וַיִּזְכֹּ֥ר יְמֵֽי־עוֹלָ֖ם מֹשֶׁ֣ה עַמּ֑וֹ אַיֵּ֣ה ׀ הַֽמַּעֲלֵ֣ם מִיָּ֗ם אֵ֚ת רֹעֵ֣י צֹאנ֔וֹ אַיֵּ֛ה הַשָּׂ֥ם בְּקִרְבּ֖וֹ אֶת־ר֥וּחַ קָדְשֽׁוֹ׃
שם משמואל
אך יש להבין מה רבותא דיעקב דמדה זו נוהגת בכל בר נש דאשתדל באורייתא, ונראה לומר דהנה הזוה"ק מביא פסוק ואשים דברי בפיך וגו' ע"כ יש לומר דזה נוהג רק אחר מתן תורה שנמסר הכל ביד ישראל וכל העולמות מתנהגין עפ"י מעשה התחתונים, הן לשבט והן לחסד, אבל קודם מתן תורה שעדיין זן הקב"ה את העולם בחסדו כבש"ס פסחים (קי"ח.) יכול להיות שלא נמסר ענין זה לתחתונים אף שהי' יודעין ולומדין תורה לא אתעביד מחידושין ורזין דלהון שמים וארץ חדשים והרי אמרו ז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה, מה גם לדבר גדול כזה שיהא נמסר ביד בו"ד, אין לנו אלא אחר שנתקיים בישראל הקרא ואשים דברי בפיך, שלפי פי זוה"ק שמפרש הכתוב על ענין זה יוצדק לשון זה על מתן תורה כענין שכתוב בישעי' ס"ג י"א, איה השם בקרבו את רוח קדשו שפורש"י ולמדני חקים ומשפטים, אבל קודם מ"ת אף שהיו נביאים לא מצינו בהם לשון זה: