כֵּ֣ן יִֽהְיֶ֤ה דְבָרִי֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִפִּ֔י לֹֽא־יָשׁ֥וּב אֵלַ֖י רֵיקָ֑ם כִּ֤י אִם־עָשָׂה֙ אֶת־אֲשֶׁ֣ר חָפַ֔צְתִּי וְהִצְלִ֖יחַ אֲשֶׁ֥ר שְׁלַחְתִּֽיו׃
בני יששכר
והנה עם היות שאין הידיע"ה מכרחת והבחירה חפשיית זה דוקא ידיע' אבל דבורו ית"ש מכריח וא"א שישתנ' כדכתיב כן יהיה דברי אשר יצא מפ"י לא ישוב אלי ריקם כ"א עשה את אשר חפצתי וכו' כן פי' הפסוק הקדוש מהר"ם אלשיך ז"ל בס' ישעי' והוא מוסכם מכל הקדמוני' עפ"י יסודי התורה:
אגרא דכלה
בתורת כהנים (והוא מכילתא דמלואים משנה י"ב), ויגש את פר החטאת (ויקרא ח יד), מתחילה לא נקרא פר החטאת, שנאמר (שמות כט א) זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילים, (ר"ל בפרשת תצוה בציוו הש"י לו סדר המילואים נאמר לקח פר אחד בן בקר, ולא קרא אותו חטאת), כשהוא פורט את מעשיו (בכאן) היה נקרא פר החטאת, (ורצ"ל כי שם בשעת הציווי היה קודם מעשה העגל. והנה היה גלוי וידוע לפניו ית' שעתידין לחטא, וציוה ליקח פר אבל לא קראהו חטאת, דאז היו כמוכרחין במעשיהם ח"ו, כי כבר כתבנו בשם מהר"מ אלשיך שהדבר שהוא בידיעתו ית"ש, אין האדם מוכרח בזה ועדיין הדבר בבחירתו, מה שאין כן דיבורו ית"ש מכריח, כמ"ש הכתוב (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפי וכו'. ובזה יונח לנו אומרו שם וזה הדב"ר אשר תעשה, שנתקשו המפרשים על תיבת הדב"ר, וגם חז"ל (שמו"ר פל"ח א') דרשו בו ברוח קדשם. ולדעתינו יונח שז"ש ית"ש וזה הדב"ר וכו', זה הוא אשר יוצא מדיבורו לקח פר וכו', ואחר מעשה נודע למשה הענין שלא רצה הש"י לומר חטא"ת, דכיון שיצא הדבר מפיו ית"ש שוב לא יהיה הדבר בבחירתם, והבן נ"ל הגם שלא פירש כן בעל קרבן אהרן, נ"ל שהוא נכון, ואמר אחר כך בברייתא ענין בפני עצמו שייך למה שפרשתי):
אגרא דכלה
שם (שמו"ר פ"ו א') כיצד נאמר על משה (היינו פסוק (קהלת ב יב) ופניתי הנ"ל), לפי שכבר הודיע הקב"ה למשה שלא יניח אותם פרעה לילך, שנאמר (שמות ג יט) ואני ידעתי כי לא יתן אתכם וכו', ומשה לא שמר את הדבר הזה, אלא בא להתחכם על גזירותיו של הקב"ה, התחיל אומר אדני למה הרעותה לעם הזה וכו' (שמות ה כב), ועל דבר זה בקשה מדת הדין וכו', עכ"ל. יש להתבונן על משה אדונינו למה באמת צעק, הרי הש"י הודיעו מתחילה שכך יהיה. וגם צריך להבין לשון המדרש משה לא שמר הדבר הזה, מה הוא הדבר שלא שמר. גם אומרו בא להתחכם וכו', מה הוא ההתחכמות מ"ש למה הרעותה וכו'. אך הוא דידוע מענין ידיעה ובחירה, דהידיעה אינה מכרחת, ועל כן הבחירה חפשיית וישולם לכל איש כפעלו, דאם הידיעה מכרחת לא יתכן שכר ועונש, וכל זה דבר שהיא רק בידיעה, מה שאין כן הדבר שיצא מפיו ית' בדיבור, נאמר (ישעיה נה יא) כן יהיה דברי אשר יצא מפני לא ישוב וכו', עיין באלשייך שם. והנה הש"י אמר למשה ואני "ידעתי כי לא יתן וכו', שפט משה שזה רק בידיעה והידיעה אינה מכרחת, (הגם שאומר הש"י לו בדיבור, והוא רק הודעת הידיעה שאצלו ית', דאם הכוונה לדיבור ממש, היה לו לומר בסתם ולא יתן אתכם מלך וכו'), אם כן כיון שהידיעה אינה מכרחת, לא תמה על החפץ למה ישראל משועבדים דודאי חטאו, שגם שהיה הדבר בודאי בידיעתו ית', הנה הידיעה אינה מכרחת. אך כאשר בא פרעה והרשיע ביותר שלא כטבע, ולא נתפעל כלל ואדרבה הרשיע ביותר, הנה הוא כמעט שלא כטבע, על כן שפט דזה הוא שגם הידיעה מכרחת, ואם כן מה חטאו ישראל ולמה ישתעבדו. וז"ש למה הרעות לעם הזה, וזה הוא כעין התחכמות, אז ביקשה מדת הדין וכו', דהיה לו לשפוט "הדבר "הזה, היינו לומר שזה כבר נקרא דיבור כיון שנאמר לו בדיבור, ועוד יש להרחיב הענין: