חסידות על ישעיהו מו:י

כתיב (בפ' שמות) ויהי בימים הרבים ההם וגו' ויאנחו וגו' ותעל שועתם, וגם אנחנו נאנח בשברון מתנים אנחה השוברת חצי גופו של אדם (ברכות דנ"ח ע"ב), ואף כי על חורבן בית המקדש ששנינו בה, מכל מקום צרות חדשות נאנח עליהם, מלאכי מעלה מר יבכיון על דאבוני, אנחנו אין כחינו אלא בפינו, תולעת יעקב (זוהר וישלח דקע"ח ע"א) משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' (תהלים י"ב), פירוש כי אם ח"ו תגזור גזרות, כגון עצירות גשמים או רעב, אבל איך תוכל לסבול גודל הרחמנות מאנקת אביונים, כי אינך כמלך בשר ודם שאינו יודע עתידות, אבל אתה רואה ומגיד מראשית אחרית (ישעיה מ"ו) ורואה הרחמנות, ומלך רחמן אתה, על כן עתה אקום [היינו] קודם בא הצרה אקום להושיע יאמר ה', כל שכן שתושיע מצרה שכבר בראה, מתי ינחם את משיח מכל יסוריו שסובל (סנהדרין דצ"ח ע"א), [מתי ינחם את אבלי ציון] ואת אבלי ירושלים ואת העיר האבלה וכו':
(כתר שם טוב ח"ב דכ"א ע"ג וע"ד)

מדרש ילקוט (ילקו"ש הושע רמז תקל"ג) מי חכם (הושע יד י), זה הקב"ה, שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה יסד ארץ. ויבן, זה הקב"ה, שנאמר (בראשית ב כב) ויבן ה' אלקים את הצלע. נבון וידעם, זה הקב"ה מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י), כי ישרים דרכי ה', אלו דברי תורה, צדיקים ילכו בה ופושעים יכשלו בם, עד כאן. בשני אופנים. אופן א', על פי מ"ש בפרשת חיי על הפסוק (בראשית כד ג) ואשביעך בה' אלקי השמים, דהמחשבה קיים. והנה מבואר בכתובות (דף ז' ע"א) דפליגו אם אזלינן בתר מחשבה, אם אזלינן בתר מעשה, והנה בעירובין דף י"ח (ע"א) מבואר דלמאן דאמר דו פרצופין, אם כן זכר ונקבה בראם (בראשית ה ב), קאי על העשיה, אבל למאן דאמר זנב, קאי זכר ונקבה בראם על המחשבה, עיין שם. אם כן יתכן דהמחשבה עיקר, והבן.

באופן אחר אמרתי, על פי שנדרש במסכת ב"ב (דף פ"ט:) שם בעניני המדות על הכל א"ר יוחנן אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר וכו', ושם דבעי אמרה או לא אמרה, ומסיק דאמרה, ומהאי קרא אמרה כי ישרים דרכי ה' וכו' (הושע יד י). ובהקדים מה שאמרתי (לעיל פרשת וילך ד"ה בסנהדרין) על נקוט מיהא פלגא בידך (סנהדרין צ' ע"ב). והנה חכם נקרא המשפיע חכמה, ובינה המקבל ומבין, אבא ואמא, משפיע ומקבל, רב ותלמיד, והבן. והנה בכל ידיעה נקרא השי"ת חכם, מה שאין כן בידיעה הנמשך מבחירה, נקרא כביכול מבין, והבן כי עמוק הוא. והנה בפסוק (בראשית ב כב) ויבן ה' אלקים את הצלע, מבואר באור החיים דהוא היסוד של צדיקים ילכו בם, דהא גלוי וידוע לפניו שעל ידי זה יצמח החטא מעץ הדעת, עיין שם. וזה דברי המדרש (ילקו"ש הושע רמז תקל"ג) מי חכם זה הקב"ה, דהיינו שרואה הנולד ויודע כל עתידות, שנאמר (משלי ג יט) ה' בחכמה וכו', ואף על פי כן ויבן אלה, ויבן ה' אלקים את הצלע אף שידע שעתידין לחוטא, ושמא תאמר דבדבר בחירה מושלל הידיעה, נבון וידעם דרך זה נקרא ידיעה כידוע מעשרה מאמרות, והיינו זה הקב"ה מגיד מראשית אחרית (ישעיה מו י), וזה אין תהלה רק למה שאין תולה בעצמו והבן, ואף על פי כן בנה את הצלע משום צדיקים ילכו בם, הכי נמי כי ישרים דרכי ה' אלו דברי תורה, ראוי לנהוג כן צדיקים ילכו בם וכדברי רבי יוחנן, ודוק הטיב כי נכון הוא בס"ד.