כִּ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר יֵרֵד֩ הַגֶּ֨שֶׁם וְהַשֶּׁ֜לֶג מִן־הַשָּׁמַ֗יִם וְשָׁ֙מָּה֙ לֹ֣א יָשׁ֔וּב כִּ֚י אִם־הִרְוָ֣ה אֶת־הָאָ֔רֶץ וְהוֹלִידָ֖הּ וְהִצְמִיחָ֑הּ וְנָ֤תַן זֶ֙רַע֙ לַזֹּרֵ֔עַ וְלֶ֖חֶם לָאֹכֵֽל׃
ישמח משה
האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי (דברים לב א), יערוף כמטר לקחי (דברים לב ב). הקדמה א', כי כתיב בתורה הק' (בראשית ב' י') ואד יעלה מן הארץ והשקה את פני האדמה. הרי מבואר דהגשם בא מן האדים הלחים העולים מן הארץ לאויר הרקיע, ושם נתכין והיו למים על פני האדמה, וכן כתבו החוקרים חכמי הטבע, ויש להם סעד וסמך וראיה ברורה מזה הפסוק, ומה שאמר הפסוק (ישעיה נה י) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, היינו שהאד עולה לשמים ושם ניתך, והגשם יורד משם על הארץ, ובימות הסתיו נקפה ונעשה ממנו שלג. ויש להבין לא לכתב לא הא ולא ואו, ר"ל כיון דהאד הוא מן הארץ, למה לו לעלות לרקיע ולירד משם על הארץ לפעול פעולתו, יעשה פעולתו כשהוא בארץ, ועל מה עשה ה' ככה, ודעת לנבון נקל כשהוא במקומו ואין נפרש ונבדל ממקומו, הוא כמו בטל במציאות והוא סגור ומסוגר כעצמים בבטן המלאה, ואינו ניכר מציאותו והוא רק בכח ולא בפועל, ואינו יכול לפעול פעולתו בפועל עד שאויר מוציאו אל רום והוי מציאות בפועל, שם ניתך והיה למים על פני הארץ. כללו של דבר כשהוא במקומו אינו יכול לפעול פעולתו, וכשנבדל ממקומו אז פועל רק למקומו ולשרשו אשר הוא שם, כי כל דבר חוזר לשרשו.
תפארת שלמה
אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו' ולא אתכם לבד אנכי כורת את הברית הזאת כו' כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו כו'. הנ"ל דהנה למעלה כתיב ולא נתן ד' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה. כי הנה כן הי' כל עבודת משרע"ה רעיא מהימנא עם ישראל כל הארבעים שנה שהיו שומעים מפיו הקדוש את כל התורה ומצות. הנה זה כוונתו להטיל ולהכנים בלבבם כח קדושת האלקי בדיבורו הקדוש שהיתה השכינה מדברת מתוך גרונו ובלימודו אותם שלא יכלו לעבור בשום אופן על כל התורה הזאת. כמו שאה"כ כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' כן יהי' דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם. וכן על בחי' הזאת היו כל דברי משרע"ה כמו שאמה"כ בשעת מתן תורה משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רצה להכניס בקרבם הקדושה והאלקות כשיהיו שומעים הדיבור מפיו הקדוש יהי' שוה אצלם כאלו שומעים מפי הגבורה במ"ת. וכן הי' זהו שאמר להם ולא נתן לכם לב לדעת עד היום הזה כי לסוף ארבעים שנה העלה אותם במדריגה הנעלה הזאת וכמ"ש היום הזה ד' אלהיך מצוך היום הזה נהיית לעם ושמעת היום וכדומה. שלסוף ארבעים שנה כששמעו הדיבור מפי משרע"ה אז הי' שוה להם כמו בקבלת התורה ולא ימושו מפיהם לעולם. והנה זהו שאמה"כ שמעתי בקול ד' אלהי עשיתי ככל אשר צוויתני. פי' שמעתי עתה בקול ד' אלהי כמו במ"ת ולכך עשיתי ככל אשר צוויתני ולא חסרתי דבר. לכך אמר להם עתה אתם נצבים היום כולכם לפני ד' אלהיכם כו' כאשר זכיתי לנשא אתכם ולנטל אתכם על הבחי' הזאת הנה בזה כולכם נצבים היום לפני ד' זהו המדריגה הנעלה הראוי לכם לפני ד' וכולכם עומדים לפניו בלי מפסיק. ולא אתכם לבדכם אנכי כורת הברית הזאת כי את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה ר"ל גם דורות הבאים כולם יזכו לבחי' זאת כשישמעו הדיבור מפי הצדיק הדור שהוא בחי' משה שפיר קאמר יהיו כולכם לפני ד' וזהו כי שם ד' אקרא לעתיד בכל דור ודור אתם הבו גודל לאלהינו כו' והבן:
זרע קודש
והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כו' והשתחוו לה' בהר הקודש כו' הנה הי"ב חדשים שהם ששה חדשים חורף וששה חדשים קיץ הם נגד ששה מדות שבבחי' דכר וששה שבבחי' נוקבא ושבחורף הם בבחי' דכר המשפיע להנוקבא והיא מקבלת השפעתו והוולד מתהוה בה מהשפעת דכר והריון הנוקבא ממנו עד"ז אנו רואין שהארץ בחורף מקבלת שפע הגשם מן השמים והשלג ונקרא אז ימות הגשמים שמרביע את הארץ כמ"ש כי כאשר ירד הגשם והשלג משמים כו' והרוה את הארץ והולידה והצמיחה והיא מקבלת אותם אל תוכה בבחי' הריון מהדכר שהיא הכנה אל הלידה ובקיץ מתגדלין כל הצמחים והארץ מוציאה פירותי' וזהו הלידה מהריון זה כמ"ש והולידה והצמיחה ומתגלה ההשפעה וכן כתב האר"י ז"ל שהפלוגתא אם בתשרי נברא העולם או בניסן נברא העולם אלו ואלו דא"ח שבתשרי הי' מחשבה שהוא כמו הריון הכנה להלידה וז"ש בר"ה היום הרת עולם בבחי' דכר הנ"ל שהריון האשה ממנו ובחי' לידה הי' בניסן שנתגלה הריון זה שמשפיע הדכר כמו ע"י לידת הוולד יודעים ומתגלה לכל שהי' יחוד דו"נ שממנו נולד הוולד ועתה נתגלה זה היחוד והנה ז"ש תחילה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ ששמים קדמו ואח"כ כתיב אלה תולדות וכו' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים כי בתחילה בחי' הריון שבתשרי שמים קדמו שהיא בחי' דכר כנ"ל וביום עשות שהיא הלידה הנ"ל שהי' בניסן הארץ קדמה שהלידה היא מנוקבא כמו הארץ הוא המולידה הכל כנ"ל שלכן הששה חדשים קיץ הם בבחי' נוקבא כי בהם נתגלה ההולדה הנ"ל והנה כתיב בס' שהששה חדשים של קיץ וחורף הם כנגד ז' שערים שבראש שנקראים ז' תקוני ראש שהם גולגולתא אודנין עיינין וחוטמא והם בדכר וכן בנוקבא ונגדם ששה חדשים קיץ וששה חדשים חורף ובחי' הפה מכ"א של דו"נ הוא בבחי' העלם שאין חודש כנגדם ולכן בניסן ותשרי שבהם מתחיל בחי' דו"נ נתגלה בהם בחי' הפה והוא התגלות הקול והדיבור שהקול הוא התגלות המחשבה והדיבור הוא התגלות הקול כמ"ש בפ' נצבים בענין הזה שהקול הוא בבחי' כללות הדיבור והדיבור נעלם בו שמקול פשוט יכולין לעשות דיבור באיזה אותיות שירצו ובניסן נתגלה הדיבור כמ"ש בס' שבחי' דיבור הי' בגלות וירד מצרים אנוס ע"פ הדיבור ואח"כ נתגלה בחי' דיבור ונקרא פסח מלשון פה סח בדיבור ובתקיעות שופר ג"כ מתגלה בחי' פה רק ע"י התגלות הקול שהוא רק בהתגלות המחשבה ועדיין לא נתגלה הדיבור שבקול והתוקע נוטל פה השופר כנגד פיו והקול נתגלה רק עכ"ז עדיין הוא בהעלם כנ"ל וכמ"ש על המדרש וה' נתן קולו לפני חילו כו' שהענין הכתיבה בר"ה הוא עדיין בבחי' העלם ואח"כ ע"י חותם מתגלה מכתבו וכן מצינו במ"ת דכתיב משה ידבר והאלקים יעננו בקול וכתיב וכל העם רואים את הקולות ומצינו שנקרא מה ששמעו אז תורה שבכתב על שהוא עדיין בבחי' העלם עד שהחכמים מפורשי תורה שבכתב גילוי את ההעלם של תורה שבכתב ופירשו אותה ודברי פירושם נקרא תורה שבע"פ שהוא התגלות התורה שבכתב שהכתיבה היא בחי' העלם כנ"ל רק היא התגלות בבחי' מחשבה שנתגלתה המחשבה אבל עדיין לא בא לבחי' הולדה כנ"ל רק בחי' התגלות המחשבה וכן ע"י הבל העולה מפה התוקע לפה השופר בא הארה מש"ע נהורין ע"י הבל העולה מפיו שכלול מיו"ד מדות שבו וי"פ הבל עולה בגי' ש"ע ואלו השע"נ הם בחי' מחשבה כי הם מב' שמות אל אל"ף למ"ד שבי"ג מדה"ר שאמר משה וי"ג שאמר מיכה מי אל כמוך נושא עון כו' ב"פ אלף למד גי' (ש"ע)[שע"נ] והם בבחי' מחשבה שהוא עיקר הי"ג מדה"ר נמצא שבניסן התגלות הדיבור בחי' התגלות הפה הנעלם כנ"ל ובתשרי מתגלה בחי' פה הנעלם הנ"ל בבחי' קול התגלות המחשבה ובניסן ותשרי הוא התגלות קול ודיבור התגלות הפה של דו"נ והנה בהם מתגלה כל מיני טובות שבעשרה מאמרות שנברא העולם כנ"ל שבניסן ותשרי הי' הבריאה בבחי' הריון ולידה של בריאת העולם שית"ש חתם את הבריאה בגושפנקא דחתים בי' שמיא וארעא ר"ת את השמים ואת הארץ והשם זה גי' טוב וי"פ טוב שבכל היוד מאמרות גי' ב"פ פה כנ"ל שב"פ פה הנ"ל בבחינתם התגלות כל מיני טובות והנה לעתיד יבוא הכל על ראשית המחשבה ויהיה התגלות המחשבה וזהו והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול כנ"ל שהיא בחי' מחשבה ויש לרמוז עוד כי שוכר גי' פה ראש התגלות המחשבה וז"ש אח"כ והשתחוו לה' בהר הקודש כו' קודש נקרא מדת חכמה מחשבה וה"ר ר"ת למפרע ר"ה והר כסדר ר"ת הושענא רבה שאז היא גמר החותם שהחותם היא התגלות על הכתיבה כנ"ל ובא הקודש המחשבה כנ"ל להתגלות וז"ש והשתחוו לה' בהר הקודש שימשיכו המחשב' עד שיבוא להתגלו' בהושענא רבה בחי' חותם ע"ד אבא יסד ברתא שהמחשבה בחי' חכמה בא להתגלות כנ"ל ובר"ה מתיחד ית"ש עם כנס"י במקום עליון נורא מאוד ע"ד בכסה ליום חגינו קודם שבת עדיין להתפשטות המדות חג ר"ת ח"ג שהתפשטות המדות עדיין בהעלם שם מתיחדין ישראל עמו ית"ש: