כִּ֤י אִם־עֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ הָי֣וּ מַבְדִּלִ֔ים בֵּינֵכֶ֕ם לְבֵ֖ין אֱלֹֽהֵיכֶ֑ם וְחַטֹּֽאותֵיכֶ֗ם הִסְתִּ֧ירוּ פָנִ֛ים מִכֶּ֖ם מִשְּׁמֽוֹעַ׃
ישמח משה
ונקדים עוד לפרש הפסוק הן לא קצרה יד ה' מהושיע וגו' (ישעיה נט ב), כי אם עונותיכם מבדילים ביניכם לבין אלקיכם וחטאתיכם הסתירו פני מכם. על פי הקדמה מספר שמעון ולוי, מה שפירש על המדרש (פליאה) שלחה אסתר וכו', (והוא נדפס בתחילת ספר קהלת משה בשם מהר"ש מאוסטרפאלי), כי בזמן שעושים רצונו של מקום, הקב"ה הוא שר של ישראל, אבל אם אינם עושים רצונו של מקום, הוא מוסר אותם ביד מיכאל ואם רוצה להרע להם מסיר השר ח"ו, (ותמצאנו בפרשת קדושים). והיוצא מזה דאף שוגג מסתיר פניו. ונקדים עוד מה שפירשתי בפסוק (ישעיה ה' (כא) כ"א) הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבוכים, כי באין חטא השי"ת כנגדו כמ"ש (תהלים טז ח) שויתי ה' לנגדי תמיד, ומשום זה נותן שלום לשמאל ברישא והיינו אפין באפין, וכשיש חטא הרי הוא מבדיל, אם כן החטא עומד לנגדו, והיינו ונגד פניהם נבונים, דזה שהם נבונים דהוא הרשעות שלהם הנחשב אצלם לתבונה, היא עומד נגד פניהם ומסתיר פניו. ובהקדים מה שפירשתי הפסוק (תהלים כז ד) אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש שבתי בבית ה' וגו'. על פי מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך עד חצי המלכות ותעש (אסתר ז ב), כי השאלה הוא ענין אחד, והמבוקש הוא דבר אחר כמעט בכל הענינים, רק אחת היא שבזה השאלה הוא המבוקש, והיינו אם שואל שיזכה לעבוד השי"ת באמת דהיינו שלא על מנת לקבל פרס, והיא האהבה הגמורה בלי מסך המבדיל, כמו שפירשו בפסוק (דברים ל כ) לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, ר"ל שידבק האהבה בו ית"ש ולא תחזור אליו לאהבת עצמו והבן זה, ואז כל הזדונות נעשין כזכיות ואין שום מסך המבדיל בינו ובין ית"ש, ואז הוא אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה שויתי ה' לנגדי תמיד, ולא וחטאתי נגדי תמיד (תהלים נא ה), וחטאתיכם הסתירו פנים וגו'. ועל פי זה יובן מאמר משה כי חג ה' לנו כמו בפירוש הראשון, והשיב פרעה (שמות י י) יהי כן וגו' כמו בפירוש הראשון, ראו כי רעה נגד פניכם, ר"ל אף שבכללות ישראל יש השראות שכינה על ידי הטף, מכל מקום בפרטיותיכם רעה שאתם עושים הוא נגד פניכם, והוא מסך המבדיל ביניכם ובינו ית"ש ואין אתם אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה אף שהטף עמכם, לא כן לכו נא הגברים בלא הטף, רק ועבדו את ה' כי אתה אתם מבקשים ולא יהיה מבוקש אחר והוא אהבה גמורה, ואז תהיו אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה ואינכם צריכין לטף, אלא ממה שאתם מבקשין הטף מורה שאין אתם חפצים להיות אפין באפין עם מלכא קדישא עילאה, ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע (ברכות נ"ח ע"א), אם כן אין אתם ראוים להיות אפין באפין גם כן עם מלכא דלתתא, לכך ויגרש אותם מאת פני פרעה והבן, והיא חריצות גדולה מאת המלך ועומק הטומאה דבר בו, והראה לו איך יפשוט טלפיו, והבן.
תולדות יעקב יוסף
אמנם עיקר כוונת הפסוק כי חולת אהבה אני מבואר בתיקוני' כי השכינה היא חולת אהבה להתייחד עם דודה ע"י הצדיק שנא' השבעתי אתכם הם הצדיקים וגו' וכאשר שמעתי ממורי פי' הפסוק תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו ע"פ משל שהכריז המלך ביום שמחתו כל מי שיבקש דדבר מן המלך ימלאו מבוקשו ויש מי שביקש שררה וכבוד ויש שביקש עושר ונתנו לכל א' מבוקשו והי' א' חכם שאמר ששאלתו ומבוקשו שידבר המלך בעצמו עמו ג"פ ביום והוטב מאוד בעיני המלך מאחר שדיבורו חביב עליו מן עושר וכבוד לכן ימולא בקשתו שיתנו לו רשות ליכנס בהיכלו לדבר עמו ושם יפתחו לו האוצרות שיקח מן עושר וכבוד ג"כ וז"ש תפלה לעני וגו' לפני ה' ישפוך שיחו שזה מבוקשו וכו' ודפח"ח. ובזה יובן מתייחד אדם שיהי' דוגמת ז"א הנק' אדם גי' מ"ה בקשר אותיות תורתו ותפלתו שהאותיות הם מל' הנק' בתו עלמא תתאה לקשר ע"י הבינה שלו שמבין לקשר האותיות במחשבתו אל הבינה הנק' עלמא עלאה אמו וז"ש מתייחד אדם עם אמו ועם בתו בקירוב בשר ר"ל בלי שום מחשבה זרה רק שיהיו אחד באחד יגשו כי אהבה גי' אחד וז"ש כי חולת אהבה אני והבן ועיין מ"ש בנע"ח פי' תהום אל תהום קורא כי עשר ספירות דבינה הוא בפה האדם והם מאירין ומשפיעים למלכות בשעה שהוא קורא בתורה ועוסק בתפלה בסוד תהום מל' בסוד מ"נ אל תהום בינה קורא וכו' יעו"ש.
שם משמואל
ולפי זה יובן מה שאמרו ז"ל תענית (כ"ט:) כשחרב בהמ"ק מוצ"ש הי', והפי' שכל החרבן בא מחמת העדר וסילוק השבת, כי שבת היא מקור הברכה כמ"ש ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכה היא ממעלה למטה, קדושה היא הבדלה מגשמיות והיא ממטה למעלה, ובפנימית העולמות שבים למקורם, והנה הוא היפוך העונשים והחרבן, ולא הי' אפשר לצאת לפועל בשבת, וכן נמי יובן הא דאמרו ז"ל שבת (קי"ח:) כל השומר שבת כהלכתו מוחלין לו כל עוונותיו, כי עוונות הם מבדילין כמ"ש (ישעי' נ"ט ב') כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם, ובשמירת שבת שגורמת חיבור כנ"ל ממילא מסלקת את דבר המבדיל: