הַקְשִׁ֤יבוּ אֵלַי֙ עַמִּ֔י וּלְאוּמִּ֖י אֵלַ֣י הַאֲזִ֑ינוּ כִּ֤י תוֹרָה֙ מֵאִתִּ֣י תֵצֵ֔א וּמִשְׁפָּטִ֔י לְא֥וֹר עַמִּ֖ים אַרְגִּֽיעַ׃
פרי צדיק
ועכשיו שכבר נתנה תורה מטעם זה צריך להיות נעורים ולעסוק בתורה שבעל פה וכמ"ש בזוה"ק (ח"ג צ"ח רע"א) דבעי למלעי בהאי לילי אורייתא דבעל פה בגין כו'. ובמקום אחר (בהקדמה ח' א') אי' למלעי באורייתא מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים ובדרשות דקראי וברזי דחכמתא כו' והיינו ר"ז גימ' או"ר כמ"ש בזוה"ק (ח"ג רט"ו א'). ומה שאמר מתורה לנביאים כו' הוא שגם בפסוקים שבתורה שבכתב גם כן יש תורה שבעל פה וכמו שאמרנו בשם רבינו הקדוש מאיזביצא זצ"ל במה שאמרו (ויקרא רבה פ' ט"ז) א"ר ינאי כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשיט עד שבא רוכל זה והודיעו אף שלא אמר רק מקרא ככתבו. מ"מ הרוכל שהיה צריך תיקון בזה שלכן נקרא רוכל מלשון הולך רכיל. וזכה להתברר בענין הזה הרגיש אור ומטעם חדש בהפסוק. ועל ידי ששמע ר' ינאי ממנו הפסוק הזה הרגיש גם כן האור הזה (ונת' כ"פ) וזהו טעמי תורה האור שיש בהד"ת להרגיש טעם ומתיקות. ומטעם זה נתקן לומר הסדר תיקון ליל שבועות. ואין המכוון האמירה בלבד רק צריך שיוקבע האור תורה בלב. ואצלינו כל חכמת תורה שבעל פה כיון שכבר נכתב הרי הוא בכלל חכמה בחי' תורה שבכתב והעיקר הוא הבינה היינו להרגיש האור מהד"ת בלב בינה לבא זהו בחי' תורה שבעל פה. וזה בלילה שקודם שבא זמן מתן תורה בכל שנה יכול האדם לזכות לזה שיוקבעו הד"ת בלב כמו שזכו ישראל אז בלילה שקודם מתן תורה. ומש"ה צריכין להיות נעורים ולעסוק בתורה שבעל פה. וזה שאמר בזוה"ק (אמור צ"ח סע"א) מה עבדת אימי' כל ההיא ליליא עאלת לבי גניזהא אפיקת עטרא עלאה בשבעין אבני יקר כו'. והיינו בעטרה שעטרה לו אמו היינו כנסת ישראל וע"ד שא' במדרש (שיר השירים ג' ט') ולא זז מחבבן עד שקראן אמי' שנאמר הקשיבו אלי עמי ולאמי אלי האזינו ולאמי כתיב דכנסת ישראל נק' אימא. ומ"ש בזוה"ק אימא עלאה היינו שכינתא עלאה בינה והיינו כמש"נ אז תבין יראת ה' שנכנס היראה למעמקי הלב. ואז קרא השי"ת לישראל אמי בעטרה שעטרה לו אמו והיינו כנסת ישראל. ובכאן אמר גם כן שהעטרה היה במספר ע' אבני יקר והיינו למספר בני ישראל. והמספר מכוחות הנפש שהם ע' כמ"ש הקדמונים והם אבני יקר. והוא ע"ד מ"ש בזוה"ק (שם צ"ג א') ורזא דא ונקדשתי בתוך בני ישראל בקדמיתא ולבתר אני ה' מקדשכם שאחר כך מעטר לישראל בע' כתרין וכמו שהיה בלילה שקודם מתן תורה. וז"ש בזוה"ק (בהקדמה שם) א"ל ר"ש בני כו' וכתובין בספרא דדוכרנייא וקב"ה מברך לון בשבעין ברכאן ועטרין דעלמא עלאה. שהאור הראשון שנגנז לצדיקים לעת"ל נגנז בתורה שבעל פה כמ"ש בס' הבהיר וכ"כ (תנחומא נח ג') שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה שנגלה לחכמים על ידי תורה שבעל פה שהוא טלא דעתיקא תזל כטל אמרתי. ובתורה שבעל פה יש ע' פנים לתורה וזה ע' ברכאן ועטרין דעלמא עלאה דייקא טלא דעתיקא. ואמר אחר כך ברע"מ (זח"ג צ"ח ב') לבתר עאלת לבי כלה כו' אמרה לון הא אתקינת בי טבילה כו'. הטבילה במים רמז לתורה אין מים אלא תורה (ב"ק י"ז.) והיינו תורה שבעל פה בחי' יראה ויראת ה' טהורה והוא דכיו שעומדת לעד וכמו"ש בזוה"ק (ח"ג פ' ב') דכיותא אשתכח באורייתא כו' דקיימא תדירא בההיא דכיותא ולא אתעדי מיני'. ובכל שנה כשבא הלילה שקודם זמן מתן תורה יכולים לזכות להיראה ותורה שבעל פה להרגיש האור בד"ת. ולכך צריכין להיות נעורין ולעסוק בתורה שבעל פה שיכנוס האור והמתיקות ללב:
קדושת לוי
בשבת נחמו קורין עשרת הדברות, ובשבועות קורין גם כן עשרת הדברות, כי בשבועות נתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל, וכן כשיבא משיח צדקינו כתיב (ישעיה נא, ד) תורה חדשה מאתי תצא לכן קורין עשרת הדברות בשבת נחמו:
ישמח משה
וממדבר מתנה (במדבר כא יח). דנדרש במדרש (במ"ר פ"א ז') מה מדבר הפקר לכל וכו'. והנה קשה לפי זה מה זה שסיים מתנה והבן, והדברים סותרין את עצמן, וכבר כתבתי פירוש על זה בתהלים (בתפלה למשה קי"ט פסוק קס"ב). וכעת נ"ל על פי דברי הפייטן תורה חדשה מאתי תצא (ישעיה נא ד), על פי הנזר הקודש (בב"ר פ"א) מה שפירש אמרם (שמו"ר כ"ח א') הלוחות היו ארכן ששה טפחים, כביכול ביד הקב"ה היו ב' טפחים, וביד משה ב' טפחים, וב' טפחים היו מפרישין בין יד ליד. דהענין הוא לפי שמצינו בתורה ג' חלקים. הא', פשט הפשוט הנקרא תורה שבכתב. והב', הוא חלק העיון בפלפולא דאורייתא הנקרא תורה שבעל פה, ואינם נקנים אלא ביגיעה רבה. והחלק הג', הוא הנסתר שאינו מסור כלל ביד האדם להשיגו, רק הוא מתת אלקים לאוהביו. והנה כלפי החלק הנסתר אמר שהיה שליש ביד הקב"ה, וכלפי החלק הנגלה דהיינו תורה שבכתב אמר שהיה שליש ביד משה, לפי שיש בו תפיסת יד תמיד ומסור ביד האדם בכל זמן, וכנגד החלק העיון שהוא דבר ממוצע, דלפעמים נקרא תורת ה' (תהלים א ב), דהיינו קודם יגיעה, ולפעמים דהיינו אחר היגיעה נקרא תורת האדם (עיין קידושין ל"ב ע"ב), אמר וטפחיים בין יד ליד, עיין שם באורך. ועל פי זה מבואר כי תורה חדשה היה, מחמת כי מאתי תצא, ר"ל השני טפחים שאתי עמי, הם גם כן תצא, והבן. או יאמר, על פי הרמב"ן בהקדמתו בפסוק (תהלים ח ו) ותחסרהו מעט מאלקים והבן, מבואר דבחינת הפקר אינו רק מה שביד משה, ובההפרש שבין יד ליד דכל הרוצה ליטול יבא ויטול, מה שאין כן במה שביד הקב"ה דאינו תולה בבחירת האדם שישיג אף על ידי עמל ויגיעה, אם כן אינו בבחינת הפקר, רק בבחינת מתנה כי מתת אלקים הוא ליראי ה' ולחושבי שמו. אך לעתיד דיוציא הקדוש ברוך הוא מתחת ידו ליראי ה', ויהיה הכל בבחינת הפקר. והכי פירושו ממדבר, ר"ל שיהיה אז מדבר, מה שהיא עכשיו מתנה, והבן.