הַבֵּ֤ט מִשָּׁמַ֙יִם֙ וּרְאֵ֔ה מִזְּבֻ֥ל קָדְשְׁךָ֖ וְתִפְאַרְתֶּ֑ךָ אַיֵּ֤ה קִנְאָֽתְךָ֙ וּגְב֣וּרֹתֶ֔ךָ הֲמ֥וֹן מֵעֶ֛יךָ וְֽרַחֲמֶ֖יךָ אֵלַ֥י הִתְאַפָּֽקוּ׃
ערבי נחל
ועתה תראה כל זה מבואר בפסוקים ובדברי חז"ל אשר במדרש רבה שהבאתי. ואקדים, שיש הבדל בין לשון ראיה ובין לשון הבטה, כי הבטה מרחוק, וראיה מקרוב. וזהו ביאור הפסוק (ישעיה סג, טו) הבט משמים וראה מזבול קדשך, שהוא כפל הענין במלות שונות. וביארו, כי הש"י את השמים ואת הארץ הוא מלא, רק עיקר מושב יקרו בשמים ממעל, אבל שכינתו בתחתונים אינו בקביעות, כי לפעמים ע"י מעשי הרשעים מסלק שכינתו ח"ו לשמים וכענין עשר מסעות נסעה שכינה, ולפעמים במעשי הצדיקים משרה שכינתו בתחתונים כמשה"כ (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכן דירתו בתחתונים נקרא זבול כאומרו (מל"א ח', יג) בנה בניתי בית זבול לך, כי זבול ביאורו אכסניא שהיא דירה של פרקים. ולכן כשרצה הנביא לבקש מאת הש"י שישגיח בצער בניו וירחם עליהם בא משני צדדים, אם יש צדיקים בדור ואתה שוכן בתוכם בארץ ודאי יש לך לראות ולהשגיח בצער בניך, ואם ח"ו אין צדיקים בדור ושכינתך בשמים תשגיח עליהם משמים. וזה הבט משמים, ירצה, אם שכינתך בשמים על כל פנים תשגיח בבחינת הבטה שהוא מרחוק, וראה מזבול קדשך, ר"ל אם שכינתך בארץ בבית זבול תשגיח בבחינה מעולה מזה שהיא ראיה מקרוב וק"ל. וזה ברור בביאור הפסוק. יוצא מזה, כי הבטה מרחוק מלמעלה למטה או מלמטה למעלה, וראיה מקרוב (וכמ"ש רש"י גבי הבט נא השמימה עי' במפרשים).