כִּי־כֹ֣ה ׀ אָמַ֣ר יְהוָ֗ה לַסָּֽרִיסִים֙ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְרוּ֙ אֶת־שַׁבְּתוֹתַ֔י וּבָֽחֲר֖וּ בַּאֲשֶׁ֣ר חָפָ֑צְתִּי וּמַחֲזִיקִ֖ים בִּבְרִיתִֽי׃
תולדות יעקב יוסף
ויצא יעקב מבאר שבע וגו'. לבאר המשך הפסוקים וקודם נתרץ קושיות א' המפורסת דאי' במסכת שבת פרק כל כתבי א"ר יהודא א' רב אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון שנא' ויהי ביום ה"ז יצאו מן העם ללקוט וכו' א"ר יוחנן משום רשב"י אלמלא שמרו ישראל ב' שבתות מיד נגאלין שנאמר כה אמר לסריסים וכו' והוא סותר הנ"ל והריף הרגיש בזה ופי' שבת א' לתקן הקלקל ושבת ב' ראוין לגאולה וכו' יעו"ש. והנה כתבתי במ"א בביאר דברי חז"ל שהי תנאי בקריעת י"ס ובכל הניסים הי' תנאי והושם בטבע הבריאה וכו' והעולה משם כי בבחי' חלק טבע האדם יש חומר וצורה הוא הגוף והנשמה באדם פרטי ובכללות העולם האיש הגשמי והאיש הרוחני ומלבד החילוקים רבים שבינהם יש עוד דבר פרטי ההפרש בניהם כי איש הגשמי מתנהג ע"פ טבע ואיש הרוחני למעלה מהטבע אשר לטעם זה לאברהם שהי' מתנהג למעלה מהטבע ניתן לו האיברים שאינן ברשותו שיהיו ברשותו וכמו שכתבתי בפ' לך לך יעו"ש ונגד ב' בחי' אלו יש בחי' שבת אשר בדברות ראשונות נאמר זכור את יום השבת לקדשו ובדברות שניות נאמר שמור את יום השב' לקדשו ואמרו חז"ל זכור לזכר ושמור לנוקב' כי הנש' משפיע לגוף המקבל השפע ונעשה כלי לנשמה שבתוכו ובחבור שמהם אז נעשה זכור ושמור בדבור אחד ע"י התכללת זה בזה שעולה ונקשר מדריגה תחתונה אל מדריגה עליונה. ובזה יובן צחות לשון הש"ס אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה וכו' ר"ל לקשר שבת תתאה הנק' שמור אל שבת דבחי' ראשונה שהיא למעלה מהטבע לא שלטה בהם אומה ולשון וכו'. וזה שסיים שם בביאור יותר אלמלא שמרו שני שבתות ר"ל היו כוללים ב' בחי' שני שבתות בהתכללות א' הנקרא שמור וכנ"ל וז"ש אלמלא משמרים וכו' מיד נגאלין כי כל זמן שהם ש"ני מחמת שאינן בחיבור יש פירוד בין הדבקים משא"כ בחיבור שניהם יחד הי' סמיכת גאולה לתפלה מיד נגאלין ובההוא מעשה הנזכר בש"ס דברכות יומא חד סמיך גאולה לתפלה ולא פסיק מני' חוכא כולי יומא יעו"ש.
קדושת לוי
וספרתם לכם ממחרת השבת. ממחרת יום טוב של פסח (ויקרא טו-טז). לכאורה להבין למה כתוב השבת. ויבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (ב"ר א) בראשית (בראשית א, א) בשביל ישראל כו', נמצא כל העולמות נבראו בשביל ישראל. ובאמת עד שעת יציאת מצרים לא נתגלה עדיין אהבת ה' לישראל, רק בשעת יציאת מצרים נעשה הגמר לבריאת עולם ונתגלה הטעם מבריאת עולם משום כי אז נתגלה החיבה מן ה' לישראל. ונמצא פסח הוא כמו שבת, כי הטעם בשבת כי בו שבת מכל מלאכתו (בראשית ב, ג) ובפסח שבת מן המחשבה כמבואר בזוהר הקדוש, כי יש שבת עליון ושבת התחתון הרצון במעשה ומחשבה ושבת בראשית כי בו שבת מכל מלאכתו, דהיינו שאז נתגלה מעשה ה' בבריאת עולם. ופסח נתגלה המחשבה מבריאת עולם בשביל ישראל כנ"ל. ואז נגמר בריאת עולם, כי אז ביציאת מצרים נתגלה אלהותו יתברך ונתגלה המחשבה מבריאת עולם. ונמצא פסח הוא שבת כנ"ל. וזה ממחרת השבת על פסח:
מאור עינים
כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וגו׳ ומחזיקים בבריתי ונתתי להם וגו׳ מבנים ומבנות וגו׳ אשר לא יכרת. (ישעיה נ״ו, ד׳-ה׳) וקשה מפני מה הוא לשיזכה לבנים ובנות צריך דוקא שמירת שבת ולא שארי מצוות אך נודע כי האומות העולם זרמת סוסים זרמתם לא באלה חלק יעקב כי חלק ה׳ עמו וזיווגיהם בקדושה שזכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם ונתן בהם כח ההולדה ואמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ וצריך לפרש תיבת ומלאו את הארץ אין לו שחר. אך דנודע מאמר חז״ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ופירש רש״י חדר שבו מקור כל הנשמות ונמצא שתלוי בזה המצוה פרו ורבו ביאת משיח צדקינו ואי״ה בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו כתיב (ישעיה י״א, ט׳) ומלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים: