חסידות על ישעיהו כז:יג

והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' והשתחוו לה' בהר הקודש כו' הנה הי"ב חדשים שהם ששה חדשים חורף וששה חדשים קיץ הם נגד ששה מדות שבבחי' דכר וששה שבבחי' נוקבא ושבחורף הם בבחי' דכר המשפיע להנוקבא והיא מקבלת השפעתו והוולד מתהוה בה מהשפעת דכר והריון הנוקבא ממנו עד"ז אנו רואין שהארץ בחורף מקבלת שפע הגשם מן השמים והשלג ונקרא אז ימות הגשמים שמרביע את הארץ כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג משמים כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה והיא מקבלת אותם אל תוכה בבחי' הריון מהדכר שהיא הכנה אל הלידה ובקיץ מתגדלין כל הצמחים והארץ מוציאה פירותי' וזהו הלידה מהריון זה כמ"ש והולידה והצמיחה ומתגלה ההשפעה וכן כתב האר"י ז"ל שהפלוגתא אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם אלו ואלו דא"ח שבתשרי הי' מחשבה שהוא כמו הריון הכנה להלידה וז"ש בר"ה היום הרת עולם בבחי' דכר הנ"ל שהריון האשה ממנו ובחי' לידה הי' בניסן שנתגלה הריון זה שמשפיע הדכר כמו ע"י לידת הוולד יודעים ומתגלה לכל שהי' יחוד דו"נ שממנו נולד הוולד ועתה נתגלה זה היחוד והנה ז"ש תחילה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ששמים קדמו ואח"כ כתיב אלה תולדות וכו' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים כי בתחילה בחי' הריון שבתשרי שמים קדמו שהיא בחי' דכר כנ"ל וביום עשות שהיא הלידה הנ"ל שהי' בניסן הארץ קדמה שהלידה היא מנוקבא כמו הארץ הוא המולידה הכל כנ"ל שלכן הששה חדשים קיץ הם בבחי' נוקבא כי בהם נתגלה ההולדה הנ"ל והנה כתיב בס' שהששה חדשים של קיץ וחורף הם כנגד ז' שערים שבראש שנקראים ז' תקוני ראש שהם גולגולתא אודנין עיינין וחוטמא והם בדכר וכן בנוקבא ונגדם ששה חדשים קיץ וששה חדשים חורף ובחי' הפה מכ"א של דו"נ הוא בבחי' העלם שאין חודש כנגדם ולכן בניסן ותשרי שבהם מתחיל בחי' דו"נ נתגלה בהם בחי' הפה והוא התגלות הקול והדיבור שהקול הוא התגלות המחשבה והדיבור הוא התגלות הקול כמ"ש בפ' נצבים בענין הזה שהקול הוא בבחי' כללות הדיבור והדיבור נעלם בו שמקול פשוט יכולין לעשות דיבור באיזה אותיות שירצו ובניסן נתגלה הדיבור כמ"ש בס' שבחי' דיבור הי' בגלות וירד מצרים אנוס ע"פ הדיבור ואח"כ נתגלה בחי' דיבור ונקרא פסח מלשון פה סח בדיבור ובתקיעות שופר ג"כ מתגלה בחי' פה רק ע"י התגלות הקול שהוא רק בהתגלות המחשבה ועדיין לא נתגלה הדיבור שבקול והתוקע נוטל פה השופר כנגד פיו והקול נתגלה רק עכ"ז עדיין הוא בהעלם כנ"ל וכמ"ש על המדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' שהענין הכתיבה בר"ה הוא עדיין בבחי' העלם ואח"כ ע"י חותם מתגלה מכתבו וכן מצינו במ"ת דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול וכתיב וכל העם רואים את הקולות ומצינו שנקרא מה ששמעו אז תורה שבכתב על שהוא עדיין בבחי' העלם עד שהחכמים מפורשי תורה שבכתב גילוי את ההעלם של תורה שבכתב ופירשו אותה ודברי פירושם נקרא תורה שבע"פ שהוא התגלות התורה שבכתב שהכתיבה היא בחי' העלם כנ"ל רק היא התגלות בבחי' מחשבה שנתגלתה המחשבה אבל עדיין לא בא לבחי' הולדה כנ"ל רק בחי' התגלות המחשבה וכן ע"י הבל העולה מפה התוקע לפה השופר בא הארה מש"ע נהורין ע"י הבל העולה מפיו שכלול מיו"ד מדות שבו וי"פ הבל עולה בגי' ש"ע ואלו השע"נ הם בחי' מחשבה כי הם מב' שמות אל אל"ף למ"ד שבי"ג מדה"ר שאמר משה וי"ג שאמר מיכה מי אל כמוך נושא עון כו' ב"פ אלף למד גי' (ש"ע)[שע"נ] והם בבחי' מחשבה שהוא עיקר הי"ג מדה"ר נמצא שבניסן התגלות הדיבור בחי' התגלות הפה הנעלם כנ"ל ובתשרי מתגלה בחי' פה הנעלם הנ"ל בבחי' קול התגלות המחשבה ובניסן ותשרי הוא התגלות קול ודיבור התגלות הפה של דו"נ והנה בהם מתגלה כל מיני טובות שבעשרה מאמרות שנברא העולם כנ"ל שבניסן ותשרי הי' הבריאה בבחי' הריון ולידה של בריאת העולם שית"ש חתם את הבריאה בגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ר"ת את השמים ואת הארץ והשם זה גי' טוב וי"פ טוב שבכל היוד מאמרות גי' ב"פ פה כנ"ל שב"פ פה הנ"ל בבחינתם התגלות כל מיני טובות והנה לעתיד יבוא הכל על ראשית המחשבה ויהיה התגלות המחשבה וזהו והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כנ"ל שהיא בחי' מחשבה ויש לרמוז עוד כי שוכר גי' פה ראש התגלות המחשבה וז"ש אח"כ והשתחוו לה' בהר הקודש כו' קודש נקרא מדת חכמה מחשבה וה"ר ר"ת למפרע ר"ה והר כסדר ר"ת הושענא רבה שאז היא גמר החותם שהחותם היא התגלות על הכתיבה כנ"ל ובא הקודש המחשבה כנ"ל להתגלות וז"ש והשתחוו לה' בהר הקודש שימשיכו המחשב' עד שיבוא להתגלו' בהושענא רבה בחי' חותם ע"ד אבא יסד ברתא שהמחשבה בחי' חכמה בא להתגלות כנ"ל ובר"ה מתיחד ית"ש עם כנס"י במקום עליון נורא מאוד ע"ד בכסה ליום חגינו קודם שבת עדיין להתפשטות המדות חג ר"ת ח"ג שהתפשטות המדות עדיין בהעלם שם מתיחדין ישראל עמו ית"ש:

עד מתי אראה נס אשמעה קול שופר (ירמיהו ד׳:כ״א) ולא שופר גדול שלעתיד לבא, עד מתי נאמר בקדושה מתי תמלוך בציון כו', אראה נס, אימתי אראה שיקויים הכתוב (ישעיהו י״ח:ג׳) כנשוא נס הרים תראו כו', אימתי אשמע קול שופר שלעתיד לבא, וגם קול של חצוצרות בבית המקדש, כמו שכתוב (בפ' בהעלותך) וביום שמחתכם וגו' ותקעתם בחצוצרות וגו', ושופר כמו שכתוב (תהילים צ״ח:ו׳) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה', מתי בא משיח, מתי יבנה בית המקדש, מתי נשמע תורה חדשה מפי הקדוש ברוך הוא מחיצה לפנים ממלאכי השרת (רבתי בלק פרשה כ'), מתי נשמע שופר של משיח, מתי יבואו האובדים בארץ אשור וגו' (ישעיהו כ״ז:י״ג):

שמעתי אומרים משם הישיש הוותיק איש אלהים מו"ה ישראל בעל שם טוב ממעזיבוז על פסוק (ישעיהו כ״ז:י״ג) ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים וגו', דהאדם שסובר בדעתו שהוא יוצא ידי שמים והוא מאושר בכל דרכיו ואינו מקצר בעבודה, זה האדם הוא אובד ח"ו עדי עד, ואין לו תקומה ר"ל כל ימיו, כי בוודאי עדיין לא התחיל בעבודה ואינו יודע האמת, וימות בלא חכמה, והוא בשקר כל ימיו, מה שאין כן כשהוא צדיק, יודע הוא האמת ומבין רוממותו יתברך שמו, וכל מה שעובד יותר ובא לאיזה מדרגה, מבין הוא יותר רוממותו יתברך שמו, ורואה שכל ימיו היה מקצר בעבודה, ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום, שקודם מותו אמר (בפ' ואתחנן) אתה החילות להראות את עבדך וגו', שהיה אצלו כל עבודתו עד עכשיו רק להתחלת עבודה, וסובר בדעתו שהוא נדח ח"ו ממנו יתברך שמו, ושעדיין לא הגיע למעלת הצדיק, ועל זה אמר הכתוב ובאו האובדים בארץ אשור, היינו אותם שהם בארץ אשור, שסוברים בדעתם שהם מאושרים בכל מעשיהם, אלו נקראים אובדים, והנדחים שסוברים בדעתם שהם בארץ מצרים, ר"ל מצר ים שעדיין לא הגיעו למעלתם, אותם נקראים רק נדחים ולא אובדים ודפח"ח:
(אהבת דודים שה"ש בפסוק הנך יפה).