מִֽי־מָדַ֨ד בְּשָׁעֳל֜וֹ מַ֗יִם וְשָׁמַ֙יִם֙ בַּזֶּ֣רֶת תִּכֵּ֔ן וְכָ֥ל בַּשָּׁלִ֖שׁ עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְשָׁקַ֤ל בַּפֶּ֙לֶס֙ הָרִ֔ים וּגְבָע֖וֹת בְּמֹאזְנָֽיִם׃
שפת אמת
עוד לפסוק הנ"ל כל אלה ש"י שנים עשר. וקשה כל מיותר. ולבאר הענין בקצרה כי השבטים הם התפשטות ישראל שהוא ענין י"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. כי עצם התורה למעלה נעלמה מעיני כל חי. רק ע"י הי"ג שבטים הם כלים ומדות לצמצם הארת התורה ע"י אלה המדות. וכמו שהאבות הם הם המרכבה ויעקב עיקר התורה. כן השבטים הם הי"ג דרכים המקבלים הארת התורה. וז"ש כל אלה שאין בהם רק בחי' שבטי ישראל שהם רק רוחניות כמו האבות במרכבה עליונה כן השבטים סמוכין להם. וכל הוא לשון מדה כמו וכל בשליש עפר הארץ. גם הוא לשון השתוקקות כמו כלתה רוחי. וע"י שהם היו נכספין ומשתוקקים רק לקבל השפעת האבות. עי"ז התשוקה מתהוה בחי' צימצום ומדות בהתורה. וז"ש ע"י שכל אלה ש"י כו' וזאת אשר דיבר כו' שעי"ז נולד בהתורה כח הצימצום והתפשטות כנ"ל:
אגרא דכלה
(טז) צה"ר (בראשית ו טז). בין למאן דאמר חלון בין למאן דאמר אבן טוב (ב"ר פל"א י"א), יקשה למה אפקיה קרא בלשון צה"ר. ונראה בדרך שכתבנו לעיל דגדולים צדיקים שמהפכין מדת הדין לרחמים (ב"ר פע"ג ג'), והנה בדור המבול שנתגברו דינים דאלקים, ובפרט אלקי"ם מילוי ההי"ן בגימטריא צר"ה, וידוע ממקובלים ורבותינו הקדושים שכן הוא דרך הקודש לצדיקים לעשות צירופים אחרים לטוב. והנה בכאן שנתגברו הדינים דאלקים על העולם, היתה עת צרה לשונאי ישראל ולא היה באפשרי שינצל נח, אזי למדו השי"ת שיעשה מצרה צה"ר. וז"ש הכתוב צהר תעשה לתבה, ר"ל מתיבת צר"ה תעשה צה"ר, ולמה כך ומפרש ואל אמה תכלנה מלמעלה, אמ"ה ר"ת אלקים מילו"י ההי"ן תכלנה, דגש בלמ"ד כאלו נכתב תכללנה, כידוע משפט הדגש בכל מקום לכפל האות, והכוונה תכלל בתיבת צה"ר תיבת צר"ה הנזכר למעלה מצירוף אלקים מילוי ההי"ן. ומפרש עוד ופתח התב"ה בצדה תשים, ר"ל התחלת התבה תהיה (בצדה)[בצדי] כמו תיבת צר"ה, רק תחתי"ם ר"ל אותיות אחרים שהם מתחת הצד"י, שנים שלישים תעשה, השני לשלישי והשלישי לשני, והבן. ובזה יונח לנו כמה דקדוקים בפסוק כאשר יתבונן המשכיל. או תכלנה מלשון מדה, כטעם וכל בשליש וכו' (ישעיה מ יב), והבן:
אגרא דכלה
וכל בניך וכו' ורב שלום בניך (ישעיה נד יג). יתפרש ברמז נכון וכ"ל הוא לשון מדה, מלשון וכ"ל בשליש (ישעיה מ יב), וכן הוא בלשון הש"ס (שבת ד' ע"א) לכו תיכול עלה וכו'. והנה כתיב (דברים כח ט) והלכת בדרכיו, מה הוא רחום אף אתה רחום, מה הוא חנון וכו' (שבת קל"ג ע"ב), וכן הוא בכל הי"ג מדות (עיין בתומר דבורה להרמ"ק ז"ל). ואקדים לך עוד אית שלום, ואית שלום רב. והסוד של שלום רב הוא לחשוב ם' של שלום רבתי, היינו ם' רבתי דאי"ק בגימטריא ת"ר, הנה אז יעלה מספר תיבת שלום תתקל"ו, מנין י"ג פעמים חסד, היינו השפעת חסידים מן י"ג מדות של רחמים י"ג תיקוני דיקנא דאריך (עיין כל זה במגלה עמוקות פרשת מקץ). והנה כאשר אנחנו הולכים בדרכיו לכוין מדותינו כעין המדות של הבורא כביכול, אזי מושפע לנו הי"ג מדות דתיקוני דיקנא י"ג פעמים סוד רב שלום כנ"ל. ובזה יתפרש הפסוק וכ"ל בניך (היינו המדות של בניך), לימודי י"י (שהם מלומדים מן הש"י מה הוא רחום וכו') אני, ורב שלום בניך (יושפע להם רב שלום, היינו שלום במ"ם רבתי מנין י"ג פעמים חסד מן י"ג תיקוני דיקנא, כולם ישפיעו רב שלום לבית ישראל. וזה גם כן רמז דברי חז"ל (ברכות ס"ד ע"א) תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, היינו משפיעים אל העולם שלום רב, וז"ש מרבים שלום הבן: