וְהֶחֱרִ֣ים יְהוָ֗ה אֵ֚ת לְשׁ֣וֹן יָם־מִצְרַ֔יִם וְהֵנִ֥יף יָד֛וֹ עַל־הַנָּהָ֖ר בַּעְיָ֣ם רוּח֑וֹ וְהִכָּ֙הוּ֙ לְשִׁבְעָ֣ה נְחָלִ֔ים וְהִדְרִ֖יךְ בַּנְּעָלִֽים׃
סוד ישרים
כל הבכור אשר יולד בבקרך ונו' תקדיש לה' אלהיך. בזו הפרשה מלמד השי"ת לישראל שבגמר החג ימסרו להשי"ת הראשית שלו וממילא מה שנשאר אח"כ משלחן גבוה קא זכי וכדאי' (ערכין כ"ט.) כתוב אחד אומר תקדיש וכתוב אחד אומר לא יקדיש וכו' מקדישו אתה הקדש עילוי. היינו שמצד השי"ת הוא קדוש בלתי קדושת האדם ורק ע"י שהאדם מצדו יקדישו יקנה לו חלק וקנין בזו הקדושה וכענין דאי' בירושלמי (שביעית פ"ו ה"א) א"ר אליעזר מאליהם קבלו המעשרות וכו' מה מקיים ר"א בכורות צאנו מכיון שקבלו עליהם דבר שלא נתחייבו אפילו דברים שהיו חייבים בהם העלה עליהם כאלו מאליהם קבלו עליהם וכו' מכיון שקבלו עליהם בסבר פנים יפות העלה עליהם כאלו מאליהם קבלו היינו שהשי"ת מעלה עליהם כמו שהיו ממליכין את השי"ת מדעתם. וזה מורה כל הראשית שצוה השי"ת למסור לכהן כגון חלה ותרומה וביכורים כי ע"י שאדם מוסר הראשית להשי"ת אזי כל מה שנשאר אח"כ לאדם הוא מבורר לרצונו ית'. וזה שמפטירין בזה היום והחרים ה' את לשון ים מצרים (ישעיהו י״א:ט״ו) היינו זה הגבול מארץ העמים שמסתיר את אור השרשי שמצד זה ההסתר הוא כל ההתחלקות ובאמת מצד השי"ת הוא רק ים אחד כדאי' בזה"ק (בא מ"ב:) המחור דימא הא חד וכו' הכי אתפשט מיא מן ימא לשבעה נחלין. והיינו שרק מצד האדם נמצא התחלקות כדכתיב (שם) והכהו לשבעה נחלים ואחר שהאדם מתברר בכל ההתחלקות מצדו אז מאיר השי"ת שיש מקום לזה ההתחלקות בשורש אחדותו ית' באתר עלאה במקום שישראל עלו במחשבה. וכן רומז זה החג שאחר הצמצום מאכילת מצה בשבעת הימים מאיר השי"ת החיבור של ישראל בשורש אחדותו ית' עד שנקראים גוי אחד וע"ז הענין אי' במדרש (איכה רבה א' על הכתוב כי רחק ממני מנחם) שביום שנחרב בית המקדש נולד הגואל להורות בזה שלא נפסק אורו ית' מישראל בשום זמן מן הזמנים אף בגודל ההסתר ביותר: