חסידות על ישעיהו מ:ו

ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר (ישעיה מ ה), קול אומר קרא ואומר מה אקרא כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה (ישעיה מ ו), יבש חציר נבל ציץ כי רוח ה' נשבה בו אכן חציר העם (ישעיה מ ז), יבש חציר נבל ציץ ודבר אלקינו יקום לעולם (ישעיה מ ה-ח). על דרך שפירש הפרשת דרכים דרך ארוכה דרוש כ"ה, לא יערכנה זהב וזכיכות כו' (איוב כח יז), ועל פי זה פירש בא"א הפסוק (תהלים קיט עב) טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. והנה מבואר במדרש (שיהש"ר פסוק ישקני ס"ד (שהש"ר פ"א)) דהטעם דכשם שבשר ודם יש לו קץ ותכלית וסוף, כך יש לתורתו קץ וסוף. והנה יש להבין, הא הנשמה חלק אלקי ממעל ולא תפסד לנצח. אבל התירוץ כמו שאמר המלאך לרבי ישמעאל כהן גדול אף כי נפשך כו', (בספר קנה הגדול מובא בסדר הדורות ערך רבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול). ונקדים עוד דאמרו חז"ל לעתיד יקח הקב"ה תורה בחיקו וידרוש (במ"ר פ"כ כ'). ועל פי זה פירשתי (בתפלה למשה תהלים קיט טז) הפסוק בחוקותיך אשתעשע וכו'. ועל פי זה יתבאר התכת הכתובים, דהנביא מעיד לעתיד שיתגלה כבוד ה', ואז וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר בעצמו כביכול, ואמר הנביא קול אומר קרא הנבואה הלזו והיעוד הלזה, ואמר מה אקרא, ר"ל מאי נפקא מינה ממי שנשמעו הדברים הלא אל תסתכל בקנקן, לזה אמר כל הבשר חציר וכל חסדו, היינו איזה השפעה טובה שמגיע ממנו כציץ השדה, ולכן יבש חציר נבל ציץ, היינו כשם שבשר ודם יש לו קץ וסוף, כך להמושפע ממנו יש לו קץ וסוף, ואם כן תורה מה תהיה עלה כי רוח ה' נשבה בו, ר"ל אף שרוח ה' נשבה בו מכל מקום, דהיינו שיש לו חלק אלהי ממעל, לזה אמר אכן חציר העם, היינו כתירוץ המלאך (כנ"ל בשם הקנה), לכך יבש חציר נבל ציץ. ודבר אלקינו, אבל דבר אלקינו יקום לעולם דוקא, שכשם שאין לו קץ וסוף כו', ודי בזה רוממות מעלה.

איתא בגמרא (סוכה דכ"ח ע"א) דבר גדול ודבר קטן דבר גדול מעשה מרכבה דבר קטן הוויות דאביי ורבא, וקשה שיקראו ח"ו להוויות דאביי ורבא דבר קטן, כי זה עיקר תורתינו הנאמרה לנו בסיני, אלא הכי פירושו, באמת הן תורה הנגלית והן הנסתרות הכל סוג אחד, כי הכל הולך אחר כוונת האדם, שאם אין כוונתו רק לידע ענינה לבד, אינו זוכה לשום דבר, ועליו נאמר (ישעיהו מ׳:ו׳) וכל חסדו כציץ השדה, אבל אם כוונתו שחושק לדביקות השם יתברך, להיות מרכבה לו, ואין לזה דרך כי אם על ידי התורה והמצוות, אזי הן על ידי נגלות התורה והן על ידי נסתרות התורה, יזכה להיות מרכבה לו יתברך שמו, וזהו שאמרו דבר קטן הוויות דאביי ורבא, ר"ל מי שלומד לחידוד ולתענוג ולצורך עצמו, הוא דבר קטן, פירוש, שעובד הוא את השם יתברך בדבר קטן, וכאין הוא שהרי הוא כמי שחושק לדבר חכמה אחרת, אבל מי שחושק להיות מרכבה לו יתברך שמו על ידי לימוד התורה, הוא דבר גדול, וזהו דבר גדול מעשה מרכבה, רצו לומר לעשות עצמו מרכבה להשם יתברך על ידי התורה:
(כש"ט דט"ז ע"ב, ועיין ליקוטים יקרים ד"כ ע"א).

בבחינת תפלה זו, יש כמה בחינות זו למעלה מזו כאשר קבלתי מפי ספרים וסופרים, בחינה הפחותה, המתפלל לעצמו שיתוקן החסרון לעצמו, והוא בחינת מדרגת העולם וכמו שכתוב (ישעיהו מ׳:ו׳) כל בשר חציר וגו', כל חסד דעבדין לגרמוי עבדין וכו' (תקוני הזוהר תיקון ל') למעלה מזה המכוון לתקן למעלה חסרון השכינה, וממילא נתקן החסרון עצמו למטה בתיקון שרשו למעלה, כי הכל למעלה ולמטה אחדות אחד הוא, ועל כל פנים לא יכוון בתיקון למעלה וגם למטה לעצמו, כי הוי כמו קוצץ בנטיעות לעשות פירוד, כאשר שמעתי ממורי וזכרתי במקום אחר.