חסידות על ישעיהו נד:ט

באופן אחר נראה לישב הקושיות בהמקראות הנ"ל וסמיכות הפרשיות, כי מצינו (זוהר ח"א ס"ז ע"ב) שנח עשה שלא כהוגן במה שלא התפלל על בני דורו, כי היה ראוי לו לעמוד בפרץ ולהשיב חמה ולהיות צדיק מושל ביראת אלקים (שמואל ב' כג ג, מו"ק ט"ז ע"ב), ולא להסכים עם אלקים היינו דין, ובפרט שאמרו רז"ל (סנהדרין צ"ח ע"א) אין בן דוד בא אלא או בדור שכלו חייב, והענין כי בדיני נפשות כלו לחייב, זכאי, והקב"ה מנהיג עולמו בדת תורתו הקדושה, ונמצא אם כלו חייב ואין מיימינים, זכאי והבן. ועל פי זה נ"ל לפרש ויאמר ה' אמחה את האדם (בראשית ו ז), היינו מדת הרחמים שאף מדת הרחמים הסכים, ואם כן כלו לחיוב והיה ראוי להיות זכאי, אך ונח מצא חן והיה צד זכות בעולם, לכך יצאו כלם לחיוב כנ"ל, אם כן הוא היה הגורם, על כן ראוי היה לו לעמוד בפרץ ולומר שאינו רוצה להיות נחשב לצדיק שיחייב בצדקתו לכל העולם, כמו שטען משה כמו שאבאר אי"ה בפרשת תשא, על כן נעדר מנח שם תמים, אבל זולת זה היה צדיק גמור. והנה ידוע מהרמב"ם ז"ל שכתב שאריכת שנים בדורות הראשונות, לא היה רק ליחידים המפורשים בתורה הקדושה, אבל שאר בני אדם חיותן היה כמו עכשיו ימי שנותינו בהם שבעים שנה וגו', עד כאן. ונמצא לפי זה עברו כמה דורות עד שהיה נח בן שש מאות שנה. ועל פי זה יתבאר המשך סמיכות הפסוקים הנ"ל ויאמר ה' וגו' ונח מצא חן כנ"ל כמ"ש, והיינו אלה תולדות נח ר"ל המבול שהוזכר בפרשה, אחר כך הוא הוליד (וכמו שפירש רש"י בפרשת תולדות (בראשית כה א, ד"ה ואלה) יעקב ועשו האמורים בפרשה), שהוא היה הגורם, כדכתיב (ישעיה נד ט) כי מי נח זאת לי, כי איש צדיק תמים היה ויכול להיות צדיק מושל וגו' לבטל הגזירה, לכך אמר היה בדורותיו, ר"ל בהדורות שכבר עברו לפניו אבל לא בדור הזה, כי עכשיו נעדר ממנו שם תמים משום שלא התפלל עליהם. והיינו את האלקים התהלך נח, ר"ל שהסכים עם הנהגת אלקים דהיינו משפט ודין, ולא היה בבחינת מושל לבטל הגזירה ואין זה רצון השי"ת, כמו ששמעתי בשם החסיד הקדוש האלקי המפורסם מו"ה אלימלך מלוזענצק זצוק"ל שאמר לפרש מה שיסדו בחרוז האדרת והאמונה, הנוי והנצח לחי העולמים, כי מלך בשר ודם אם מנצחין אותו אין זה תפארתו, אבל הקב"ה ית"ש הוא תפארתו ותהלתו שמניח לבניו שינצחוהו כביכול, וקא חדי ואמר ניצחוני בני כמבואר בבבא מציעא פרק הזהב (ב"מ נ"ט ע"ב) בתנורו של עכנאי. והיינו הנוי והנצח, הוא רק לחי העולמים, ודפח"ח וש"י. ומשום הכי אחר כך נאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה, ולא נאמר תמים, כי מחמת זה נעדר ממנו שם תמים כנ"ל. ועל פי זה שכתבתי יתבאר המדרש רבה (ב"ר ל' י') על פסוק את האלקים התהלך נח, וז"ל: ר' יהודה ור' נחמיה, ר' יהודה אומר משל למלך שהיה לו ב' בנים וכו', אמר לקטן הלך עמי, ואמר לגדול בא והלך לפני. כך אברהם שהיה כחו יפה, התהלך לפני והיה תמים (בראשית יז א), אבל נח שהיה כחו רע את האלקים. ר' נחמיה [אומר] משל לאוהבו של מלך וכו', עיין שם. נ"ל דדעת ר' יהודה הוא כמ"ש דנח הלך אחר הנהגת אלקים, ולכך היה כחו רע ונעדר ממנו שם תמים, אבל אברהם נהג אותו כביכול, וזה רצון השי"ת ועל זה אמר לו והיה תמים כנ"ל.

בפסוק כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (בראשית ז, א). רצה לומר על פי דמבואר בזוהר הקדוש גבי משה שאמר (שמות לב, לב) מחני נא מספרך, אותיות מחני מי נח שתקן נשמת נח שלא ביקש על דורו ובזה שמסר משה נפשו בשביל ישראל תיקן לנשמה דנח, כי משה היה כלול מכל הנשמות עיין שם, וידוע דמשה נקרא צדיק שמצדיק הכל לפני ה' ללמד זכות על הכל. וידוע מאמר חכמינו זכרונם לברכה כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה בזה, וזה כי אותך ראיתי צדיק לפני, רצה לומר אני רואה אותך צדיק לה' להצדיק הבריות ללמוד עליהם זכות אימתי בדור הזה רצה לומר בדור שיהא בו משה שהוא בחינת זה אז נשמתך שיהא במשה דכלול כל הנשמות יתוקן בלימוד זכות על ישראל שנשמתך גם כן ילמוד זכות כיון שמשה כלול מהכל ובלימודו זכות כל הנשמות שבו ילמדו זכות, וזהו צדיק לפני בדור הזה ודו"ק:

והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם וגו' (בראשית ט טז). לכאורה תמוה כיון שנשבע הש"י שלא יבא מבול לעולם (ישעיה נד ט, עיין סוטה י"א ע"א), אם כן למה לי אות הקשת, האם ח"ו יש שכחה לפניו ית"ש שישכח שבועתו. ועוד קשה דמה ענין הקשת שכלול כמה גוונין, לאות ברית הזה. ונ"ל למאי דקיימא לן (נדרים כ"א ע"ב) דהנשבע יכול להתיר שבועתו, ואמנם הנודר או הנשבע על דעת חברו, אין מתירין לו אלא מדעת חבירו ומרצונו, ודוקא שנדר או נשבע על דעתו בשביל שום טובה שעשה לו, כדאיתא ביו"ד (סימן רכ"ח סעיף כ' עיין שם). ולפי זה בשבועת המבול לכאורה היה השי"ת יכול להתיר שבועתו, וכדמצינו במסכת ב"ב (דף ע"ד.). אך הלא מבואר בפסוק (בראשית ח כ-כא) ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח, (בראשית ח כא) וירח ה' את ריח הניחוח ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד וגו'. הרי שנשבע משום הנחת רוח שהיה לפניו ית"ש מהקרבנות, אם כן הוי כמו שקבל טובה בעד השבועה שנשבע על דעת נח, ושוב אין מתירין אלא מדעתו ורצונו. והנה כבר אמרו רז"ל דבקרבנות עיקר כפרה הוא בדם, והנה נח לקח מכל מיני בהמה ומכל מיני עוף והעלה עולות במזבח, וידוע דמראות דמים חלוקים הם זה מזה, כמבואר במסכת יומא דדם פר משונה מדם שעיר, ובגיטין פרק הניזקין (גיטין נ"ז ע"ב) בדמו של זכריה אייתי דם פרים ואלים ולא אידמי, עיין שם. על כן הקשת שהוא כלול כמה גוונין, זכר לכמה מיני דמים של קרבנות נח, ופעולתו לסתום פה המקטרג שיתיר השי"ת שבועתו. ולכן אות זה מעיד שכביכול קבל טובה, ואין לו התרה. ועל פי זה יובן הא דאיתא בכתובות סוף פרק המדיר (כתובות ע"ז ע"ב) בעובדא דר' יהושע בן לוי כשהגיע זמנו לפטור, אמר לו למלאך המות אחוי לי דוכתאי בגן עדן, אמר לו לחיי וכו', כי מטי להתם שור נפל להאי גיסא, וא"ל בשבועה דלא אתינא, אמר הקב"ה אי איתשל אשבועתא נהדר, אי לא לא נהדר וכו', מכריז אליהו קמי פנו מקום לבר לואי, אשכחיה ר' שמעון בר יוחאי א"ל את הוא בר לואי, א"ל הן נראתה הקשת בימיך א"ל הן, וא"ל ר' שמעון בר יוחאי אם כן אי את בר לואי, וקאמר הגמרא ולא הוא דלא הוי מידי, אלא סבר דלא אחזיק טיבותא לנפשאי, עד כאן. והקשו המפרשים מה נשתנה ר' יהושע בן לוי ששאלו לו אם נראתה הקשת בימיו, מה דלא מצינו שנשאל כן לשום צדיק. ולפי מ"ש הדבר נכון, דכל פעולת אות הקשת הוא להזכיר שקבל טובה, ועל כן אין מקום להתיר השבועה, אבל בימי ר' יהושע בן לוי דהוא לא אתשל מעולם אשבועה, אם כן יתר מרעהו צדיק כל שכן הבורא ית"ש ודאי דהוא מודד לו במדתו, ואין לשאול בזמנו אשבועה דמבול להרע לעולם, אם כן אין צריך לקשת ואתי שפיר. אלא דלכאורה עומד לנגדינו סוגית הש"ס (ב"ב דף ע"ד) דאמר רבה בר בר חנה שמעתי בת קול שאומרת אוי לי שנשבעתי (מן הגלות), ועכשיו שנשבעתי מי מיפר לי, כי אתאי לקמיה דרבנן אמרו לי כל בר בר חנא סיכתא, היה לך לומר מופר לך, והוא סבר דילמא שבועתא דמבול הוא, ורבנן אם כן אוי (למה לי) [לי למה], אלא משום דבכל צרתם לו צר (ישעיה סג ט) כן פירש רש"י (ד"ה ורבנן), הרי מבואר להדיא דמהני התרא אשבועתא דמבול, וגם רבנן לא דחו אלא מדקדוק הלשון אוי, ומשמע דבעיקר הדבר מודו לרבה בר בר חנה דגם על שבועת המבול שייכה הפרה, (ועיין במ"ש המשנה למלך פ"ו מהלכות שבועות).