חסידות על ישעיהו נ:י

אם בחקותי תלכו (ויקרא כו ג). במדרש (ויק"ר ל"ה א') הדה"ד (תהלים קיט נט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך, אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, והיו רגלי מביאות אותי לבתי מדרשות, הדה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר הונא בשם ר' אחא אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות, ואשיבה רגלי אל עדותיך. ר' מנחם חתנא דר' אליעזר בר אבינא אמר חשבתי מה שכתבת לנו בתורה אם בחקותי תלכו, ומה כתיב תמן (ויקרא כו ו) ונתתי שלום בארץ, (ויקרא כו יד) ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן (ויקרא כו יח) ויספתי ליסרה. ר' אבא בריה דרב חייא אמר חשבתי ברכות חשבתי קללות, ברכות מאל"ף ועד תי"ו, וקללות מן וא"ו ועד ה"א, ולא עוד אאל שהן הפוכות, א"ר אבין אם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות, אימתי כשתשמרו את תורתי, הדה"ד אם בחקותי תלכו, עד כאן. והנה הוא משולל הבנה וצריך ביאור. והנ"ל מפירושו על דרך הפשוט, דאיתא בגמרא ברכות (ו' ע"ב) אמר ר' אבין כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא יום אחד, הקב"ה משאיל בו וכו', יבטח וכו' (ישעיה נ י). וידוע דההשגחה והשפעה נמשך אחר הבטחון. והנה שני מיני בטחון יש, שמי שעדיין אינו נשרש במדה זו שישליך כל יהבו עליו ית', מחשב בעסקיו הפרטים, וכשיראה שיתבטל מאיזה מצוה, אז מכריח שכלו בטענות שכליות להניח העסק ולבטוח בה' בזה, ואז יעשה ה' חפצו. אבל כשלא יחשוב כלל בעסקיו, לא יבא לידי הבטחון וחפצו לא יעשה. והיינו דאמרו רז"ל (ברכות י"ד.) אסור לעשות חפציו קודם שיתפלל, אבל לחשוב מותר. ומדריגה אחרת למעלה הימנה, שכר נשרש בלבו הבטחון ומשליך כל יהבו בכלל בלב שלם עליו ית' שבודאי יעשה הטוב לו, ואינו צריך לחשב כלל, ובודאי צריך לעלות ממדריגה למדריגה ואין שלם נולד רק הכנה. ולזה אמר דוד מקודם חשבתי דרכי, ואחר כך חשתי וכו' (תהלים קיט ס), וק"ל. והכי אזלין דברי המדרש שבכל יום אני מחשב, ואחר כך רגלי מביאות אותי וכו', רגלי לשון רגילות, שכיון שרגיל לבא בטח בשם ה' כמאמר רז"ל, שמי שאין רגיל לבא בודאי לא נעשה חפצו, דהא מחזי כמאן דעביד בשביל הא. ר' הונא בשם ר' אחא פליג על זה שאין זה מדריגת השלם בשביל הבטחון, כהא דאמר עולא על נחמתא דבבלאי (בב"ק דף ל"ח.) דמחזי דאם היה ברי לו שלא יעשה חפצו, היה מניח המצוה, ונמצא נחשב יותר בעיניו צורכי ההבל מעניני הנפשי, ומחליף עולם עומד בעולם עובר, אלא המדה הטובה היא שיגמור בלבו שאף אם חפצו לא יעשה בודאי, מכל מקום כל חפצים לא ישוו בה דהוי מחשב וכו, ולדרכו פירש הפסוק. ועל זה פליג ר' מנחם ואמר שעדיין אינו מתוקן, דאיך יתכן דאדונינו דוד יעבוד על מנת לקבל פרס. ועוד האיך יודע לחשב השכר והעונש שהוא עין לא ראתה ולא נתפרש בתורה. רק צריך לומר בענין אחר, והוא דבשום מקום לא נקראו היעודים שבתורה בשם שכר ועונש לא בתורה ולא בדברי רז"ל, רק בשם ברכות וקללות. והענין דהחילוק בין שכר לברכה ובין עונש לקללה, דשכר ועונש הוא על פי יושר הנהגה, וברכה וקללה הוא סגוליי, כמו ברכת יצחק לעשו, ויעקב לפרעה, ובלעם לישראל אלמלא רצון הבורא המבטלו, ועל פי שביארתי בפרשת מצורע, כי מהסגולה יודע כמה הוא נחשב וחשיבותו כי היא רצונו, ולבל יעלה על לבך כי אם תצדק מה תתן לו, ואין זה אלא לתועלתינו, ואם כן כיון שרצונו בתועלתי, ואם כן כיון שעכשיו המניעה תועלתי ואם כן זה רצונו, לכך אמר חשבתי ברכות וקללות שהם הסגולות, ומזה יודע תועלת העצמי שהוא עד אין חקר, ובודאי זה רצונו ולא המניעה, וכן בעבירה השכר והפסידה, ונקט השלום שהיא קיום כל הברכות כמאמר חז"ל (עוקצין פ"ג מי"ב) לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, ובקללה נקט ויספתי שהיא שבע, ולא יצוייר רק בהסתרת פנים והוא הגרוע. וגם כפשוטו ויספתי הוא נוסף על הכל, ולכך כיון שזה רצונו ואשיבה רגלי אל עדותיך, וחישבתי דרכי הוא לדעתו או השכר והעונש שיש בדרכי, או הברכות והקללות שיש בדרכי, והבן.

לבאר כל זה נקדים מה שהוכיח ה' את ישראל ע"פ הנביא, אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי (מלאכי א, ו), ויש להבין למה לא תבע ה' מאתם רק אלו ב' דברים כבוד ומורא ממה נפשך אם קיימו שאר כל התורה מה גדול כ"כ הכעס עבור אלו ב' דברים ואם לא קיימו שאר התורה מדוע לא הוכיחם רק באלו ב' דברים, גם יבואר פסוק הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד (ישעיה ב, ב) יש לדקדק מאחר דאמר אבטח פשיטא דמכל שכן שלא יפחד ובכלל מאתים מנה. גם יבואר פסוק ישעיה (נ', י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה' וישען באלהיו והוא מלא דקדוקים.

ויובן מזה שאמרנו, כי אף ששום מצוה ושום טובה אי אפשר לה להעשות בלתי יראה, היינו דוקא אותן שמקומם למעלה מיראה דהיינו צדקה ותפלה וכל שכן תורה ומצות, משא"כ ב' דברים אלו לשום כבוד לה' ולבטוח בו שמקומם טרם בואו להיכל יראה אין בהם רע כשעושה אותם טרם המשכת היראה והפחד עליו והיינו דקאמר אבטח ולא אפחד וק"ל. והיינו נמי דקפיד קרא על ב' דברים אלו איה כבודי ואיה מוראי (מלאכי א, ו) דבאמת ישראל מלאים מצות תמיד רק הוכיחם שאין עושים המצות ביראת ה' ואינם כלום והיינו איה מוראי וא"כ אין מעשיכם כלום וקפיד תו אכבוד דמאחר שאין עליכם מורא שמים לפחות תנו כבוד לו שדבר זה נעשה אפילו קודם יראת שמים. והיינו נמי דאמר ישעיה (ישעיה נ, י) מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, ר"ל אף שיש בכם אנשים השומעים בקול ה' ועבדיו הנביאים ומקיימים מצות מכל מקום מי בכם ירא ה' שישמע הלא אין בכם יראה אלא אשר הלך חשכים ואין נוגה לו שלא נגה אור היראה עליו ואין מעשיו כלום וא"כ לכל הפחות יבטח בשם ה' דהיה לו להחזיק עכ"פ במדה זו שהיא הנעשית אפילו קודם היראה והוה ליה לבטוח עכ"פ בשם ה', משא"כ שאר מעשיו אינם כלום ח"ו והבן.