חסידות על ישעיהו מח:יג

יב. זאת ועוד אחרת פנימיות מזה אבאר לך בענין נטילת ידים שחרית. וכפי הידוע מפי כתבי חכמי אמת אציגה נא עמך להבינך בזה. ואומר כי נטילת ידים הוא מורה על חיבור יחוד עשרה דרגות הידועים. המה עשרה מאמרות שבהן נברא העולם כמאמר חז"ל במשנה (אבות פרק ה') ועליהם אמרו חז"ל (בחגיגה י"ב ע"א) בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת ובכח וכו' עד בחסד וברחמים ולקרב אותם אחד אל אחד לקשרם ולהדביקם זה עם זה. וליחדם לאחד אשר נאצלו מאתו. כמאמר אליהו ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון ובהתיחדותן והתקשרותן זה עם זה עד אין סוף על ידיהם מתיחדין כל העולמות כולן בכלל ובפרט ונגבהים ונקשרים עם בוראם ב"ה וב"ש. ומיד הקב"ה מוריק ומעורר ומשפיע להם ברכה ורחמים וחיים ושלום וכל טוב. כידו הטובה הרחבה והמלאה והפתוחה למלא משאלות לב כל אחד ואחד כאשר יוכל שאת. אך שאין הברכה שורה כי אם על דבר שלם. ותיכף כשיתיחדו ויתקרבו העולמות זה עם זה ויוקשרו עם מאצילם בוראם יוצרם אף עשאם. תיכף משפיע ומריק להם ברכתו עד בלי די ואור קדושתו יתברך. וע"כ בכל יום בבוקר שאז התעוררות החסדים בעולם ומלך עולם ב"ה חפצו ורצונו להעניק לנו מטוב ברכותיו ולהשביע אותנו. כרוב חסדיו הגדולים המתעוררים אז. ומה העולם חסר מנוחה שבליל' אין מנוח' בעולמות לפי שהיא עת שליטת הס"א והדיני' בעול' ובו תרמוש כל חיתו יער כאשר הזכרתי לעיל (בתחלת שורש הזה) ובעת שליטתן ח"ו פירוד בין העולמות כידוע וא"א להם לקבל רוב טוב חסדי המקום ב"ה. לכן תקנו חז"ל מצות נטילת ידים. ועיקר מצותן להגביהן כידוע וכמובא לעיל בשם הכתבים. והוא לרמז שיוגבהו כמו כן העשרה דרגות הנזכרים הנרמזים בעשר אצבעות הידים כמאמר הקרא (ישעיהו מ״ח:י״ג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים והוא כינוי לעשרה מאמרות ועשרה דברים שבהן נברא העולם כנזכר. ומה גם שכאשר יחבר את ידיו זה עם זה צריך להגביה יד ימין על יד שמאל שיהי' ימינו קצת למעלה משמאלו. והוא לרמז שיתגברו ויוגבהו כמו כן החמשה החסדים שבעשרה דרגות האלו הנרמזים ביד ימין על הה' גבורות הרמוזים ביד שמאל כמ"ש בספר יצירה (זרעים משנה ג') עשר ספירות בלי מה כמספר עשר אצבעו' חמש כנגד חמש וכו' והם ה' חסדים נגד ה' גבורות ובחיבורן ובהגבהתן צריך להיות הימין למעלה קצת משמאלו ובזה יתגברו החסדים בעולם. וישיבו ויתיחדו על ידיהם כל העולמות בחבורא שלים והכל כדי שיוכלו לקבל רוב ברכ' ושפע מאת צור העולמים ב"ה שבראן בשביל זה כדי לקבל חסדו כמאמר הקרא עולם חסד יבנ'. ולכן צריך להערות מים ג"פ על כל יד. עבור הידוע שכל העליות העולמות בכלל ובפרט הכל ע"י שם מ"ב והוא המעלה אותן למקור שורשם כידוע ליודעים ונגד זה הוא העראת מים ג"פ על כל יד כי ג"פ יד הוא מ"ב לעורר אות השם הלז כדי שע"י יתעלו כל העולמות. ורז"ל רמזו זה בלשון הברכה שתקנו לברך על נטילת ידים ונטילה זו הוא פי' הגבהה ע"ד וינטלם וינשאם. להורות על האמור שעיקר מצותן להגביה עשר אצבעות הידים וליחדם זה עם זה וע"י יוגבהו ויתיחדו וינשאו כל העולמות הכל כאשר בארנו היטב למעלה:

וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁמּוֹצִיאִין מִכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל, אָז הוּא גְּמַר הַבְּרִיאָה, וְאָז נִפְתָּחִין הַיָּדַיִם, וְנִכָּר בֵּין יָמִין לִשְׂמֹאל, בִּבְחִינַת (ישעיהו מ״ח:י״ג): אַף יָדִי יִסְּדָה אָרֶץ וִימִינִי טִפְּחָה שָׁמָיִם; כִּי אָז יֵשׁ הֶפְרֵשׁ וְהֶכֵּר בֵּין הַכֹּחַ וְהַפֹּעַל, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁתֵּי הַיָּדַיִם, שְׁתֵּי הָרוּחוֹת כַּנַּ"ל. וְכָל זֶה נַעֲשֶׂה עַל יְדֵי הַמְתָּקַת הַחֲרוֹן אַף כַּנַּ"ל, וְזֶה בְּחִינַת אַף יָדִי – אַף דַּיְקָא כַּנַּ"ל.

ויצא יעקב וגו' (בראשית כח י), ויפגע במקום וגו' (בראשית כח יא), ויחלום והנה סולם וגו' (בראשית כח יב). יבואר על פי שכתב במגלה עמוקות ריש פרשה זו, כי הלך עשו אל ישמעאל ולקח את בתו (בראשית כח ט), לפי שראה שיעקב הוא קו האמצעי, ורצה להרע לו משני צדדין מימין ומשמאל, כי לקמן בפרשה זו כתב כי ישמעאל רוכב מימין על ל"ו שרים שלו, ועשו משמאל, והם הגאים, עיין שם. והנה יעקב השיג זה ונתיירא, על כן רצה לקיים אם בא להורגך וכו' (ברכות נ"ח ע"א). והנה יעקב מדתו תפארת וכולל הז' ספירות כמ"ש הרשב"ץ, ומלכות גנוז בו כי יהודה בו בכח, אך כדי לאבד אותו רשע, רצה לדבק עצמו בגבורה דקדושה להגביר הדינים עליו. והנה סבר שחפץ מדה זו תיכף לאבד, אבל באמת גם במדה זו כלול רחמים ומסכמת להמתין על הלקט, ואז שמח במפלתן של רשעים (סנהדרין ל"ט ע"ב), והיינו נתמלא סאתם (סוטה ט' ע"א), כי מלא רק רע ואין בו תערובות טוב. אבל בעשו היה צריך שילוקט ממנו כמו אנטנינוס וכדומה כמ"ש בפרשת תולדות (בראשית כה כג, ברכות נ"ז ע"ב), וקטיעה בר שלום (ע"ז י' ע"א), ונבוזראדן דנפיק מיניה ר' מאיר (גיטין נ"ו ע"א), ואונקלוס בר אחתיה דטיטוס (גיטין נ"ו ע"ב), וכדומה. והנה במגלה עמוקות פירש מחרן אנחנו (בראשית כט ד), מסטרא דדינא קשיא, עיין שם. והנה בספר כבוד חכמים על אגדת ירושלמי (במסכת ברכות כ"ד אגדה כ"ב), כתב שם לפרש הפסוק (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו. ותמצית דבריו על פי המאן דאמר (יומא נ"ד ע"ב) דמציון נברא העולם, שנאמר (תהלים נ ב) מציון מכלל יופי וגו'. והנה התחלת בריאת העולם היה במדת הדין, רק הגמר היה במדת הרחמים, כמאמר ר"ל (ב"ר י"ב ט"ו) בתחילה עלה במחשבה וכו', וראה שאין העולם מתקיים וכו'. ובודאי דמחשבות לבו קיים תמיד במקום התחלת הבריאה, רק אחר כך להתפשטות העולם גמרו בשם ה', ונמצא דמקום התחלת בריאה קיים על פי המחשבה, והיינו במדת הדין. והנה אמרו רז"ל בתחילה אמת, ואחר כך ורב חסד. ויובן שכך היא המדה, דמתחילה יושב על כסא הדין, וכיון שרואה שהעולם חייב כליה ח"ו, עומד מכסא הדין ויושב על כסא הרחמים ומטה כלפי חסד, ונמצא כסא כבוד הראשון הוא דין. וז"ש כסא כבוד מרום מראשון, היינו הכסא כבוד הראשון הוא מקום מקדשינו, לפי שמשם היה התחלת הבריאה כנ"ל, עיין שם. ונמצא דבית המקדש הוא מקום הדין. והנה התחלה לכל דבר יקרא פתח ושער, והנה במקום אחד מקדים הפסוק שמים לארץ, ובמקום אחר מקדים ארץ לשמים, שנאמר (בראשית ב ד) ביום עשות וגו', ללמדך ששניהם נבראו כאחד, שנאמר (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה וגו', וכמו שהיה במשה ואהרן (ב"ר א' ט"ו). ועל פי זה יתבאר וילך עשו אל ישמעאל, והבין יעקב כונתו, לכך ויצא יעקב מבאר שבע, היינו ממדתו וילך חרנה, ר"ל לחרן כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה, והנה ויפגע במקום שהוא מקום הדין וגו', ויחלום והנה סולם זה בית המקדש כמבואר במדרש (שוח"ט מזמור ע"ח), והנה מלאכי אלקים שלוחי הדין וכו', ויחלום אף על פי כן (בראשית כח יג) והנה ה' נצב עליו שכלול ברחמים כנ"ל, ובזה הראה לו כי אין חפץ באיבודן קודם שנתמלא סאתם כנ"ל, על כן ויאמר וגו' (בראשית כח טז) ויקץ משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה, דהיינו מדת הרחמים, ואנכי לא ידעתי שהיה סבור שהמדת הדין הוא רק דין, ולנגד שהשיג אותו המקום הוא מקום הדין, אמר (בראשית כח יז) מה נורא וגו' אין זה כי אם בית אלהים כנ"ל, הואיל וזה שער השמים היינו התחלת בריאתן, וכמ"ש בספר הנ"ל על הפסוק (תהלים סח לו) נורא אלהים ממקדשך, והפסוק מציון מכלל יופי, ר"ל שממנו הוכלל העולם, על כן אלהים שהוא מדת הדין הופיע, עיין שם והבן.