חסידות על ישעיהו י:יט

לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב כו'. (ב"ב קכא:) יבואר על פי פירוש על פסוק (שמות יז, ח) ויבוא עמלק וילחם בישראל כו', כי בתחילה כתיב היש ה' בקרבנו אם אין, משל לבן שהיה מורכב על כתפו של אביו כו' גירה בו כו', נמצא האב מפחיד הבן כדי שידע שיש לו אב שיכול להציל אותו מהפחד וכאשר יודע שיש לו אב אז מקרבו בכל מיני קרבות. ולזה נקרא זה החודש אב וחרב בו הבית המקדש שלנו כדי שנדע שיש לנו אב וכאשר יבוא הידיעה לנו אז יבנה הקדוש ברוך הוא הבית המקדש. והנה מבואר בגמרא (תענית ל:) על ט"ו באב שבו הותרו השבטים לבוא זה בזה, ועוד טעם שבו כלו מתי מדבר, ועוד טעם תבר מגל עיין שם. הכלל, השם יתברך נקרא יו"ד שאין לו דמות כנאמר (ישעיה י, יט) ונער יכתבם, וכאשר מצייר ציורין הוא ה"א וכאשר ישראל הם באחדות עם השם יתברך, דהיינו שני אותיות י"ה להמשיך ה' אל י"ד. וזהו חמשה עשר י"ה נ' נמשך ליו"ד. והנה כל שבט ושבט מישראל יש לו בחינה מיוחדת ולמטה נקרא גוון לכל שבט ושבט כאשר נרשם הגוון מכל שבט באבנים על חושן כידוע מגוון כל אבן מדריגת כל שבט. והנה כאשר כל השבטים הם באין אז כל הגוונים כלולים זה בזה וזה כשיש השגה לישראל על ידי הידיעה שיש אב אחד לנו וזה שהותרו השבטים לבא זה בזה, לרמז על הנ"ל. והנה כאשר ישראל הם דבוקים באי"ן אז יש להם יראה ויראה הוא חכמה כנאמר ויאמר לאדם הן יראת ה' כו', והחכמה הוא חיות כנאמר והחכמה תחיה. וזהו הרמז שבו כלו מתי מדבר כנ"ל.והנה מבואר בשם האר"י ז"ל יוצר אור ובורא חושך, כאשר האדם מסתכל על הבורא הוא חושך שאין להשיגו וזהו ולילה כיום יאיר. והנה ט"ו באב לרמוז על השגת ידיעה לישראל שיש להם אב והם דבוקים אל האי"ן הנרמז אל חושך כנ"ל. וזהו שבו תבר מגל תש כחו של חמה והלילה גובר לרמז על הנ"ל על התדבקות ישראל אל האי"ן שהוא בחינת חושך לילה כנ"ל: