כִּ֣י לֹ֤א מַחְשְׁבוֹתַי֙ מַחְשְׁב֣וֹתֵיכֶ֔ם וְלֹ֥א דַרְכֵיכֶ֖ם דְּרָכָ֑י נְאֻ֖ם יְהוָֽה׃
פרי צדיק
נוהגין לספור ספירת העומר אחר תפלת ערבית, ויש שכ' לספור אחר הסדר כדי שלא יהיה תרתי דסתרי שמברכין אקב"ו על ספר"ע כחהמו"ע, ומברכין על אכילת מצה ומרור, אך כבר דקדקו מה נ"מ אם קודם הסדר או אחר כך כיון שהוא תרתי דסתרו, (ועי' בתשו' חיים שאל) ואנו נוהגין להקדים ספירת שהוא מה"ת דאנן בקיאין בקביעא דירחא מה שאין כן קידוש ואכילת מצה ומרור וסיפור יציאת מצרים ביום טוב ש"ג מדרבנן, אך עכ"פ ק' שהוא תרתי דסתרי, אך באמת אצל השי"ת לא שייך תרתי דסתרי שיוכל להיות ב' הפכים בנושא א' ושניהם אמת, כעין שאלת ידיעה ובחירה שכ' הרמב"ם (ב"ה תשובה) ע"ז כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' והראב"ד ז"ל השיגו דהיה לו להניח בתמימות התמימים, וכבר אמרנו (ונת' וישב י"א) שכדברי הרמב"ם ז"ל מפורש בזהר חדש ובכתבי האריז"ל והלשון שם שבמקום שיש ידיעה שם אין בחירה וכו' והיינו בעולם העליון ו' קוב"ה שאין דבר נעלם ממנו שם באמת לא ידון ע"פ הבחירה וה' שכינתא שם נמסר הבחירה ושם לא ידון הקב"ה הנהגתו על ידי הידועה, ואף שהם תרתי דסתרו, אצל השי"ת יש ב' הפכים ושניהם אמת, ועל זה כ' הרמב"ם ז"ל שעז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכם וגו' וכן כאן מברכין על ספה"ע שהוא מה"ת קוב"ה תורה איקרי ולית תורה אלא קוב"ה (כמ"ש בזח"ב ס' א') ומצד השי"ת נקרא הפסח שבת כמש"נ ממחרת השבת קדושה קביעא וקיימא מצד השי"ת כקדושת שבת, ולא נקרא החג שבת רק אצל מצות ספרה"ע מה"ט (כמש"נ מא' טו) ומ"מ אחר כך יכולים מצד ה' תתאה, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה לעשות גם ביום זה קדושת שבת, ומספרין ביציאת מצרים ומברכין על אכילת מצה ומרור כתקנת חכמים בתורה שבעל פה:
קדושת לוי
ובזה יבואר הפסוק בתהלים (צב, ו) מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכסיל לא יבין את זאת, שכך אמר דוד המלך עליו השלום להקדוש ברוך הוא שבאמת מה שברא כל העולמות אין זה חידוש אצלו, כי ברוח פיו כל צבאיו ברא. אבל זה חידוש אצל הקדוש ברוך הוא שהוא כולו רוחני בלתי השגה ואין לפניו רק טוב ויברא אדם שלא יבין גדולתך ונוראותיך. וזה הרמז מה גדלו מעשיך ה', ומפרש מה גדולת מעשיך. מאד עמקו מחשבותיך, שאתה כולו רוחני בלתי מושג ואין לפניך דבר רע כלל ובראת אדם איש בער לא ידע כלל וכסיל לא יבין את זאת גדולתך ושאתה אל גדול ונורא. ונמצא כבר ביארנו שמשה הקשה שני קושיות והשיב לו השם יתברך על מה ששאלת למה שלחתני כו', אני משיב לך עתה תראה. ועיין ברש"י ולא במלחמות ל"א מלכים לא תהיה מנהיג, כי מנהיג הדור צריך להנהיג לכל אחד ואחד כפי שכלו. ומה ששאלת למה הרעותה לעם הזה כו', על זה אני משיב לך כי ביד חזקה ישלחם, כי אני רוצה להראות ידי החזקה, היינו להעביר על מדותי כו' ודו"ק:
יושר דברי אמת
ועתה אתחיל לכתוב איזה דברים מענין יום השבת קודש אע"פ שא"א ליגע אפילו בקצהו ולבאר ממנו דבר כי הוא היתד הגדול שבכל המצות כמשרז"ל [שמות רבה פכ"ה] שקולה שבת כו' [שבת קי"ח] וכל המשמר שבת כו' עכ"ז לאהבתך אבאר לך מה שתקלוט הקולמוס והנייר והזמן והשכל ועתה בין תבין מהכל דבר מתוך דבר: ענין יום שבת בקיצור נמרץ וענין איסור המלאכה וענין הסעודות נודע משאחז"ל ע"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה [ב"ר פ"י ועי' מתנות כהונה] בא שבת בא מנוחה וכו' וכתוב אצלי בשם קדוש עליון ר' בער זלה"ה הענין כפי אמיתת אמונתינו שבריאת העולמות היה בשביל ישראל כמשרז"ל [במדב"ר פרשה ל"ו] בראשית בשביל ישראל כו' והענין שעלה במחשבה לפניו שיהיה העולמות כדי שיבראו ישראל בתוכם ויעבדוהו ויתדבקו בו, וענין עליות מחשבה זו היתה בריאה ממש תיכף כמ"ש באלשיך הקדוש בפ' בראשית לפרש ענין מ"ש תחלה עלה במחשבה לברוא במדה"ד כו' שמקשה שאיך אפשר זה בהשי"ת שיודע סוף כל דבר ואיך יעלה במחשבה דבר שא"א להיות ועוד הכתוב אומר ברא אלקים שמשמע שנברא במדה"ד ותירץ שבאמת בעליות המחשבה נברא הכל, והכל במדה"ד רק שהיתה בריאה רוחנית מאד כפי ערך המחשבה שאפילו באדם הוא דקה ק"ו למעלה אבל הכוונה לתכלית היה בבריאה בגשמיות ואחר כך בא הדיבור והשתלשלות מסיבה לסיבה עד שבא לגמר בגשמיות וזה היה ע"י שיתוף מדה"ר ע"ש בדבריו: ולפי עניננו נפרש זה הענין יותר בהרחבה קצת כי ידוע מה שאמר הכתוב [ישעי' נ"ה] כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכתוב בס' הפרדס כי ענין מחשבות השי"ת אינו כמו מחשבות האדם אם יחשוב לבנות בית או לארוג בגד וכדומה עי"ז לא יהיה כלום אפילו אם יחשוב כמה ימים רק כשיעשה יהיה הדבר כי הוא צריך לדברים שחוץ ממנו לעשות מהם הדבר אבל השי"ת ממנו נברא הכל ותיכף בעת העלאת המחשבה כביכול אזי תיכף נברא הכל, נמצא בראשונה נבראו נשמות ישראל במחשבתו של השי"ת ואח"כ כשרצה השי"ת שיהיה הנשמות בגשמיות צוה ויעמוד ר"ל דיבר על הכל יהי כן יהי רקיע יהי מאורות תדשא הארץ תוצא הארץ וגו' וכתב הרמב"ן ע"פ כי הוא אמר ויהי שר"ל באמירה שהיא המחשבה שנקרא אמירה כמש"ה ויאמר עשו בלבו אמר נבל בלבו וכדומה באמירה זו נתהווה הכל וזו ויהי אבל היה רוחניות דק והוא רצה שיתגשמו העולמות יותר מן הטעם שנז' בקונטרס הראשון [אות י"ב] כביכול שיהיה לו תענוג יותר מן ההתקרבות אליו מההרחק הגדול, לזה צוה ר"ל דיבר ויעמוד שהיה עמידה בגשמיות נמצא ענין רוחניות של הכל הוא מה שנאצל במחשבה הקדומה ית"ש, וזהו חיות של הכל, ואח"כ כשנברא הכל בפועל ע"י התעבות והשתלשלות ואעפ"כ אותו הרוחניות נשאר למעלה נעלם בשרשו ואינו מתגלה כלל רק ענין החיות שבברואים הוא חיות קטן מאד שנתצמצם ונשתלשל לשיוכל להתלבש בגופניו' ואותו האור הנעלם לא היה יכול להתגלות ולהאיר על הברואים מפני שעדיין היה עסוק השי"ת בבריאה וצמצום לשיתגשמו הדברים, ואחר שנגמר הכל ביום ו' אם אלו היה העולם נשאר בזה הבריאה לא יוכל להתקיים מחמת שמעט החיות הוא מה שבו כי חיות שבגשמי' הוא מצומצם לזאת אחר גמר כל מעשה בראשית הבהיק השי"ת בהירות מבריאה הנעלמה דהיינו ממה שנתהוו הברואים במחשבתו הויה רוחניות מאד והיא ממש עצם אלהות והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו בכל מעשה בראשית, ועיקר בהאדם שהוא מובחר ברואי השי"ת, הבהיק אליו בהירות משרשו הנעלם שבמחשבת השי"ת ב"ה, וזהו ענין מה היה העולם חסר מנוחה ר"ל השי"ת נקרא מנוחה שאין שייך בו תנועה ממקום למקום כמו בברואים: