חסידות על ישעיהו לח:יט

ועל זה נאמר ה' מלך ה' מלך כו', ר"ל העבר והוה ועתיד שוה לענין מלכותו, כי גם לשעבר קודם שברא הנבראים היה ג"כ מלך כי מלכותו גם על ההעדר והתהו והאפס, ואין חילוק בין העבר וההוה רק לענין הנבראים לבדם, כי לשעבר שהיה מלכותו על ההעדר לא היה מי שיכיר כח מלכותו ויקראהו ויתארהו בשם מלך, ועכשיו קוראים לו ברואיו שם ותואר מלך, אבל ההעדר עם היות כח מלכותו עליו, מ"מ לא שאול תודך ולא ישברו יורדי בור אל אמתך (ישעיה לח, יט), נמצא אין חילוק רק לענין המשועבדים אל המלך ית"ש שהמשועבדים הראשונים דהיינו הנעדרים לא קראוהו מלך, והנמצאים קוראים אותו מלך, אבל לשלימותו לא נמשך שום תוספות.

חי חי יודוך. (ישעיה לח, יט) הכלל, שאדם צריך לדבק מחשבתו במדת הבורא ברוך הוא כמאמר חכמינו ז"ל (שבת קלג:) ובו תדבק, הדבק במדותיו מה הוא רחום כו'. וזהו פירוש הגמרא (ברכות ל:) חסידים הראשונים היו שוהים כו' כדי שיכונו לבם למקום, כי מלת כונה היא השואת רצון שישוה במדותיו למדת הבורא ברוך הוא ואלו המדות נקראים חיים. וזהו חי חי יודוך: