חסידות על ישעיהו מד:ו

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י (שמות ו ג). הנה התחיל בדיבור לשון עז ובשם אלקים המורה דין, וסיים באמירה לשון רכה ובהויה המורה רחמים, ודברי חכמים ידועים כדרבונות וכמסמרים ולפי הפשט לא נדע. ויש לפרש על פי מה שפירש הרב אלשיך בפסוק (שמות לב יד) וינחם י"י על וכו'. דהכוונה כי כן דרך אב הרחמן שגדלו רחמיו על בנו הגם שחטא, והנה אי אפשר שלא לצערו בכדי שלא יוסיף לחטוא, וגם עבור קטרוג מדת הדין, על כן מקדים ואומר בכעס שיעשה לו כך וכך, והבן קם מרעיד ועל ידי זה נשתק המקטרג, ובראות האב רעדת הבן מתעוררים רחמיו ומתבטל הדין. וזהו וינחם י"י על הרעה אשר דבר וכו', ענין הנחמה לרחמים היה בסיבת הרעה אשר דבר בהפלגה רבה. ולפי זה יש לפרש גם כן בכאן, דהנה משה אדונינו כשאמר למה הרעתה (שמות ה כב), בקשה מדת הדין לפגוע בו כמו שאמרו רז"ל (שמו"ר פ"ה כ"ב), מה עשה הש"י ברוב רחמיו התחיל לדבר עמו בדין ובלשון עז, ועל ידי כך נשתתק מדת הדין והקטרוג, ואז פנה אליו ברחמים "ויאמר אליו בלשון רכה אני הויה ברחמים. וירצה עוד וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני י"י, בא להורות כי הויה הוא האלקים, גם בעת שהנהגה הוא בטבע (בגימטריא אלקים), עם כל זה בתוכו אסתתר הנהגת "הויה בהשגחת הרחמים כמ"ש כמה פעמים, רק שהוא נקרא כביכול הסתתרות הויה במלבושיו, דהיינו אותיות הקודמין והמאוחרין שהם בגימטריא "אני כנודע, (בסוד הכתוב (ישעיה מד ו) "אני ראשון "ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, והבן). והנה אדונינו משה כשראה רשעות פרעה, ולא נעשה בו תיכף דין בשיעור המערכה להראות מופת ההויה, תמה על זה. והש"י הודיעו שגם בהנהגת הטבע משתתף הויה, רק שהוא בהסתר פנים במלבושי אנ"י כמ"ש לעיל. וזהו וידבר אלקים וכו' ויאמר אליו אני הויה, והבן:

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם וכו' (במדבר טז, א). הנה הרמב"ן הקדוש כתב מחמת שהמרגלים ידעו שזה הדור לא יכנסו לארץ ישראל מחמת זה נתקלקל קצת האהבה אשר היה לישראל אל משה וזה גרם שחלקו והרהרו אחר משה ולכך נסמכו הפרשיות עד כאן תוכן דבריו. הענין, כי הנה היה דור המדבר ודור שנכנסו לארץ ישראל. והנה דור המדבר, הלשון מדבר הוא דיבור שפעלו הכל בדיבור, כי יש צדיקים אשר הם פועלים הכל בדיבור ואין צריכין לשום עשיה. ודור שנכנסו לארץ ישראל, מרומז על העשיה שהיו צריכין לעשות איזה פעולה ולכך יהושע כאשר נלחם עם ל"א מלכים היה צריך לעשות איזה מעשה עם הכידון והאורב אבל משה שהיה בדור המדבר לא היה צריך לעשות שום פעולה, רק פעל הכל בדיבור. וזה שכבש יהושע את יריחו הכל בדיבור עלינו לשבח כמבואר בדברי רבותינו ז"ל (ירושלמי מו"ק ב, ד) הוא מחמת שיריחו כבש בשבת. ומבואר בכתבי האר"י ז"ל שהשכל שיש להרב בחול יש לתלמיד בשבת, והיה בו אז השכל שהיה למשה בחול ומשה פעל הכל בדיבור ובזה הבחינה כבש יהושע יריחו בשבת על ידי הדיבור אבל בעי ושאר מלחמות היה צריך לפעולה. והנה תורת משה הוא כנגד הדיבור שפעל הכל אצל השם יתברך עם הדיבור, אבל יש לה התלבשות על ידי המדות גם בעולם העשיה כמאמר הכתוב (ישעיה מד, ו) אני ראשון ואני אחרון. והנה קרח כשראה שאותו הדור לא יכנסו לארץ ישראל לא היה מאמין בזה שתורת משה יש לה התלבשות גם בעולם העשיה. וזה שפרע לו הקדוש ברוך הוא מדה כנגד מדה ותפתח הארץ את פיה, הארץ הוא העולם העשיה להראות שגם בעולם העשיה יש לה התלבשות תורת משה. וזהו הרמז בן יצהר, לשון בהירות. בן קהת, לשון אחדות על שם הפסוק (בראשית מט, י)ולו יקהת עמים. בן לוי, לשון התחברות עיין שם. והפעם ילוה אישי, לרמז שקרח לא היה מאמין רק בעולם הדיבור שיש לו שלשה בחינות אלו ולא היה מאמין שגם בעולם העשיה יש התלבשות אבל באמת שגם בעולם עשיה יש התלבשות כמאמר הכתוב אני ראשון ואני אחרון:

בראשית ברא וגו' (בראשית א א). דקדקו המפרשים דהוה ליה למימר בראשונה, ועיין רש"י ז"ל (ד"ה בראשית) שאם בא להורות סדר הבריאה הוי ליה למימר בראשונה ועיין רמב"ן. והנ"ל בזה, כי ראשון יאמר על דבר שהוא ראשון אף שאין להדבר ההוא התחלה כלל, כמו אני ראשון (ישעיה מד ו), מה שאין כן ראשית יאמר על דבר שהיה לו התחלה, כמו בלי ראשית ובלי תכלית (אדון עולם), שפירושו בלי התחלה ובלי סוף, ובכדי להוציא מלב המאמינים בקדמות שאומרים שהעולם היה מעולם ולא תסור, ואף על פי כן הוא הבורא ית"ש שהיא סיבת העולם, והסיבה אל המסובב יקרא בורא. לכך נאמר בראשית, כלומר בהתחלה ברא את השמים ותולדותיה ואת הארץ ותולדותיה, והכונה כי אחר שלא היה, נתהוה יש מאין כשעלה ברצונו ית', והבן.