חסידות על ישעיהו כט:א

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ כו'. ונ"ל לפרש בדרך רמז דהנה איתא בש"ס צדיקים יצר טוב שופטן. רשעים יצר רע שופטן בינונים זה וזה שופטן כו'. דהנה ידוע שמכל מצוה נעשה מלאך. והפעולה מזה הוא מבואר בפסוק לא תאונה אליך כו'. כי מלאכיו יצוה לך כו'. הפי' הוא כמו שמבואר בתנא דבי אליהו מי שעוסק בתורה המלאך מתנהג עמו בדרך תורה כו'. עושה אדם צדקה מוסרין לו מלאך של צדקה ע"ש. וזה הפי' מצוה גוררת מצוה. דהיינו המלאך הנברא מהמצוה הוא צריך לפרנסה כמבואר בספר המגיד לבית יוסף. שמלאכי מעלה החיות והפרנסה שלהם הוא מתורה ומצות של ישראל. וזה הפי' בש"ס שמלאכים ממתינים בקדושה ובשירה עד שישראל מתחילין שהקדושה שלהם הוא מקדושתן של ישראל. וזה כתר יתנו לך מלאכים המוני מעלה עם עמך ישראל. כלומר עם הקדושה שמגיע להם מישראל ודו"ק. והנה לפ"ז המלאכים הללו תמיד מיחלים ומצפים שישראל יעשו תשובה ומצות. וזה מצוה גוררת מצוה שהמלאך הנברא מהמצוה צריך לפרנסה נעשה יצר טוב לאיש הזה שבראו ומסייעו ומסיתו לדבר מצוה למען יהיה לו פרנסה וחיות מכאן ולהבא. וכבר ידוע מ"ש תלמידי האר"י ז"ל ע"פ לא תאחר לשלמו כי מכל מצוה נברא מלאך. והנה מיד כשאדם נודר לצדקה מיד נתהווה מלאך להבראות ואינו נגמר עד שמקיים האדם הנדר ולכך המלאך הזה יש לו צער גדול מזה וזה"פ לא תאחר לשלמו היינו להשלים המלאך. ובזה נ"ל לפרש דברי הפסוק אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כו'. היינו המלאך שנתהווה מהדבור של נדר. וזה ג"כ פי' כל המתחיל במצוה ואינו גומרה וכו'. שהמלאך הוא מלא חמה על איש הזה לפי שאינו גומר אותו. וזה מלאך טוב מה אומר כן תזכה לשבת הבאה שיהי' לו חיות מהשבת הבאה. וגם בלא"ה הוא רוצה בטובתו כמו בן לאב שהביאו לעולם ונאמר כבד את אביך כו' כן המלאך הזה מסייעו למצות וחוץ מזה הוא מליץ בעדו. וזה הוא הפי' אם יש עליו מלאך מליץ כו'. היינו המלאך הזה הוא מליץ שהאיש הזה יחי' ויעשה מצות. וכמו בן לאב שמתפלל בעד אביו ומצפה לאריכות ימיו. ובזה פרשתי במ"א הפסו' הן אראלים צעקו חוצה וכו' דהנה המקדש והמזבח נקרא אריאל כמבואר בישעיה על שם ארי' רובץ על המזבח. והנה כל זמן שמזבח היה קיים היו נבראים מלאכים אלו. ועל זה נקראו אראלים שנתהוו ממצות קרבנות. והנה עתה שנחרב הבית והמזבח. מעתה אין להמלאכים האלו שום חיות ופרנסה וזה הפי' הן אראלים צעקו חוצה: (חסר הסיום) (מכי"ק)