חסידות על ישעיהו נו:ז

וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה, כִּדְאִיתָא בַּגְּמָרָא (ברכות ז): מִנַּיִן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי, תְּפִלָּתָם לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא תְּפִלָּתִי, מִכָּאן שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִתְפַּלֵּל. וּמַה מִּתְפַּלֵּל, יְהִי רָצוֹן וְכוּ'.

ויש עוד לומר כי המד"ר והזוהר לא פליגי אלא שמר אמר חדא ומר אמר חדא וכל דברי חכמים קיימים, דהנה יש להתבונן בדעת המ"ר ורש"י דהציווי הי' אחר מעשה העגל, מה הי' אלמלא עשו העגל כלל, והספורנו דאזיל בשיטת רש"י והמ"ר כתב דבאם לא חטאו לא היו צריכין למשכן וכליו אלא כמו שיעד קודם לכן מזבח אדמה תעשה לי, בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, עיי"ש בדבריו כי נעמו בסוף פ' יתרו ובסוף פ' משפטים, אבל דעה זו קשה להולמה דאי נימא דאם עמדו ישראל במעלתם לא היו צריכין למקדש וכליו, כל שכן לעתיד שיתקיימו כל היעודים הטובים והי' במעלתם עוד יותר ויותר מאשר היו קודם מעשה העגל, בודאי לא יצטרכו למקדש, והרי מפורש ביחזקאל צורת הבית שלעתיד, ובישעי' מפורש אל בית אלקי יעקב ואמרו ז"ל כיעקב שקראו בית, וכתיב והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי, ומה שהביא מקרא בכל המקום אשר אזכיר את שמי מפורש בדברי חכז"ל דקאי על בהמ"ק דשם ניתן רשות להזכיר את שם המפורש ואין מהצורך להאריך שסתירת דעה זו מבוארת היטב ממקדש לעתיד:

כִּי הֶעֱלָה אֶת הַתְּפִלָּה מֵהַר וְשָׂדֶה לִבְחִינַת בַּיִת, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תְּפִיסָה לִבְנֵי־אָדָם יוֹתֵר מֵהַר וְשָׂדֶה, כִּי בִּבְחִינַת בַּיִת יֵשׁ גַּם לְעַכּוּ"ם הַשָּׂגָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ו:ז׳): כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים, וּכְשֶׁהוּא בִּבְחִינַת בַּיִת, כְּדֵין אִתְיַקַּר שְׁמָא עִלָּאָה כַּנַּ"ל: