כִּ֣י לֹ֤א לְעוֹלָם֙ אָרִ֔יב וְלֹ֥א לָנֶ֖צַח אֶקְּצ֑וֹף כִּי־ר֙וּחַ֙ מִלְּפָנַ֣י יַֽעֲט֔וֹף וּנְשָׁמ֖וֹת אֲנִ֥י עָשִֽׂיתִי׃
ישמח משה
ועל דרך רמז י"ל פרה בת שתים עגלה בת שנתה (תנחומא חקת סי' ח'). על פי העקדה כי הפרה רומזת להמקור, דהיינו המחשבות. והעגל להתולדה, דהיינו המעשים. ועל פי מ"ש רבינו יונה בשער התשובה (פ"א סי' י"ג) בפירוש הפסוק (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף, עיין שם. והיינו פרה בת שתים, כי תשובה במחשבה דהיינו המרירות הגדול בלב, תפעול פעמים יותר מתשובה במעשה, והבן. ועל פי זה יובן גם כן מ"ש רבינו יונה (בפ' י"א) בפסוק (ירמיה לא יח) אחרי שובי נחמתי, כי מקודם כתיב (ירמיה לא יז) כעגל לא למד, והיינו במה שנשתרש במעשה החטא, והבן.
ישמח משה
ועוד נראה לפרש המאמר הנ"ל, על פי שפירשתי לפרש הפסוק (משלי א ב) לדעת חכמה ומוסר וגו', במזמור (תהלים ח ב-ה) ה' אדונינו וגו' (תהלים ח ה) מה אנוש וגו', ובפסוק (דברים ד ו) כי הוא חכמתכם וגו', ומה שדרשו רז"ל (שבת ע"ה ע"א) איזו היא חכמה ובינה שהוא לעיני העמים וכו'. ומאמר רז"ל (ברכות י"ז ע"א) הלומד תורה שלא על מנת לעשות, נוח לו שלא נברא. ולהבן איך חכמי האומות לשיטתם, וחכמי ישראל לשיטתם. ומה שדרשו (חגיגה י"ב ע"א) על כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי (ישעיה נז טז), והבן זה. ונקדים עוד מה שאמרתי (במסכת שבועות דף ג' ע"ב) ליישב הגרסא קשיא הך דאלו הן הלוקין, שרש"י (ד"ה קשיא) מחקו. ולי נראה לקיים הגרסא, דבלאו הכי יש לתמוה איך יתפרש אי הכי קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, אי נגרוס קשיא הך דאלו הן הלוקין, דלשון אי הכי לא שייך אחר קושיא הנ"ל. לכך נראה דהכי פירושו, דבאמת מאלו הן הלוקין לא קשיא כמ"ש רש"י, אך דלולי זה לא קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, ועל ידי זה קשיא שפיר מר' יוחנן אר' יוחנן, דבלא זה הוה אמינא דר' יוחנן לשיטתו דסובר דחייבי מיתות בית דין בכלל מלקות (מכות י"ג ע"ב), דדריש את כל דברי התורה (דברים כח נח), וע"כ ממילא דלוקין על לאו שאין בו מעשה, כפי הא דמקשה שם אי הכי לאו שאין בו מעשה נמי, וממילא דלרבי עקיבא דלא דריש מכאן אין לוקין על לאו שאין בו מעשה, ואם כן לא קשיא על ר' יוחנן דסתמא דאלו הן הלוקין דאתיא כר' עקיבא כמו דאיתא שם בגמרא, אבל מכח דמשנינן לעשות כתיב, אף דלפי ההוה אמינא דכאן אין צריך להאי שינויי, מכל מקום די בזה דאינו מוכרח משם דהא באמת לעשות כתיב, ואם נימא דר' ישמעאל סובר דלוקין על לאו שאין בו מעשה, הוא ודאי מטעם אחר כדמפרש במכות (דף ט"ז ע"א) למאן דאמר דסובר כן עיין שם, ואם כן לא מוכח מסתמא דאלו הן הלוקין מידי, ואם כן קשיא דר' יוחנן אדר' יוחנן, והבן זה כי נכון הוא מאד בס"ד. היוצא מזה דלאו שאין בו מעשה אין לוקין. והנה בפרשת ויקרא (ה יז) איתא בתו"כ והוא לא ידע ואשם ונשא עונו, אמר ר' עקיבא מי שאכל חלב ודאי בשוגג, מביא חטאת בסלע. ספק, מביא אשם בשתים. ואם כך ענש הכתוב במי שבא לידו ספק עבירה בשוגג, על אחת כמה וכמה שמשלם לעושה מצוה, עד כאן. אם כן לפי זה נשמע דמהעונש יובן השכר דידיעת הפכים בשוה. והנה לפי זה מהא דלאו שאין בו מעשה דאין לוקין, נשמע דלא המדרש עיקר אלא המעשה, והבן. והנה בטעם דאין מפטירין, נראה שהוא משמרת שלא יעברו על לאו דלא תותירו (שמות ב י), והוא נכון. והנה אם ארבעים בכתפים, אין צריך למשמרת הזה, דמהיכי תיתי יניח זה מלאכול ויאכל דבר אחר ויספוג ארבעים כי לא עונש קל הוא, והוא כעין קושית הפני יהושע בגיטין בסוגיא דהמטמא והמדמע שם, שלא יהא כל אחד מנסך יינו של חבירו, עיין שם. וכדוגמתו איתא בגמרא שבת (דף ג' ע"ב) אדרבא איפכא מסתברא מבעוד יום, דאי שרי ליה וכו', עיין שם. אך דמשום זה צריך למשמרת הזה, משום דקיימא לן (פסחים פ"ד ע"א) מותיר בפסח אינו לוקה, משום דהוי לאו שאין בו מעשה. ועל פי זה יתפרש המאמר חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר צוה ה' אלקינו אתכם, דהיינו דהחכם בעל החכמה רוצה לומר דזה עיקר השלמות ומעשים למה, ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין וכו', והיינו מטעם שכתבתי כדי שלא יבוא לעבור אלא תעשה, ואם כן מוכח דלאו שאין בו מעשה אין לוקין, וממילא מוכח דהמעשה עיקר, והוא פלא בס"ד.
אגרא דכלה
ויהי בעת ההוא וירד יהודה וכו' ויט עד איש עדלמי כו' (בראשית לח א). לא ידעתי הצורך בזה להודיענו שנטה עד איש עדלמ"י. והנראה דהנה ודאי כל מעשיהם בכוונת רוח קדשם, והנה כאשר הורידוהו אחיו מגדלותו נטה עד איש עדלמ"י, כי צפה ברוח קדשו שגם דוד אשר יצא ממנו כאשר ברח מפני שאול וימלט אל מערת עדל"ם (שמואל א' כב א), ושם הצמיח ראשית ממשלתו כי שם נקבצו אליו כארבע מאות איש ויהי עליהם לשר (שמואל א' כב ב). וזה שמשמיענו גם כן ושמו חירה לשון חירות, אשרך ארץ שמלכך בן חורין (קהלת י יז), איזהו נשיא כל שאין על גביו אלא י"י אלקיו (הוריות י' ע"א), התבונן מ"ש דוד בתהלים (קמ"ב א) משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה, רצ"ל השכיל לדוד בהיותו במערת עדל"ם, מה שנעשה לזקנו יהודה כשהורידוהו מגדולתו בא עד עדל"ם, ושם הצמיח חוטר מלכות, על כן התפלל אז (תהלים קמב ב) קולי אל י"י אזעק וכו', איזהו נשיא כל שאין וכו', (תהלים קמב ג) אשפוך לפניו וכו' דייקא (תהלים קמב ד) בהתעטף עלי רוחי, רצ"ל אזכרה ימים מקדם בעת היות נשמתי בסוד העיטוף, בעת השתדל זקני יהודה להעמידני בקרן מלכות, כמד"א (ישעיה נז טז) כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי, הנה היה במקום הזה עדל"ם, ואתה ידעתה נתיבתי, רצ"ל אמר להש"י אתה ידעת נתיבתי, למה הלכתי בנתיב הזה דייקא למקום הזה, להיות המקום הזה מלומד בניסים לזקני יהודא, על כן באורח זו אהלך, הבן הדבר: