חסידות על ישעיהו כט:יג

וישלח יעקב מלאכים לפניו (בראשית לב ד) מה ששלח מלאכים ולא אנשים. נ"ל על דרך שמגלגלין זכות על ידי זכאי (שבת ל"ב ע"א), ויתכן יותר סיבת הצלתו על ידם. והנה תיבת לפניו הוא שפת יתר. והנ"ל בזה דדבר גדול דברה התורה, כי לא כפעולת עניני עבודת השי"ת הם פעולת עניני עולם הזה, כי בעניני עבודתו ית"ש רחמנא לבא בעי (עיין סנהדרין ק"ו ע"ב) ואם הוא בלא לב זך הנה יגיעו לריק, ועליו נאמר (ישעיה כט יג) בפיו ובשפתיו כבדוני. ובפעולת עולם הזה בסיבת טרפו או בסיבת הצלה מנזק, אם היא בתוכיות הלב ששם סיבה זו להציל, הרי שם כזב מחסו כי אין לבטוח על שום סיבה, רק על סיבת הכל ית"ש, כמו שאין לבטוח על ארץ החרושה והזרועה, רק על המצמיח שיגיענו טרפו על ידי הארץ, ואם לא, יטריפנו על ידי סיבה אחרת הטוב בעיניו ית'. וככה יתנהג בכל הדברים, רק שהוא צריך להשתדל בכל מה דאפשר רק להשלים צוואת הבורא ית"ש, וכבר האריך בזה בחובת הלבבות (בשער בטחון סוף פרק ג' ובפרק ד' בפירוש החלק השלישי שם), אבל אופני בטחונו בעניני מי שהוא למעלה ממנו וכו', עיין שם. היוצא מזה דכל עניני עולם הזה צריך להיות רק עשיית חוצי, ולא עשיית תוכיות רק תוכו רצוף אהבה בבטחונו על אלהיו ית"ש ולא על הפעולה, כנאמר באסא (דברי הימים ב' טז יב) וגם בחליו לא דרש את ה' כי אם ברופאים, אף שנאמר בתורה הק' (שמות כא יט) ורפא ירפא, הייינו שדרש ברופאים דייקא ודרישה היא בלב. וכאן הודיע הכתוב אותנו צדקת אבינו יעקב וחכמתו בעבודתו ית"ש, דלא מבעיא אם היה שולח אנשים, לא היה סמך לבו עליהם כי אין בו תשועה ואנוש אנוש הוא, אלא אף ששלח מלאכי רום, ודאי דהדעת נותן כיון שמלאכי רום הולכים לפניו כעבדים, יסמוך עליהם בלבו כעל עמוד ברזל, אבל הוא אף בהם לא בטח, רק בטחונו היה בהשי"ת, והשליחות היה רק לפניו דהיינו חוץ ממנו, אבל לא בתוכיות הלב כנ"ל. וזה שאמר הכתוב וישלח יעקב מלאכים דייקא, ואף על פי כן לפניו כנ"ל.

ב וְזֶה בְּחִינַת (דברים י״א:י״ג): וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם; אֵיזֶהוּ עֲבוֹדָה שֶׁבַּלֵּב זֶה תְּפִלָּה (תענית ב). כִּי תְּפִלָּה בְּחִינַת מַלְכוּת דָּוִד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהילים ק״ט:ד׳): וַאֲנִי תְּפִלָּה. וְעִקַּר הַתְּפִלָּה תָּלוּי בַּלֵּב, שֶׁיָּשִׂים כָּל לִבּוֹ עָלֶיהָ, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בִּבְחִינַת (ישעיהו כ״ט:י״ג): בִּשְׂפָתָם כִּבְּדוּנִי וְלִבָּם רִחַק מִמֶּנִּי. כִּי תְּפִלָּה שֶׁבַּלֵּב הִיא בְּחִינַת הִתְגַּלּוּת מַלְכוּתוֹ בְּתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי, בְּתוֹךְ הַמִּדּוֹת, בְּתוֹךְ הָעוֹלָמוֹת:

ונקדים לישב מה שהקשו רז"ל (תענית ח.) תרי קראי כתיב ויפתוהו בפיהם כו' ולבם לא נכון עמו (תהילים עח, לו) וכתיב בתריה דאף על פי כן והוא רחום יכפר עון וכתיב (ישעיה כט, יג) יען כי נגש אלי העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכן הנני יוסיף להפליא כו'. ולפי שהתורה ניתנה לידרש רשאים אנו לישב קושיא זו בדרך אחר ממה שתירצו ז"ל בהבין לשון כי נגש העם הזה אלי. ויובן בהקדם משארז"ל (ברכות י"ג.) בק"ש אם כיון בפסוק ראשון יצא, אבל לענין תפלה אמרו (שם ל:) לעולם ימוד אדם עצמו אם יכול להתפלל יתפלל, ואם לאו לא יתפלל. וכן אמרו (שם ט"ז.) האומנין קורין בראש האילן כו' מה שאין רשאין לעשות כן בתפלה דבעי כוונה, וצריך לדקדק מה נשתנה ק"ש מתפלה.