וְנָחֲךָ֣ יְהוָה֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַחֲלִ֑יץ וְהָיִ֙יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו׃
שם משמואל
רצה והחליצנו, י"ל שהוא מלשון ועצמותיך יחליץ (ישעי' נ"ח י"א), ובתרגום שם וגופך יחי' בחיי עלמא שהוא אחר תחיית המתים בגופות, וכמו שעוה"ב הוא תחה"מ בגופות כמו כן שבת היא תחיית הנפשות, וע"י התחי' באין לעבודה להתחיל בעבודה כראוי וכמו כן בר"ה, שמצינו בפ"ג דעירובין (ל"ט ע"א) שבר"ה אומרים והחליצנו כי אז בריאה חדשה כמ"ש זכרון ליום ראשון, יוצדק ג"כ הלשון והחליצנו:
קדושת לוי
או יאמר, בראשית ברא אלהים את. נראה דהנה כל העולמות וכל המלאכים והעולם התחתון מקבלים שפע מהבורא יתברך וכל החיות של העולמות רק ממנו יתברך כמאמר אליהו ז"ל וכד אנת תסתלק מנייהו וכו' ואנת הוא נביעו דכולא. והנה העולמות אינם יכולים לקבל השפע ממנו יתברך כי אם על ידי לבושין ועל ידי כמה צמצומים כנודע מדברי האר"י ז"ל, כי כל העולמות הם מוגשמים ועבים לנגד השפע היוצא ממנו יתברך אפילו המחשבה טהורה שהיא דקה מן הדקה הוא עב ומוגשם להחיות הנמשך ממנו יתברך ולכן קודם שברא את העולם ברא עולמות שיתלבש בהן הבורא ברוך הוא שעל ידי זה יוכלו לקבל העולמות השפע הנמשך מאתו יתברך. ואלו העולמות מצוחצחים ועליהם נאמר (ישעיה נח, יא) והשביע בצחצחות נפשך. ואלולי זאת לא היו כל העולמות יכולין לסבול אור שפעו יתברך וחיותו הנמשך ונמצא קודם הכל ברא לבושין מצוחצחין. ועולמות מצוחצחין ומדות מצוחצחין שיכלו העולמות שלמטה מהן לסבול חיות הנמשך ממנו. וזהו פירוש הפסוק בפשוטו בראשית הכל ברא אלהים את השמים כו', תיבת את כמו אתה ואתה פירוש ואתה מרבבות קודש (דברים לג, ב) וזהו פירושו בראשית הכל ברא את העולמות המצוחצחין שנבראו קודם בריאת העולמות שיוכלו לבא מהם שמים וארץ. את, הוא כמו לשון בא שמעולמות המצוחצחין העליונים יוכלו לבא שמים וארץ:
ישמח משה
באופן אחר י"ל על המדרש הנ"ל, דזה שאמר הכתוב וכו' (ישעיה מ יז), לא קאי על הדרש הנ"ל, רק הוא ענין בפני עצמו וקאי על ראש הפרשה (במדבר יט ב) זאת חקת התורה וגו', או על פסוק ויקחו אליך, דדריש במדרש (במ"ר פי"ט ו') לך אני מגלה טעם של פרה אדומה אבל לאחרים חקה, עיין שם במדרש רבה פרשה דילן. ובהקדים לפרש הפסוקים (בפרשת בלק) לא איש אל ויכזב וגו', (במדבר כג כא) לא הביט און ביעקב וגו'. ועיין בפרשת דרכים (בדרך הערבה) מ"ש בזה. והנ"ל דהנה אמרו רז"ל (שבת פ"ח ע"א) מכאן מודעא רבה לאורייתא, פירש רש"י (ד"ה מודעה) שאם ישאל לישראל למה לא קיימתם התורה שקבלתם עליכם, יאמרו אנוסים היינו, עד כאן. ואמרתי בכונת רש"י שכתב שקבלתם וכו', דהוא שפת יתר לכאורה דודאי אינו טענה לפטור לגמרי, דהא דינא (דמלכותא וכו', נדרים כ"ח ע"א) אף בלא קבלתם, או על פי החובת הלבבות בהערת התורה והערת השכלי והבן, רק בזה טענה להקל עונש, דאם מקבל בעצמו העונש, יותר חמור אם עובר, והבן. ואם כן לפי זה עניתי ואמרתי דתרתי לטיבותא יש, א' מה שיש טענת אונס להקל העונש, ושמא תאמר אם כן אין חשיבות לנו יותר משאר אומות כיון שאין בקבלתינו את התורה כלום, לזה תיסוב אמרינו דמכל מקום יש לנו תורה הק' מצד דינא דמלכותא וכו', ואף דדינא דמלכותא לא הוי דינא רק באם משוה גזירתו על כל בני מלכותו, הלא כבר ביארנו דכיון דהגוים כאין וגו', אם כן שפיר הוי משוה גזירתו על כל בני מלכותו. אך הלא כתב מהרי"ק (שורש ס"ג וקפ"ה) במגזם על חבירו להביאו בערכאות ולהעליל עליו כמה עלילות, דלא מחשב אונס, דלא הוי אנוס רק מה דברי הזיקא, אבל כאן חדא דילמא גזים ולא עביד. ב' אף אם עביד, מכל מקום שמא לא ינצח בדיניהם, דלא כל המביאין בערכאות זוכין בדין, עד כאן. אך הלא דעת לנבון נקל דכאן תרתי טעמי ליתנייהו, דודאי ית' לא יתחרט ויעשה מה שאמר, ואף דלרעה איכא חזרה (ירושלמי תענית פ"ב ה"א), היינו דוקא על ידי תשובה, אבל לא כשיעמדו במרדם, וגם בודאי יוכל לעשות מה שירצה אם כן המודעא במקומה. ונקדים דכזב הוא לשון נמנע, כמו אשר לא יכזבו מימיו (ישעיה נח יא), ר"ל שהמים אינם נמנעים בשום פעם. ועל פי זה יתפרשו הפסוקים לא איש אל ויכזב, היינו וימנע מדבר שרוצה לעשות מחמת מניעת היכולת ח"ו, דהכל יכול הוא ית', ובן אדם ויתנחם, ר"ל וגם בודאי אינו מתחרט וחוזר, לכך (במדבר כג כ) ההוא אמר ולא יעשה כיון שאין מתחרט, ודבר ולא יקימנה דכיון דאין נמנע אצלו יכול לקיים דבורו, ואם כן המודעא טענא אלימתא היא, לכך לא הביט און ביעקב וגו' אינו מזדקק אחריהם כפירוש רש"י (ד"ה לא), ושמא תאמר אם כן אינם חשובים יותר משאר אומות שאין להם תורה, לזה אמר אף על פי כן ה' אלקיו עמו, ושמא תאמר מאי טעמא, לזה אמר ותרועת מלך בו מצד דינא דמלכותא.