חסידות על ישעיהו נז:כ

וּבְנֵי אָדָם שֶׁהֵם דָּנִים אֶת כָּל אָדָם לְכַף חוֹבָה, וְחוֹקְרִים תָּמִיד עַל חוֹבוֹת בְּנֵי אָדָם, הֵם מִבְּחִינַת קֵץ כָּל בָּשָׂר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (איוב כ״ח:ג׳): קֵץ שָׂם לַחֹשֶׁךְ וּלְכָל תַּכְלִית הוּא חוֹקֵר, (עיין בזוהר מקץ קצג.) – שֶׁהוּא חוֹקֵר תָּמִיד לַעֲשׂוֹת תַּכְלִית וְכִלָּיוֹן לְכָל דָּבָר, וּלְעוֹרֵר דִּין וּלְהַלְּשִׁין וּלְקַטְרֵג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו נ״ז:כ׳): וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ, כִּי הַשְׁקֵט לֹא יוּכָל.

לַיָּם הַגָּדוֹל – הַיְנוּ בְּחִינוֹת הָעַכּוּ"ם הַמּוֹשְׁלִין עַל יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת (ישעיהו נ״ז:כ׳): וְהָרְשָׁעִים כַּיָּם נִגְרָשׁ; וַאֲזַי נַעֲשֶׂה בְּחִינוֹת גָּדוֹל, בְּחִינוֹת הַשְׁגָּחָה, בְּחִינוֹת תְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּחִינַת גָּדוֹל כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

ונראה דהנה במדרש דד' מינים שבלולב רומזים לראשי איברים שבאדם בפרט, ובכלל ישראל, ולהשי"ת, ובמקובלים שרומזים לד' אותיות הוי', והנה המצוה לאוחזם ביחד רמז לקיבוץ ראשי האיברים לעבודת השי"ת, וכמ"ש כל עצמתי תאמרנה ה' מי כמוכה, ובכלל ישראל לעשות אגודה אחת, וכן יחוד ד' אותיות, והנה עוונות הם המפרידים הן למעלה כמבואר בזוה"ק, והן למטה בהאדם עצמו שהעוונות רובצים על האיברים עד שהאדם אין בכחו לייחד את כל אבריו בכוונה ורצון אחד וכמ"ש (ישעי' נ"ז כ') והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט, והמשל כים י"ל כי מים הם מתפרדין, וע"כ לשון מים היא לשון רבים ולא תמצא בלשון יחיד, וע"כ הים נגרש וקצתם דוחים את קצתם עד שגלי הים משמיעים קול הכאה זה על זה ועם תנועתם מגרשין מימיו רפש וטיט, וכענין זה הם הרשעים בכלל שאין בהם התאחדות באמת, וכן בפרט כל איש ואיש לעצמו הרצוניות דוחין ומבוהלים, וכמו שפרשנו מאמר המדרש בפסוק ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער, מפוזר ומפורד כאדרת, כפל הלשון מפוזר ומפורד בכלל ובפרט, בכלל הם ענפין מתפרדין, ובפרט מפוזרין הרצוניות, וע"כ ישראל הלוקחים הד' מינים יחד, מורה היפיך מפוזר ומפורד שזה אי אפשר בעוד העוונות קיימין, א"כ זה עצמו מורה על ניצוח דינא: