חסידות על ישעיהו מ:יז

וזש"ה (ישעיה מ, יז) כל הגוים כאין נגדו ולכן מאפס ותוהו נחשבו לו, ר"ל כמו שמלכותו היה על האפס ותוהו כך נחשב עתה שמלכותו על הנמצאים ג"כ ואין שום הבדל ותוספות שלימות במלוכה יותר מבתחלה, כי בדבר שאין לו תכלית וגבול לא יצוייר בו תוספות, בשגם שכל הנמצאים כולם אלו יצויר ח"ו שיופסק כרגע השגחתו וכחו בהם הם ג"כ נעדרים, ואין מציאותם רק כחו השוכן בהם, וכמש"ה (דברים ד, מ) וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' כו' אין עוד, ירצה שאין עוד מציאות רק מציאותו ית"ש, ומאמתת מציאותו נמצאים כל המציאות, אם כן הרי מלכותו עתה ג"כ על ההעדר כבתחלה, שהרי המציאות אשר ישנו הוא רק כחו לבדו ית"ש והבן.

במדרש (הובא בקשת יהונתן) וזה תארו, דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה (במדבר יט ב), מכאן שפרה אדומה ניקחת משל גוי, ואמר ר"א הוא הדין לשאר קרבנות. זה שאמר הכתוב (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו וכו'. והנה הפשוט נראה דנפקא ליה מדכתיב בני ישראל ויקחו, משמע דכל הבני ישראל הם לוקחים, ואם כן המוכר לאו מבני ישראל המה. אך התמיה קיימת מהיכן נשמע זה שהם כאין, כלפי לייא ואדרבא. והנ"ל בזה, על פי הגמרא בע"ז (דף כ"ג ע"א) פרת חטאת, רבי אליעזר אומר אינה ניקחת מן הנכרים, וחכמים אומרים ניקחת מן הנכרים, מאי לאו בהא קא מפלגי דרבי אליעזר סבר חיישינן לרביעה, ורבנן סברי לא חיישינן וכו', עד דמשני התם יצרו תקפו, עיין שם. ושם (בדף כ"ד ע"א) יתיב ר' אמי ור' יצחק נפחא אקלעא דר' יצחק נפחא, פתח חד מנייהו ואמר וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות. פתח אידך ואמר א"ל והלא כתיב (ישעיה ס ז) כל צאן קדר יקבצו לך, אמר להם רבי אליעזר כולם גרים גרורים הן לעתיד לבוא, ועיין שם פירוש רש"י (ד"ה גרורים). אמר ר' יוסף מאי קרא (צפניה ג ט) אז אהפוך אל עמים וגו', אמר ליה אביי ודילמא מע"א הוא דפרשו, עיין שם פירוש רש"י (ד"ה מעבודת). אמר ליה רב יוסף לעבדו שכם אחד כתיב (שם), עכ"ל הגמרא. והנה נחזי אנן, דלהחכמים דאקשו מצאן קדר, בודאי דלא ס"ל גרים הן לעתיד לבוא, ורק מע"א הוא דפרשו כסברת אביי, ואף דכתיב לעבדו שכם אחד, על כרחך סברי רבנן דהאי נמי רק לענין דלא לעבדו לעבודה זרה משתעי, וזה פשוט. אבל לרבי אליעזר דפוסל בקרבנות, על כרחך דס"ל דכולם גרים הן לעתיד לבוא, דאם לא כן קשיא מהאי קרא דצאן קדר. ונקדים עוד, דכבר ביארתי בדרושים דלפניו ית' עבר ועתיד בסוג אחד, לכך מה שעתיד להיות כבר היה וכבר הוא, דהזמן נברא, והבן (ועיין מה שפירשתי בדרוש לך אף לך (בהפטורת נצבים). ועל פי זה יתבאר המדרש, דמוכיח מקרא דפרה אדומה ניקחת משל גוים, ועדיין י"ל דילמא דוקא פרה אדומה, דמשום הנאה פורתא לא מפסיד טובא כסברת המקשה, מה שאין כן בשאר קרבנות דלא שייך האי טעמא, אין לוקחין מהם, ואם כן עדיין הוי קשיא מקרא דצאן קדר. וצריך לומר דכולם גרים הן לעתיד לבוא, לזה אמר רבי אליעזר הוא הדין לשאר קרבנות דלא חיישינן כלל לרביעה, ואם כן לפי זה לא קשה מידי מקרא דצאן קדר, ואין צריך לומר דכולם גרים גרורים הן לעתיד לבוא. ועל זה מסיים המדרש שפיר זה שאמר הכתוב כל הגוים כאין נגדו, נגדו דייקא, מאפס ותהו נחשבו לו, לו דייקא, דאם הוי אמרינן דאין לוקחין קרבנות מהם, אם כן הוי קשיא מקרא דצאן קדר, ועל כרחך הוי צריך לומר דכולם גרים הן לעתיד לבוא, אם כן הוי קשה האי קרא דכל הגוים כאין נגדו, אדרבא הלא אצלו ית"ש מה שעתיד להיות כבר היה וכבר הוא, ואם כן דוקא לו ית' נחשבו, אבל השתא אתי שפיר האי קרא ולא קשה מידי, ודוק.

באופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל, דזה שאמר הכתוב וכו' (ישעיה מ יז), לא קאי על הדרש הנ"ל, רק הוא ענין בפני עצמו וקאי על ראש הפרשה (במדבר יט ב) זאת חקת התורה וגו', או על פסוק ויקחו אליך, דדריש במדרש (במ"ר פי"ט ו') לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחרים חקה, עיין שם במדרש רבה פרשה דילן. ובהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת בלק) לא איש אל ויכזב וגו', (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב וגו'. ועיין בפרשת דרכים (בדרך הערבה) מ"ש בזה. והנ"ל דהנה אמרו רז"ל (שבת פ"ח ע"א) מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י (ד"ה מודעה) שאם ישאל לישראל למה לא קיימתם התורה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו, עד כאן. ואמרתי בכונת רש"י שכתב שקבלתם וכו', דהוא שפת יתר לכאורה דודאי אינו טענה לפטור לגמרי, דהא דינא (דמלכותא וכו', נדרים כ"ח ע"א) אף בלא קבלתם, או על פי החובת הלבבות בהערת התורה והערת השכלי והבן, רק בזה טענה להקל עונש, דאם מקבל בעצמו העונש, יותר חמור אם עובר, והבן. ואם כן לפי זה עניתי ואמרתי דתרתי לטיבותא יש, א' מה שיש טענת אונס להקל העונש, ושמא תאמר אם כן אין חשיבות לנו יותר משאר אומות כיון שאין בקבלתינו את התורה כלום, לזה תיסוב אמרינו דמכל מקום יש לנו תורה הק' מצד דינא דמלכותא וכו', ואף דדינא דמלכותא לא הוי דינא רק באם משוה גזירתו על כל בני מלכותו, הלא כבר ביארנו דכיון דהגוים כאין וגו', אם כן שפיר הוי משוה גזירתו על כל בני מלכותו. אך הלא כתב מהרי"ק (שורש ס"ג וקפ"ה) במגזם על חבירו להביאו בערכאות ולהעליל עליו כמה עלילות, דלא מחשב אונס, דלא הוי אנוס רק מה דברי הזיקא, אבל כאן חדא דילמא גזים ולא עביד. ב' אף אם עביד, מכל מקום שמא לא ינצח בדיניהם, דלא כל המביאין בערכאות זוכין בדין, עד כאן. אך הלא דעת לנבון נקל דכאן תרתי טעמי ליתנייהו, דודאי ית' לא יתחרט ויעשה מה שאמר, ואף דלרעה איכא חזרה (ירושלמי תענית פ"ב ה"א), היינו דוקא על ידי תשובה, אבל לא כשיעמדו במרדם, וגם בודאי יוכל לעשות מה שירצה אם כן המודעא במקומה. ונקדים דכזב הוא לשון נמנע, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח יא), ר"ל שהמים אינם נמנעים בשום פעם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים לא איש אל ויכזב, היינו וימנע מדבר שרוצה לעשות מחמת מניעת היכולת ח"ו, דהכל יכול הוא ית', ובן אדם ויתנחם, ר"ל וגם בודאי אינו מתחרט וחוזר, לכך (במדבר כג כ) ההוא אמר ולא יעשה כיון שאין מתחרט, ודבר ולא יקימנה דכיון דאין נמנע אצלו יכול לקיים דבורו, ואם כן המודעא טענא אלימתא היא, לכך לא הביט און ביעקב וגו' אינו מזדקק אחריהם כפירוש רש"י (ד"ה לא), ושמא תאמר אם כן אינם חשובים יותר משאר אומות שאין להם תורה, לזה אמר אף על פי כן ה' אלקיו עמו, ושמא תאמר מאי טעמא, לזה אמר ותרועת מלך בו מצד דינא דמלכותא.