חסידות על ישעיהו מא:ד

כִּי דַּע, שֶׁכָּל הַדֹּרוֹת כֻּלָּם נִמְשָׁכִין מִן הַצַּדִּיק שֶׁהוּא הָרֹאשׁ, בְּחִינַת רֹאשׁ בַּיִת, בְּחִינַת הַבַּעַל־הַבַּיִת שֶׁל הָעוֹלָם כַּנַּ"ל, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״א:ד׳): קוֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, שֶׁכָּל הַדֹּרוֹת נִמְשָׁכִין מִן הָרֹאשׁ, דְּהַיְנוּ הַצַּדִּיק הַנַּ"ל.

ללכת בהם (ויקרא יח ד). עשם עיקר ואל תעשם טפילה, ללכת בהם שלא יהא משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר ללכת בהם אינך רשאי לפטור מתוכן, וכן הוא אומר (משלי ה יז) יהיו לך לבדך וכו', בהתהלכך תנחה אותך (משלי ו כב), בעולם הזה, בשכבך תשמור עליך בשעת מיתה, והקיצות היא תשיחך לעולם הבא, וכן הוא אומר (ישעיה כו יט) הקיצו ורננו שוכני עפר וגו', ושמא תאמר אבד סברי ואבד סיכויי, תלמוד לומר אני י"י, אני סברך ואני סיכוייך ועלי בטחונך, וכן הוא אומר (ישעיה מו ד) ועד זקנה אני הוא וגו', ואומר (ישעיה מד ו) כה אמר י"י מלך ישראל וגואלו י"י צבאות וגו', ואומר (ישעיה מח יב) אני י"י אני ראשון ואף אני אחרון, ואומר (ישעיה מא ד) אני י"י ראשון ואת אחרונים אני הוא, עכ"ל (תו"כ פי"ג י"א). דהוקשה לו למה ליה למימר ללכ"ת בה"ם דהוא מיותר, דהרי אמר את משפטי תעשו ואת חקתי תשמרו וכו'. לזה פירש דיארע מי שעושה מעשה בהזדמנות, אבל לא ירדוף אחריהם לעשות זה עיקר עשייתו, רק כשיעסוק במשא ומתן ודרך הילוכו תזדמן לו איזה מצוה יעשנה, לזה אמר ללכ"ת בה"ם עשה אותם עיקר, אפילו כשתעסוק בענייני העולם יהיה עיקר מגמתך שתזדמן לך מצוה, וגם כל הילוכך יהיה לדבר מצוה, דהיינו שעל ידי משא ומתן זה תוכל לעסוק בדרכי השם. ועדיין יקשה דהוה ליה למימר ואת חקתי תשמרו בלכת"ך, מהו בה"ם. לזה אמר שלמד ענין אחר שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם, ודייק רק בה"ם תעסוק, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר ללכ"ת בה"ם אינך רשאי לפטור מתוכן, וכן הוא אומר יהיו לך לבדך כו', פירוש הפסוק לדעת הברייתא דתיבת לבד"ך קאי אחכמה, תהיה החכמה הקדושה לבדנה אתך ואין לזרים חכמת החיצוניות אתך, ושמא תאמר הרי אני צריך לעסוק בחכמות ובלשונות הנכרים לצורך ענייני העולם לפרנסה, כי מאין יהיה לי פרנסה מהתורה, תלמוד לומר בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה כו', והקיצות היא תשיחך לעולם הבא, וכן הוא אומר הקיצו ורננו שוכני עפר, הרי לך ראיה שלשון הקיצ"ה מדבר על עולם הבא, ושמא תאמר אבד סברי ואבד סיכויי, תלמוד לומר אני י"י אני סברך ואני סיכוייך ועלי בטחונך. בא לפרש אומרו בכאן אני י"י, הוא הדבר המפורש בדברי הקבלה בהתהלכך תנחה כו', שאינך צריך לחכמות אחרות, ע"כ גם בכאן אחר אומרו ללכת בהם, אינך רשאי לפטור מתוכן ללמוד חכמות אחרות אפילו בחושבך לצורך פרנסה, כי אני י"י סברך וסיכוייך ובטחונך. ושמא תאמר זה היה בזמן שישראל על אדמתן, אבל בעת שאנחנו שרויים בין האומות, על כרחך צריכין אנו לתתפרנס על ידי החכמות החיצוניות, לזה אמר ועד זקנה אני הוא וכו', ואומר כה אמר י"י מלך ישראל וגואלו וכו' וכן כל הפסוקים, הבן הדבר: