולמות למקורם על ידי כחו יתברך השוה בבחינת כתר שהוא פלא ובינה הוא הבנת הביטול איך שהם בטלים בבחינת מקורם ובחינות זו נקראים אבא ואמא אשר הם בכלל כתר דאצילות והמשכתם הוא משני המזלות שבדיקנא דאריך אנפין ונכללים בו לכן לא יצאו לחלק לא לנתיבות ולא לשערים כמבואר בעץ חיים כי התגלות אין סוף בעצמותו יתברך לא נחית לשום חילוק דרגין כי אם בחינת הבנת היחוד כאשר הוא בעצם מצד עצמותו אשר הכל הוא כח אחד לבד ועל זה נאמר בעץ חיים כי התגלות עתיק הוא בבינה לכן באדרא רבה קדישא אשר שם בא לבאר סדר ההשתלשלות הנמשך מאין סוף יתברך במדות לא הזכיר שני הבחינות הנזכרים לעיל שהם אבא ואמא כי אם אריך וזעיר אנפין כי בחינת אבא ואמא הם נכללים בבחינת כתר וכמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין כי לכן לא הזכיר באדרא רבה אבא ואמא כי הם תלויים במזל בבחינת שערות כי שערות הם הארות והמשכות שנמשך מאריך אנפין להמשיך היחוד בזעיר אנפין לכן נכללים באריך אנפין עצמו ואינם מהות אחר ולכן באדרא רבה ששם מבאר בדרך כלל עיקר ושורש ההשתלשלות מאין סוף יתברך במידותיו הם רק אריך אנפין וזעיר אנפין שבהם תלוי עיקר היחוד דהיינו ליחד כל המדות אליו יתברך על ידי בחינת אריך אנפין שהוא כתר לכן לא הזכיר אבא ואמא הנזכר לעיל אבל באדרא זוטא ששם מבאר אותם דרך פרט איך ומה ובאיזה אופן הם מיוחדים הזכיר אבא ואמא ועל הכוונה הזו מבואר בזוהר תיאובתא דיובלא לעטרא ליה דהיינו להמשיך כתר לזעיר אנפין על ידי תפארת ודי למבין: ולהבין הטעם שדוקא תפארת הוא כתר להיות שמבואר בזוהר פרשת תרומה (דף קכ"ז.) מענין אפרסמון ואפריון שאפרסמון הוא בחינת בינה ואפריון הוא בחינת מלכות לכן באפרסמון יש בהם עשר דהיינו סמ"ך ומ"ם שהם ו' ראשונות וד' תחתונות שהם שני בחינות שבבינה ובאפריון יש גם כן עשר אך כל העשר הוא ביחד בבחינת יו"ד דאפריון לכן נקרא אפריון כי סמ"ך ומ"ם שבבינה נעשו במלכות יו"ד אחד גם בעץ חיים מבואר זה באריכות גדול' שבחינת סמ"ך שבבינה הם ששה ספירות הראשונות שבבינה ומ"ם דבינה הם ד' תחתונות שבבינה שהוא נצח הוד יסוד מלכות שהוא מ"ם דלםרבה המשרה (ישעי' ט' ו') ובחינה הראשונה נקרא בינה שהם ששה ספירות ובחינה התחתונה שהם נצח הוד יסוד מלכות נקרא תבונה ונצח הוד יסוד מלכות הם מתפשטין בזעיר אנפין ונעשו לו מוחין ותפארתה נעשה כתר זהו דרך כלל הגם שמבואר כמה פרטים דהיינו שמחלק בתבונה גופא כל אלו הבחינות ושיש שלשה בחינות בתבונה זה תלוי בענין הקטנות והגדלות אבל דרך כלל הם וי"ו ראשונות הם בינה וד' תחתונות הם נצח הוד יסוד מלכות הם תבונה ונמשכו בזעיר אנפין למוחין ותפארת נעשה כתר ובחינה זו היא המייחדת כל הכלים דזעיר אנפין ביחודא חד: ולהבין זה הוא כי יש בכל דבר השכלה שני בחינות הבנה דהיינו בחינה אחת הבנת הדבר בעצם כאשר הוא במהותו ובחינה השנית הוא הבנת פעולת הדבר והתגלותו מה יהיה פעולתו והמשכתו כן יש שני בחינות בבחינת בינה בחינה אחת הוא הבנה באין סוף יתברך אשר הוא אין סוף ואין זולתו והוא לבדו הוא כאשר הוא במהותו יתברך ושהוא לא בערך המשכה כלל ובחינה השנית הוא הבנת שלמותו אשר כולל כל הדרגין בהשוואתו יתברך ויכול להתמשך עד אין תכלית להיות בחינת גילוי מכוחו יתברך לגלות שלימותו יתברך ככל חילוקי הדרגין ויתגלה בהם יחודו יתברך אשר אין מלבדו וכמו שיתבאר ובכלל הוא הבנה אחת דהיינו שאין עוד מלבדו ואין זולתו והכל מאתו יתברך אבל בדרך פרט נתחלקו לשני בחינות כי שני הבחינות בבחינת גילוי הם שני הפכים כי בחינת הבינה הראשונה הוא שאין זולתו ואין עוד מלבדו כו' ובחינה השנית הוא דוקא בבחינת דרגין מתחלקים בבחינת גבול שהם שני הפכים לכן נתחלקו לשני בחינות ומבחינה השנית שהוא בחינת נצח הוד יסוד מלכות שהוא בחינת המשכה והשפעה אשר ידוע כי כל עיקר נצח הוד יסוד הם בחינת השפעה לזולתו מזה נעשה מוחין למדות זעיר אנפין להתחלק לבחינת דרגין כי עיקר הזעיר אנפין הוא בחינת חילוק הדרגין על ידי הספירות כידוע ובחינה הראשונה שהוא גוף ההבנה שהוא השכלת עצמותו יתברך שלא בבחינת השפעתו הוא למעלה מן המדות והנה הגם שנתחלקו לשני הבחינות בחינת התחלקותם הוא בבחינת גילוי ההמשכה המתמשך בבחינת הבנה נחלקו לשני בחינות הבנה כנזכר לעיל. אבל לגביה יתברך הם הכל אחד על ידי כוחו הפלא והכתר כנזכר לעיל לכן גוף הבינה דהיינו עצם ההבנה שמצד עצמותו הנה בחינת התפארת נערך מהגוף והנצח הוד יסוד הם לבר מגופא כי הנצח הוד יסוד הם השפעה אשר לכן התפארת שהוא מבחינת עצם הבינה נעשה כתר לזעיר אנפין שהוא בחינת פלא כדי לייחד כל הכחות בבחינת זעיר אנפין על ידי בחינת תפארת שבבינה וטעם שהיחוד שנמשך בבחינת כתר הוא על ידי התפארת דוקא כי מדת התפארת הוא למשל כשאדם מתפאר מתפאר דוקא בדבר שאין אצל זולתו הן בחפץ שאין נמצא לשאר אנשים או שעושה איזה דבר שאין אחר יכול לעשותה הן בחכמה והן בגבורה כו' כן הוא כביכול שזהו תפארתו שיהיו מכחו יתברך כל חילוקי הדרגין ואשר הוא יתברך מושלל מכל הדרגין ושיתחברו ביחד כו' וכן הוא בכל הפרצופים שמבחינת תפארת של העליון נעשה כתר לתחתון ובזה ממשיך יחודו האמיתי מבחינתו ומדותיו יתברך לקשרם ביחודו להתמשך בהם והם הנצח הוד יסוד דבינה הנמשכים בזעיר אנפין להיות לו מוחין ושורש זה הכתר נמשך מבחינת עתיק שנקרא רישא דלא אתיידע שהוא מבחינת שלימותו יתברך הכולל כל הדרגין בהשואה גמורה לכן התגלות עתיק הוא בבינה כנזכר לעיל וזהו לשונו הקדוש של הזוהר תיאובתא דיובלא לגבי דעד לעטרא ליה ולנגדא ליה ברכאן ולארקא עליה מבועין מתיקין שדקדוק לשונו הקדוש שבכל מלה ומלה יובן על פי כל המבואר לעיל כי לעטרא ליה הוא לעשות לו כתר בבחינת למעלה מן השכל בבחינת שאלה כנזכר לעיל ולנגדא ליה ולאדקא עליה מבועין מתיקין דהיינו שעל ידי כתר זה ממשיך יחודו יתברך בזעיר אנפין על ידי נצח הוד יסוד דבינה כנזכר לעיל בבחינת מוחין בבחינת חכמה בינה דעת שבזעיר אנפין שעל ידם הוא עיקר יחודו כנזכר לעיל ולארקא עליה מבועין מתיקין דהיינו התענוג והתכללות בבחינת עתיק כנזכר לעיל שהוא בחינת גילוי עצמות אין סוף בזעיר אנפין במדותיו בחינת תענוג עצמותו למעלה מן השגה והבנה להתכלל ולהתייחד ביחוד עצום על ידי בחינת תענוג הנמשך מעתיק שהוא רישא דלא אתיידע אשר זה נקרא גדלות אמיתי דזעיר אנפין כמו שיתבאר אם ירצה השם והכל הוא על ידי הבינה אשר לכן נקראת אימא שממנה נמשך כל יחוד האצילות כי אבא הוא בחינת חכמה שהוא עצם הביטול מצד העצם שלא בבחינת הבנה ובינה הוא הבנת הביטול: אבל בכתר עצמו אין שייך לומר בו אפילו בחינת ביטול מאחר שהוא כח עצמותו יתברך שאין זולתו ואין עוד מלבדו על מי יפול שם ביטול כי מאחר שאין לתאר שום בחינה באור אין סוף מצד עצמותו על מי יפול שם ביטול כי אם בחכמה ובינה ששם הוא בחינת התגלותו יתברך בבחינת כח הדרגין ואף על פי כן המה בטלים אליו יתברך שם נופל לשון בטול שהדרגין בטלין לגבי מהותו יתברך וחכמה הוא עצם הביטול ובינה הוא הבנת הביטול כנזכר לעיל ושרשם הוא הכל אחד ונמשכים מכחו יתברך הנמשך מבחינת השואתו יתברך הנקרא כתר בכח זה הוא הביטול והבנתו ודי למבין: וכמבואר בזוהר הקדוש אבא ואמא כחדא נפקין וכחדא שריין לא מתפרשין דא מן דא לעלמין כי הביטול עצמותו והבנתו הכל הם אחד ממש שורשם במוחא סתימאה שבאריך כמו שיתבאר אם ירצה השם ודי למבין: ובזה תבין מה שמבואר בעץ חיים שכל ענין מהות זעיר אנפין ובחינת יחודו הוא הכל על ידי נצח הוד יסוד דאבא ואמא והגם שעיקרו הוא מהכתר כמבואר בעץ חיים(שער אריך אנפין) שמחסד גבורה תפארת דאריך נעשה גוף הזעיר אנפין. אך באמת כן הוא שמכוחו יתברך בבחינת כתר נתהוו המדות של זעיר אנפין שהם הכל אחד כמאמר הזוהר הוא זעיר אנפין הוא עתיקא. אבל ביטולם של המדות בבחינת גילוי השכלה והבנה הוא משני הבחינות אבא ואמא דוקא ודי למבין והבן:
ולהבין יותר פירוש של תיאובתא דשמיטה מפני מה נקראו בינה ומלכות גבעות עולם בשם השוה שמשמע שהם בחינה אחת ואיך הם בחינה אחת כי בינה הוא למעלה מזעיר אנפין כמאמר לעטרא ליה ומלכות היא לתתא מיניה כמאמר לאתברכא מיניה ואיך ישתוו: אך הנה ידוע ששורש המלכות הוא למעלה מבחינת זעיר אנפין כמו שכתוב אשת חיל עטרת בעלה וכמו שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין אשר שרשה הוא מרישא דלא אתיידע שהוא בחינת עתיק להיות כי מדת המלכות הוא להסתיר האור לגבי הנבראים ולגלות כל פרט בבחינת יש ונפרד בכל אחד ואחד בחינה מיוחדת בהתהוותה ליש גמור שהוא דוקא מצד ההסתרה בבחינת התנשאות כמו שכתוב לך הוי"ה הממלכה והמתנשא לכל לראש שכל חיות והתגלות הנבראים הוא מבחינת מלכותו יתברך בבחינת התנשאות דוקא כמבואר בלקוטי אמרים כי אם היה נגלה אורו יתברך לא היה התגלות להנבראים כידוע אבל אף על פי כן כל הנבראים הם חיים וקיימים מכוחו יתברך הנגלה בהם דוקא להוותם ולהחיותם ולקיימם הן בהרכבות כל מין ומין בפני עצמו דהיינו בצומח יש כמה מיני הרכבות בתמונתו של הצומח וגופו וחיותו ומזל המכה בו ואומר לו גדל וכן בחינת החי התחברות חיותו עם גופו שהוא בשרו וכן התחברות והתקשרות כל המינים זה עם זה דהיינו הצומח עם החי ועם האדם: וכן הוא במלאכים התחברות והתקשרות עד אין קץ אשר כל התקשרותם הוא למעלה מן השכל הן התחברות שבכל מין ומין והן בהתקשרות המינים זה עם זה אשר הכל הוא מכוחו יתברך המקשרם ומייחדם בבחינת פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך: כי עשית פלא אשר כוחו יתברך בבחינת אין סוף הוא נמשך בהם לקשרם ולהשוותם במהותם והתקשרותם דוקא הוא על ידי אין סוף הנגלה בהם אשר כל חיותם בעצמם והתקשרותם זה עם זה לא יושג על פי שכל וחכמה בעולם כמו שכתוב נפלאים מעשיך: ועוד זאת שעצם הנבראים והנוצרים והנעשים אינם דבר זולתו חס ושלום שהכל הוא מעצמותו יתברך מאחר שאין דבר חוץ ממנו: נמצא מזה נראה בחוש התגלותו יתברך בעצמותו בבחינת נבראים דוקא להוום ולהחיותם ולקיימם ולקשרם זה עם זה שהם הכל בבחינת פלא למעלה מן השכל כי הוא הבורא והיוצר והעושה ואין דבר זולתו וכמו שכתוב בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה וכמו שכתוב נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאיתי מאיתי דייקא וכמו שכתוב אתה עשית כו' ואתה מחיה וכו' וכמה מקראות שמורים שהכל הוא כחו לבדו יתברך הנגלה בהם בכל פרט ופרט דייקא והם שני הפכים בנושא אחד כי התגלות הנבראים ליש ודבר בפני עצמו הוא מצד ההסתרה והצמצום והתנשאות כי אם היה נגלה בהם בבחינת גילוי היו בטלים במציאות לגמרי וקיומם והתקשרותם הוא מהתגלות כחו יתברך בעצמותו דוקא ודבר זה הוא רחוק מאד מן השכל יותר מבחינת היחוד הנמשך בזעיר אנפין שהם בחינות יחודא עילאה שהם יחוד גמור הגם שזהו גם כן בחינת פלא איך יהיו נמצאים בחינת דרגין מכחו יתברך מאחר שהוא מושלל מכל הדרגין ולכן נקרא כתר בחינת פלא כי מחמת כחו השוה כל יכול להיות נמשך ממנו בחינות דרגין ואף על פי כן לא יהיה בו שום שינוי ובטלים במציאותם ומהותם באופן שנגלה יחודו יתברך בלי שינוי כלל וכמו שכתוב אני הוי"ה לא שניתי לכן אינו רק פלא אחד איך נמצאו ממנו הדרגין אבל אחר שנגלה עליהם אור אין סוף יתברך הרי הם בטלים במציאות לגמרי אבל בבחינת מלכותו יתברך הם שני פלאים דהיינו שיהיה התגלות כוחו השוה בבחינת דרגין ואף על פי כן לא יהיה נגלה בהם יחודו יתברך ושלא יהיו בטלים במציאות לגמרי: וכמשל זיו השמש שהוא בטל לגבי השמש לגמרי ואז בהיותו בשמש אין נגלה הזיו למהות כלל כי בטל לבחינת אור השמש כמבואר בשער היחוד ואמונה עיין שם: והתגלות הזיו הוא אחר צאתו להאיר לחלל העולם אז נראה לזיו אבל בעודנו בשמש לאין נחשב ובבחינת מציאות העולם הנגלה אשר אנו מעריכים את גילויו לזיו ואור הנשפע ממנו יתברך לא יצא לכלל מהות אחר חס ושלום כי עצמותו הוא בבחינת התגלות הזה ואף על פי כן לא יהיו בטלים לגבי עצמותו ונראין לבחינת יש בכמה מיני התחלקות זהו פלא יותר וזהו ותרד פלאים וכן הוא אומר הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר# {הגה"ה דהגה"ה הגם שהכתוב ואבדה חכמת חכמיו מדבר בזמן הגלות כן הוא כידוע שכל ירידה צורך עליה: והנה בזמן שבית המקדש היה קיים היה יחוד גמור בבחינת פנים בפנים שהיה התגלות יחודו בגילוי גמור בקודש הקדשים ועל ידי קרבנות כידוע לכן בעת עלייתם היו משתמשין בכתר אחד בבחינת פלא אחד לבד כנזכר לעיל כי היו שניהם שוין בבחינת התגלות אבל בזמן הגלות שאז אין גילוי יחודו יתברך בהתגלות כמאמר הזוהר פרשת שמות (ח' ע"א) על פסוק לבד בך נזכיר שמך כי עתה הוא בפירודא כי אם בחינת יחודם הוא רק בבחינת הארה בקריאת שמע ותפלה כידוע ולא בעצם ההתגלות לכן כל עבודה דכעת הכל הוא בהסתרה בעשיה בבחינת התורה ומצות ובבחינת ויצעקו בצר להם ובביטול המדות על ידי לאכפייא וגם בחינת לאהפכא דכעת הוא רק בבחינת הארה בעת קריאת שמע ותפלה כידוע מענין פרוכתא קלישתא דחפייא על ארץ ישראל אחר החורבן הנזכר בזוהר הקדוש פרשת תרומה (קמ"א.) שההתגלות הוא דרך מסך מה שאין כן בזמן הבית היה הפתח פתוח בלי שום מסך נגד ארץ ישראל אבל כעת הוא רק על ידי מסך בבחינת הארה שהם המסכים אשר מלכות דאצילות שהיא כנסת ישראל בוקעת אותם להאיר בבריאה יצירה עשיה כמבואר בעץ חיים: ולכן מבואר בזוהר הקדוש דקלין דצלותא בקעין רקיעין ואוירין הם המסכים ודי למבין ולפעמים יקרה גם בדורות האלו צדיקים מופלגים הם נשמות קדושות אשר הופיע עליהם אור הוי"ה ויחודו יתברך שלא בבחינת מסך כנזכר בגלגולים ויכולים להשיג כמו בזמן הבית בבחינת ביטול גמור בבחינת התפשטות הגשמיות אך הם הם שבאו לצורך תיקון הדור אבל בדרך כלל כל העבודה אפילו בצדיקים הוא רק בבחינת הארה. וגם זאת בקריאת שמע ותפלה. לכן צריך לכוין בתפלה נגד קודש הקדשים כמו שכתוב והתפללו אל המקום הזה ששם הוא הארה עוברת על ידי בחינת מסך שהוא פרוכתא קלישתא אבל בארץ העמים הוא מסך והסתרה גמורה בלי שום הארה בכדי שיהיה התגלות ליש ונפרד גמור והעבודה זו הוא בבחינת תורה ומצות מעשיות וירידה זו היא צורך עלייה כנזכר לעיל שהוא הפלא ופלא לכן על ידי ביטול ההיפוך ובעבודה זו מתגלה שני פלאים כמשל שזה אין פלא כל כך שהבן בטל לגבי אביו בהתגלות כבודו ואהבתו לבנו אבל כשבטל לגבי אביו כשאביו מסתיר פניו ממנו ומראה נגדו ההיפוך כנזכר לעיל אז יותר נתגלה הביטול בעצם אל אביו: וזהו מה שכתוב המסתיר פניו כו' ואנכי הסתר אסתיר כו' כידוע ליודעי ח"ן ועל ידי העבודה יתגלה לעתיד הפלא עליון שהוא למעלה מבחינת חכמה והבנה וזהו מה שכתוב ותרד פלאים הפלא ופלא כנזכר לעיל: וזהו סוד כל הקללות יהפכו לברכה ואז יהיה אשת חיל עטרת בעלה למעלה מכתרו:} דהיינו שלא נתגלה הפלא בבינה כמו שנתגלה במלכות כנזכר לעיל שנתגלה על ידי הבינה גילוי ביטולם במציאותם ויחודם אבל בבחינת המלכות התגלותו יתברך הוא למעלה מבחינת בינה לכן נאמר ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו כו' דהיינו שהוא למעלה מחכמה כו' וזהו מה שמבואר בעץ חיים בענין הכתרים דזעיר ונוקבין שבכלים גדול כתרה מכתרו כי כלי הכתר דנוקבא נעשה משני שלישים דהיינו מחסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד דתפארת דזעיר אנפין וכלי הכתר דזעיר אנפין נעשה משליש התחתון דתפארת דבינה: אבל באור גדול כתרו מכתרה דהיינו שהאור דכתר דזעיר אנפין הוא שליש שלם כפי הכלי ואור הכתר דנוקבא הוא רק חצי שליש עיין שם: כי בחינת כתר דזעיר אנפין הוא לייחד אורות בכלים ולייחדם ביחוד גמור ולהשוות כל הדרגין בלי שום שינוי: הוא מכח הבינה שהוא תפארת דבינה אבל הוא רק מנצח הוד יסוד דתפארת דבינה דהיינו בבחינת השפעתה לבחינת דרגין לייחדם בבחינת פלא: אבל חסד גבורה תפארת דתפארת דבינה שהוא הבנת עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכתו יתברך אין להעריך בו כלל שום התחלקות בעולם מאחר שהוא אינו מערך כלים חס ושלום וחילוקי דרגין: אין שייך בו לומר אפילו בחינת יחוד מחמת פשיטותו יתברך שאין זולתו כלל כי אם מצד המשכתו בבחינת כלים לייחדם בהשואה גמורה שם הוא נופל לשון יחוד דהיינו הגם שנמשכו ממנו יתברך כל פדטי כוחות הנבראים בבחינת דרגין אף על פי כן הוא אחד בהם בלי שום שינוי כלל ובחינה זו נקרא נצח הוד יסוד דתפארת דבינה שהוא שליש אחרון ולכן האור שהוא הגילוי גם כן שוה להכלי כי שם נתגלה אור אין סוף בגילוי גמור שכל חילוקי הדרגין בטלים במציאות ממש כנזכר לעיל: אבל בבחינת נוקבא שהוא בחינת מלכותו יתברך המסתרת האור לגבי הנבראים להיות נראים ליש ודבר והתהוותם הוא מעצמותו יתברך כנזכר לעיל ואף על פי כן אינם בטלים במציאות זהו דוקא מכוחו בעצמותו יתברך שאינו בערך התגלות כלל כי בזה הוא כוחו השוה ממש שלא בבחינת ידיעה כלל כמבואר לעיל שהוא מרישא רלא אתיידע אשר מפני זה נקרא כתר דנוקבא ובזה נתגלו חסד גבורה תפארת גם כן דהיינו עצמותו יתברך שלא בבחינת המשכה כלל ושלא בבחינת ידיעה וזהו בבחינת הכלים דהיינו כלי אומנתו יתברך שהוא כל יכול להסתיר האור בבחינת נפרד ואף על פי כן נתגלה בהם עצמותו יתברך ולכן נקרא כלי כמשל בשר ודם כשרוצה לשנות איזה דבר מתמונה לתמונה אינו רק על ידי כלי לזה וכל שהוא חכם יותר ממציא כלים ביותר חכמה וביותר פלא: כן הוא כביכול כל התגלות הנבראים שהם מאין ליש שהם שני הפכים נקראים כלי אומנתו של הקדוש ברוך הוא והם הספירות כמבואר לעיל: וכלי הכתר נקרא כח יחודו בעצמותו יתברך הגם שאין בהם כלים כי אם בדרך השאלה: והאור נקרא הגילוי שנתגלה על ידי בחינת כלים הנזכרים לעיל וגם מה שנתגלה בתוך הכלים בבחינת אור של זה הכתר דהיינו האור שהוא בחינת הגילוי הרי אין נגלה בהם בחינת עצמותו יתברך כי אם שהם חיים וקיימים מכוחו יתברך בבחינת נפרדים: לכן הוא חצי שליש בלבד דהיינו גילוי בחינת פלא בכל הדברים בהתהוותם והתקשרותם זה עם זה בבחינת התגלותם שהם גם כן פלא כמו שכתוב נפלאים מעשיך אפילו בבחינת מעשה הוא פלא וזהו בחינת חצי התחתון כמו שנגלה לגבי דידן המקבלים הפלא הזה בבחינת עשיה שבעשיה גופא נתגלו פלאותיו בבחינת נבראים: אבל בחינת חצי העליון דהיינו גילוי אור עצמותו יתברך כאשר הוא לגביה יתברך אשר המה בטלים לגמרי בעצמותו לא נתגלה בהם כי אם היה מתגלה בהם לא היו נראים לבחינת יש כלל לכן לא נתגלה האור כי אם חצי שליש התחתון שהם בחינת חצי השפעה שהם נצח הוד יסוד אשר הם כח השפעתו יתברך בבחינת פלא כי לא נתגלו פלאותיו יתברך כי אם כאשר נגלה הפלא לגבי דידן נפלאותיו בבחינת עשיה: וזהו חצי שליש התחתון אבל יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה יתברך שהוא חצי העליון של ההשפעה שהם נצח הוד יסוד לא נתגלה כנזכר לעיל אבל שליש האמצעי שהוא חסד גבורה תפארת דבינה לא נתגלה אפילו בזעיר אנפין כי הוא אינו בערך גילוי כי אם הכלי נתגלה בבחינת נוקבא שלא בערך ידיעה בבחינת רישא דלא אתיידע ודי למבין: והם הם שני פלאים הגם שבפנים מבואר שהוא מרישא דלא אתיידע וכאן מבואר שהוא מתפארת דזעיר אנפין המבין יבין כי זהו מצד השורש ששרשה משם אבל בענין קבלתה הכל מזעיר אנפין ודי בזה כידוע במשל מאדם שהדבור שורשו למעלה מחכמה ומדות אך אף על פי כן מקבל מן המדות שעל ידיהם נתגלה כח הרצון שבנפש כי שורש המדות הם גם כן גבוהים מן השכל כידוע שעיקר גילוי המדות בלב אחר צאתם מיסוד אימא שהוא השכל אז נגלה בהם הגילוי שהוא למעלה מן השכל שהם החסדים המגולים ששרשם מעתיקא כמאמר זעיר אנפין בעתיקא אחיד ותליא ומשם קבלת הנוקבא בבחינת חסדים מגולים אחר בקיעתם מיסוד אימא על ידי נצח הוד יסוד דאימא ודי למבין: וכל הדברים הנזכרים לעיל צריכין ביאור רחב ואם ירצה השם יתבארו במקומן: וכעת ביארתי רק מה שנצרך לעניינינו: לכן שרשה היא מרישא דלא אתיידע שהוא למעלה מבחינת אריך שהוא הפלא ופלא שהוא כתר על גבי אריך כי בחינת אריך הוא הנמשך בבחינת התגלות כוחו יתברך שלמעלה מן השכל ומדות במדותיו יתברך לייחדם הגם שבחינתו גם כן לא ידיעא אבל קיימא לאתיידע בבחינת גילוי מדותיו יתברך על ידי בחינת הבינה הנזכר לעיל בזעיר אנפין אבל בחינת עתיק שהוא בחינת לא אתיידע כלל נתגלה בבחינת המלכות שלא בבחינת ידיעה כנזכר לעיל. לכן שרשה מרישא דלא אתיידע אבל שרשם דאריך ועתיק הם אחד והם בחינה אחת ממש אשר בכלל נקראו בשם בחינת הכתר דאצילות שהכל הוא מכח אין סוף השוה כי אם בבחינת גילוי מתחלקים לשתי בחינות אבל בעצם הם אחד. לכן שורש הבינה והמלכות אשר נמשכו מהם שרשם הם ממקור אחד כמבואר בזוהר הקדוש תרין ההי"ן אזלין כחדא אימא וברתא כחדא אזלין ולכן נקראו גבעות עולם כי גבעות הוא לשון התנשאות וגם לשון חיזוק כדפירש רש"י (בראשית מ"ט כ"ו) שהוא לשון מצוקים שהוא לשון חיזוק ועוד זאת כי על ידם הוא גילוי עצמותו יתברך באמיתיותו לכן נקראת מלכות אפריון דהיינו מה שנחלקו בבינה לסמ"ך ומ"ם נכלל במלכות בבחינת יו"ד דהיינו שכולל שתי הבחינות של בינה בבחינה אחת כי בבינה הוא הבנת היחור נתחלקו לשתי בחינות דהיינו כאשר הוא בעצמותו יתברך וכאשר הוא בבחינת דרגין אך שהם מתייחדים כנזכר לעיל וגם שם הוא במספר גדול כי בבחינת הבינה נתגלו כל הבחינות ביותר הרחבה אבל במלכות שיחודה הוא למעלה מבחינת הבנה וידיעה כמבואר לעיל לכן הכל נכלל בהמשכה אחת מבחינת כחו האין סוף שהוא אין עוד מלבדו יתברך שהוא בחינת יו"ד אחד שהוא ביטול אחד ודי למבין:
ולכן מבואר ברעיא מהימנא שלעתיד יהיה שם הוי"ה באופן אחר שיהיה תרין ההי"ן ויו"ד בראשו והוי"ו בסופו וה"א ראשונה יהיה הבחינת מלכות דוקא כי לעתיד יהיה גילוי עצמותו בכל הדרגין בהשוואה גמורה בשוה ודוקא בבחינת יש יהיה התגלות אין סוף וכמו שכתוב כי עין בעין יראו וכו' וראו כל בשר וכו' ואז יהיה מדת מלכות למעלה מן הבינה דהיינו שיהיה התגלות ביטולה בבחינת חכמה שהוא ביטול עצמותו יתברך לבדו שלא בבחינת ידיעה והבנה שהוא מבחינת רישא דלא אתיידע כי שם הוא התגלות אור אין סוף בחכמה בבחינת דלא אתיידע כי חכמה נקרא עתיקא דלא קיימא לשאלא כמבואר בזוהר ושורש החכמה הוא מחסד דעתיק הנקרא רישא דלא אתיידע ובינה מגבורה דעתיק לכן לעתיד לבא תהיה ה"א תחתונה אצל יו"ד שהוא חכמה ודי למבין: וזהו מאמר רבותינו זכרונם לברכה צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם: עיין בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל: גם בפרי עץ חיים בכוונות תפילין דרבינו תם וזה יהיה לעתיד אך עתה מקבלת המלכות מבחינת זעיר אנפין כמבואר בפנים ודי למבין: עד כאן הגה"ה
הגה"ה ב'
ובזה תבין מה שמבואר בעץ חיים שער אריך אנפין הנזכר לעיל שבבחינת אריך אנפין אין בו רק תשע ספירין והם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין כו' המבואר בזוהר הקדוש פרשת נח (ס"ה): אבל מלכות אין לו כי אם מנצח הוד יסוד דעתיק שהוא רישא דלא אתיידע המתגלה בו ומזה נעשה לאריך אנפין בחינת מלכות גם בדרושי זעיר אנפין מבואר גם כן שזעיר אנפין אינו רק בעל תשע ספירות ומלכות שלו נתגלה בעטרת יסודו עיין שם אשר על פי המבואר לעיל יובן כי בחינת אריך אנפין הוא בחינת עצמותו יתברך הנמשך לייחד כל הדרגין בכחו יתברך השוה שלא יהיה בהם שום שינוי ופידוד ובחינת זעיר אנפין הם חילוקי המדות בכל הדרגין המתחלקים כמבואר לעיל אשר על ידם נתגלו הנבראים בחילוקי הדרגין בכל אחד ואחד בפרט אבל לגביה יתברך הגם שהוא בעצמו החכם ומבין וחסדו וגבורתו יתברך הכל מכחו אף על פי כן אינם מתחלקים כלל בבחינת ריבוי ושינוי הוא על ידי כחו יתברך בבחינת פלא שנקרא אריך אנפין המתגלה בהם ומייחדם ביחוד גמור וכמו שיבואר לקמן בעזר השם: והנה ידוע שכל חילוקי הדרגין בבחינתם הם רק תשע שהם חכמה בינה דעת חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד כידוע ומבואר במקום אחר הטעם על זה אבל מדת מלכותו יתברך הוא רק גילוי התחלקותם לבריאה יצירה עשיה בבחינת הסתר לכן היא משלמת כל עשר כידוע על ידי כחה ושרשה למעלה מן השכל בבחינת עתיק כמבואר לעיל לכן כל יחוד הספירות תלוי בה כמאמר הזוהר הקדוש בלא איהי לא איקרי אחד כמבואר בכמה מקומות בזוהר ובתיקונים וברעיא מהימנא שעיקר היחוד הוא על ידי בחינת המלכות הנמשך מעצמותו יתברך בבחינת רישא דלא אתיידע שאינו מערך גילוי וידיעה והשגה כלל שהיא תחלת המחשבה שמזה נתייחדו כל ספירות הזעיר אנפין בבחינת גילוי כחו יתברך בבחינת אריך אנפין המייחדם ודי למבין:
ועל זה נאמר בספר יצירה עשר ולא תשע כדי להורות על היחוד כי בבחינת תשע הוא עיקר ההתחלקות ועל ידי בחינת העשר הם מיוחדים ומבואר זה במקום אחר לכן אין בו רק תשע ספירות אך בזעיר אנפין שכל עיקר ההתחלקות הוא בשביל הגילוי על ידי מלכותו יתברך לכן נגלה בכח התקשרותו והמשכתו שהוא בחינת יסודו מדת מלכות שהוא בחינת הגילוי אבל עדיין הוא בכח התקשרות המדות אבל לא במדה בפני עצמה מאחר שהם שני הפכים כי מצד הגילוי בחינת זעיר אנפין שהוא בבחינת יחודא עילאה ששם מיוחדים בכח אין סוף המייחדם אזי לא יתגלו חילוקי דרגין כלל בבחינת נפרד גמוד שהוא ההיפוך לכן גילוי מדת מלכות בו הוא בחינת עטרת יסודו שנכלל בבחינת יסוד שהוא התקשרות והמשכה אבל לא נתגלה בו למדה בפני עצמה והבן: לכן גם באריך אנפין אשר הוא שורש יחוד הדרגין כאשר הוא לגביה אין התגלותו רק בבחינת תשע ספירות הגם שאין בו ספירות לכן מבואר בזוהר הקדוש לאו אינון נהורין וכו' ולית מאן דקיימא בהו: אך אף על פי כן נקראו ספירות מחמת שמייחדים בחינת הספירות לכן נקראו על שם ספירות גם כן בהשאלה לכן בגילוי הזה שהוא אריך אנפין לא נגלה המלכות כלל בו כי אדרבה שורשו הוא רק לגלות השואתו הגמורה ומדת המלכות הוא להיפוך לחלק הדרגין בבחינת נבראים ובשורש הזה לא נגלה המלכות אפילו בעטרת יסוד כי זעיר אנפין הוא עיקרו לגילוי כנזכר לעיל לכן נרמז הגילוי בו: אבל אריך אנפין שרשו לייחד ולגלות השואתו יתברך בבחינת אין סוף אשר אין זולתו אינו נגלה כלל המלכות שבו שהוא גילוי בחינת זולתו: אך נצח הוד יסוד דעתיק שהוא בחינת הפלא ופלא כנזכר לעיל המתגלה בבחינת הפלא הנזכר לעיל אשר עיקר מחשבתו הקדומה היה דוקא בבחינת הנבראים אשר שרשו אינו מערך גילוי וידיעה והשגה כמבואר לעיל אז נתגלה בבחינת אריך אנפין המלכות גם כן ודי למבין: והבן מאדוהנה כתר סתם הכולל הוא כחו יתברך המיחדם שאינו בבחינת השגה והבנה כלל והוא סתים מכולא אבל התגלות זה הכתר שהוא הפלא הוא בבינה דהיינו להבין זה הפלא בבחינת השגה והבנה שכל המדות וההתחלקות הם למעלה מן ההשכלה וההבנה וביטולם לאין סוף והתאחדותם למקורם וזהו בחינת בינה דקיימא לשאלא ולא למנדע דהיינו לשאלא מי ברא אלה שהם המדות מאחר שהוא אין סוף יתברך ואין זולתו ופשוט בתכלית הפשיטות ואיך יתהוו ממנו מדות המורים על התחלקות חס ושלום אבל השאלה זו היא בכדי לייחדם במקורם על ידי השאלה והבנה זו דהיינו הגם שנתגלה בחכמה ומדות אף על פי כן אינם מדות כלל ואיך ומה הוא לא ידיעא וזהו לא למנדע אך להבין שהוא למעלה מההשגה כמו למשל שאדם מבין על איזה דבר עמוק שהוא עמוק ושהוא למעלה משכלו ומחמת הבנה זו בטלים כל שכלו ומדותיו לגבי הגבוה ממנו עד שאין נחשבו מדותיו לכלום כן הוא כביכול הגם שנתמשך במדותיו בחכמה וחסד להתחלקות אף על פי כן הם אחד מחמת גילויו יתברך בבחינת בינה מתגלית בהם בחינת עצמותו יתברך שאין זולתו ושהוא פשוט בתכלית הפשיטות בזה בטלים למקורם ומתאחדים במקורם באופן שאף על פי כן הם מיוחדים בלי שינוי וזהו שבחינת התגלותו יתברך במדותיו נתגלה על ידי הבינה הזו אשר הוא התגלות הפלא שהוא הכתר אבל עצמותו יתברך דהיינו כח עצמותו יתברך המייחדם שהוא בחינת הכתר הכללי הרי הוא אינו בכלל השגה כלל ובחינת התגלות הכתר הוא על ידי הבינה כנזכר לעיל וזהו לעטרא ליה דהיינו להמשיך למדותיו בחינת כתר על ידי התפארת דבינה לייחדא ליה ודי למבין.

או יבואר וימאן, עיין רמב"ן הקדוש פרשת בשלח (שמות יז, ט) בפסוק ויאמר משה אל יהושע, זה לשונו, והנה כל אשר עשו משה ויהושע בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם על כן התאמץ משה בדבר עיין שם. והנה אחר משיח בן יוסף יבוא משיח בן דוד והם שלשה. אליהו, משיח בן יוסף, משיח בן דוד, וזה שלשלת על וימאן כאשר זכר יוסף את זאת וימאן. וזהו (בראשית נ, כג) וירא יוסף לאפרים בני שלשים, מ"ם סתומה מן שלשים מאתוון רברבין, כי מ"ם סתומה רומזת על כסא דוד ועל ממלכתו כנאמר (ישעיה ט, ו) למרבה המשרה כו' על כסא דוד ועל ממלכתו עיין רבותינו ז"ל (סנהדרין צד.) למרבה מ"ם סתומה, כי משיח בן יוסף הוא מאפרים עיין מדרש רבה פרשת נשא (במדבר רבה יד) ורמז יוסף זה אחר משיח בן יוסף יבא משיח בן דוד עיין בזוהר פרשת משפטים דף ק' ע"א:

וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדוף עד דן (בראשית יד יד). נ"ל כי קאי על לעתיד כמבואר בב"ר (פמ"ג ב') (עיין שם במתנת כהונה שכן הוא גרסת הרמב"ן ובחיי) (בראשית יד א) אמרפל מלך שנער זו גלות בבל, אריוך מלך אלסר זו גלות מדי, כי אלסר היא עיר ממדי, כדרלעומר מלך עילם הוא יון, כי מקודם מלכו בעילם, ותדעל מלך גוים היינו שמולכת על עמים רבים, והעיר היא קרתא חייבת היא מקובצת עמים רבים, וגם היא מגזירה שוה שני גוים בבטנך (בראשית כה כג), והבן. אם כן אף אנו נאמר וירק את חניכיו לשון רבים, מיעוט רבים שנים היינו תרין משיחין דנפקין מיניה, והיינו ילידי ביתו שלש מאות ושמנה עשר, היינו שי"ח שנשאר מן משיח אחר שנסתם המ"ם בלמרבה המשרה (ישעיה ט ו), וירדוף את שונאי ישראל ד' מלכיות אלו עת לזה אימת דאתי דן מסייפי עלמא, אז היא העת כמבואר בזוהר הקדוש פרשת בלק (זוהר ח"ג קצ"ד ע"ב) ויפול רוכבו אחור (בראשית מט יז), הוא משריה משבטא דדן דעתיד למייתא עם משיח בן אפרים, וכד יקום דן אז תחכה לתשועת ה', שנאמר (בראשית מט יח) לישועתך קויתי ה'. והיינו עד דן, ר"ת של עד, עת דאתא דן, עת לזו הרדיפה לאומין ע"א האמור, הוא אימת דאתא דן מסייפי עלמא, והבן.