יָשׁ֣וּב יְרַֽחֲמֵ֔נוּ יִכְבֹּ֖שׁ עֲוֺֽנֹתֵ֑ינוּ וְתַשְׁלִ֛יךְ בִּמְצֻל֥וֹת יָ֖ם כָּל־חַטֹּאותָֽם׃
קדושת לוי
וזה שנאמר וה' האמירך היום להיות לו לעם סגולה כו' על כל הגוים אשר עשה, אם תאמר למה ברא אותם, לזה אמר שברא את הגוים לשם ולתפארת ולתהלה שיוכל להתפאר בישראל. והנה התפארות הוא לבוש שהשם יתברך ברוך הוא מתלבש בתפארת ונתכנה התפארת בשם לבוש כמו שנאמר (שמות כח, ב) ועשית בגדי קודש לשם ולתפארת. וזהו יכבוש עונותינו (מיכה ז, יט) רוצה לומר, מלשון כבשים ללבושיך, דהיינו תפארת, פירוש שמתפאר עם עונות לאמר איש עון כזה יעבוד אותי נמצא מתפאר הקדוש ברוך הוא עם העונות. וזהו יכבוש עונותינו, שהתפארת מכונה בשם לבוש שהקדוש ברוך הוא מתלבש בתפארת ההוא. וזהו מעביר ראשון ראשון, פירוש של חוטא הזה הקדוש ברוך הוא מעביר ראשון ראשון העונות. והטעם דכך הוא המדה, פירוש לבוש, דהיינו התפארות שמתפאר הקדוש ברוך הוא עם עונותינו, רוצה לומר וכן הוא המדת תפארת שהקדוש ברוך הוא מתפאר עם עונותינו ולכן מעביר ראשון ראשון אמן:
תפארת שלמה
(מכי"ק)
א"י נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים ככל חטאותי' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. הדקדוקי' רבו הכפל במלת נחמו. גם מהו הלשון מיד ה' הול"ל מה' מהו מיד ה'. גם מה שעמדו המפרשים מהו ענין בכפליים וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. גם מהו הלשון של נתינת הטעם שלכן נרצה עונה כי לקחה כפליים דמשמע אם לא לקחה כפליי' לא נרצה עונה. והדבר צריך ביאור. ונקדים דברי המדרש חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים ונתנחמו בכפליי' דכתיב נחמו נחמו עמי וכו'. גם הדברי' האלו תמוהים מהו כפל שחטאו בכפליי' דכתיב וכי חטא אחד עולה לשנים. ואם הפי' שלא חטאו רק ב' פעמים זהו קשה יותר מהראשונה בוודאי הי' הקב"ה מוותר כמבואר עלשלשה פשעי ישראל וכו'. ועוד שהוא נגד כל הנביאים שמבואר מה חטאו. ולזה נקדים להבין הפסוק במיכה. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם ע"כ. מהו ענין מצולת ים וכי אנו צריכין לתת עצה להש"י היכן ישליך העונות. גם למה צריך השלכ' ימחוק העונות וכי דבר ממש הוא שיהי' שייך בהם השלכה ולמה דוקא במצולת ים. וגם מצינו בהתורה בהיפך שמבואר וסמך אהרן את ידו על ראש השעיר החי ונשא את כל העונות בנ"י וכו' אל ארץ גזירה וכו' הרי שעונות נשלחים למדבר. גם כפל הלשון עובר על פשע מהו הכוונה עוד ישוב ירחמנו (גם דקדוק הלשון באלשי"ך ישוב ירחמנו בלשון נסתר ותשליך בלשון נכח והול"ל וישליך) גם להבין לשון הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' ומכל גלוליכ' אטהר אתכם מהו ענין מים טהורי'. גם להבין נוסח התפל' מה שאנו אומרים אחר פרשת העקידה ונאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ותשליך במצולת ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדוולא יעלו על לב לעולם ג"כ תמהו בזה. גם להבין מה שמצינו טהרה במים. והנראה בכל זה דהנה מבואר בספרים שמכל מצוה נברא מלאך אחד כמבו' בש"ס ותד"א בא"ז פ"ג וכיצד יעשה אם עושה אדם עצמו צדיק ומדבר אמת מוסרין לו מלאך שהוא מתנהג עמו בדרך הצדיקים ומדבר אמת ואם עושה האדם עצמו רשע לכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר ע"ש. וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו'. והנה התועלת מהמלאך הזה הוא לכמה דברים. הא' שהמלאך מסייעו לכמה מצות מכאן ואילך וע"ז אמרו מצוה גוררת מצוה כמבו' במפרשים. הב' גם משמרו מהחטא מחמת שא"א לילך עם רשע ונותן מחשבות טהורות בלב האדם לילך אחר מצות ולברוח מן העבירות. הג' שעולה למעלה ומדבר טוב על האדם כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ויש לפרש בזה הפסוק בפ' העקידה. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וכו' וישא את עיניו וכו' ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא מלאך ה' אל אברה' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כו' כי ברך אברכך וכו' אמאי לא אמרו המלאך הראשון הכל בפעם אחת. ולהנ"ל נכון שמלקיחת המאכלת מצוה הזאת נברא מלאך והוא הדובר אליו ולאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח"כ כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה הקב"ה לשלוח הברכות האלו ע"י מלאך הגבוה. וק"ל. וגם אפשר לפ' בזה הכתובי' אצל הגר מה שבא לה מלאך אחר מלאך ותאמר מפני שרה גברתי אנכי בורחת ראה הקב"ה את צדקותי' שעדיין חושבת שרה לה לגברת בזה עלתה למדריר גדולה מזה הדבור נברא מלאך חדש ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' ומשקבלה על עצמה להתענות תחת ידי' אין לך נסיוו גדול מזה נברא מלאך גבוה יותר מהראשון וכן מלאך השלישי מסתמא נתנה הודאה לקב"ה על מה שהבטיח' שזרע' לא יספר מרב. ובזה מבואר תשלום הפסוק כי שמע ה' אל עניך במה שהכנעת עצמך לקרות לשרה גבירתי ולהתענות תחת ידי' שהו"ל לכתוב כי ראה את עניך דהיינו שענתה שרה גבירתה. הדבור הזה הועיל לה. ובזה מבוא' הפסוק ויאמר הגר אי מזה באת ופרש"י יודע הי' אלא ליתן פתחון פה וכו'. הכוונה בזה שיהי' לה נסיון אם היא עדיין תקרא לשרה גברתי. ולכן הוצרך לשאול לה כדי שתשיב להמלאך מפני שרה גבירתי אנכי בורחת. וכן לאידך גיסא אם ח"ו עובר עבירה נברא משחית לחבל ר"ל וכמ"ש בבלעם בהליכתו לקלל את בנ"י נברא מלאך המשחית וז"פ אנכי יצאתי לשטן לך. מהו הפי' יצאתי הול"ל אנכי עומד לשטן מה ענין יציאה. ובזה יובן שהמלאך התנצל שנברא בשבילו לשטן שאין לו נחת מזה ואין להמלאך נייחא לחזור למקומו לשרשו עד שינקום ממנו נקמתו כמ"ש בס' תומר דבורה ע"פ הזוהר וסר עונך וחטאתך תכופר שהמשחית עומד ומבקש ממנו פרנסתו שהשי"ת יעשה נקמתו בבן אדם והשי"ת נותן לו פרנסתו שימתין לו עד שיעשה תשובה. וז"פ נושא עון ועובר על פשע כמבואר בס' הנ"ל באריכות. כמבואר בזוה"ק על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות וכו'. והנה זה לעומת זה כמו במצוה עושה המלאך ג' פעולות. הא' שמציל את האדם ממקרים רעים. הב' שמצילו והולך עמו לשמרו שלא יבא לידי עבירה ח"ו. הג' שעולה לפני ה' וממליץ טובה עליו שהוא הנברא מן המצוה זו ומזה בא כמה מיני השפעות וישועות מזה. והנה להיפך מזה ג"כ יש לו ג'מעלות הנ"ל. הא' שמזיקו כנ"ל כמו שמצינו בבלעם. הב' שעולה ומסטין וכנ"ל וכמ"ש בזוה"ק. הג' שמכשילו בעבירות ומכניס בלבו הרהורים רעים. וזה שבשר הנביא שיסיר לב האבן מבשרכם. ולפעמים מתלבשים בבני אדם רעים והם מיסרים אותו ביסורים קשים ורעים ר"ל כמ"ש תיסרך רעתך. ולפעמים מתלבש בבר אדם שהם נראים לו כאוהבים ומחטיאים אותו והנה אמרו חכז"ל העוקר ע"ג צריך לשרש אחרי' דהיינו אם יניח השורש הולך וגדול אח"כ כן הענין ג"כ בחטאים שכל זמן שלא קבל עליו יסורים מידי מחשבה אי אפשר לצאת יום ויום בא מחדש דלמא ישמע היום ר"ל: [ע"כ נמצא כת"י ישן וחסר הסיום חבל על דאבדין]
א"י נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אלי' כי מלאה צבאה כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפליים ככל חטאותי' וכו' ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר. הדקדוקי' רבו הכפל במלת נחמו. גם מהו הלשון מיד ה' הול"ל מה' מהו מיד ה'. גם מה שעמדו המפרשים מהו ענין בכפליים וכי חשיד קב"ה דעביד דינא בלא דינא. גם מהו הלשון של נתינת הטעם שלכן נרצה עונה כי לקחה כפליים דמשמע אם לא לקחה כפליי' לא נרצה עונה. והדבר צריך ביאור. ונקדים דברי המדרש חטאו בכפליים דכתיב חטא חטאה ירושלים ולקו בכפליים ונתנחמו בכפליי' דכתיב נחמו נחמו עמי וכו'. גם הדברי' האלו תמוהים מהו כפל שחטאו בכפליי' דכתיב וכי חטא אחד עולה לשנים. ואם הפי' שלא חטאו רק ב' פעמים זהו קשה יותר מהראשונה בוודאי הי' הקב"ה מוותר כמבואר עלשלשה פשעי ישראל וכו'. ועוד שהוא נגד כל הנביאים שמבואר מה חטאו. ולזה נקדים להבין הפסוק במיכה. מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' כי חפץ חסד הוא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם ע"כ. מהו ענין מצולת ים וכי אנו צריכין לתת עצה להש"י היכן ישליך העונות. גם למה צריך השלכ' ימחוק העונות וכי דבר ממש הוא שיהי' שייך בהם השלכה ולמה דוקא במצולת ים. וגם מצינו בהתורה בהיפך שמבואר וסמך אהרן את ידו על ראש השעיר החי ונשא את כל העונות בנ"י וכו' אל ארץ גזירה וכו' הרי שעונות נשלחים למדבר. גם כפל הלשון עובר על פשע מהו הכוונה עוד ישוב ירחמנו (גם דקדוק הלשון באלשי"ך ישוב ירחמנו בלשון נסתר ותשליך בלשון נכח והול"ל וישליך) גם להבין לשון הפסוק וזרקתי עליכם מים טהורי' וטהרתם כו' ומכל גלוליכ' אטהר אתכם מהו ענין מים טהורי'. גם להבין נוסח התפל' מה שאנו אומרים אחר פרשת העקידה ונאמר מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וכו' ותשליך במצולת ים כל חטאתם במקום אשר לא יזכרו ולא יפקדוולא יעלו על לב לעולם ג"כ תמהו בזה. גם להבין מה שמצינו טהרה במים. והנראה בכל זה דהנה מבואר בספרים שמכל מצוה נברא מלאך אחד כמבו' בש"ס ותד"א בא"ז פ"ג וכיצד יעשה אם עושה אדם עצמו צדיק ומדבר אמת מוסרין לו מלאך שהוא מתנהג עמו בדרך הצדיקים ומדבר אמת ואם עושה האדם עצמו רשע לכחש ולדבר שקר מוסרין לו מלאך שמתנהג עמו בדרך רשעים ומכחש ומשקר ע"ש. וכמ"ש כי מלאכיו יצוה לך לשמרך כו'. והנה התועלת מהמלאך הזה הוא לכמה דברים. הא' שהמלאך מסייעו לכמה מצות מכאן ואילך וע"ז אמרו מצוה גוררת מצוה כמבו' במפרשים. הב' גם משמרו מהחטא מחמת שא"א לילך עם רשע ונותן מחשבות טהורות בלב האדם לילך אחר מצות ולברוח מן העבירות. הג' שעולה למעלה ומדבר טוב על האדם כמ"ש אם יש עליו מלאך מליץ אחד מני אלף. ויש לפרש בזה הפסוק בפ' העקידה. וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים וכו' וישא את עיניו וכו' ויעלהו לעולה תחת בנו ויקרא מלאך ה' אל אברה' שנית מן השמים ויאמר בי נשבעתי נאום ה' כו' כי ברך אברכך וכו' אמאי לא אמרו המלאך הראשון הכל בפעם אחת. ולהנ"ל נכון שמלקיחת המאכלת מצוה הזאת נברא מלאך והוא הדובר אליו ולאחר הקרבת הקרבן נברא מלאך חדש גבוה משל הראשון שהרי לא נגמר המצוה ביצחק רק במחשבה אבל אח"כ כשעשה המצוה בשלימות להקריב האיל תחת בנו ממש ואז נברא מלאך גבוה ורצה הקב"ה לשלוח הברכות האלו ע"י מלאך הגבוה. וק"ל. וגם אפשר לפ' בזה הכתובי' אצל הגר מה שבא לה מלאך אחר מלאך ותאמר מפני שרה גברתי אנכי בורחת ראה הקב"ה את צדקותי' שעדיין חושבת שרה לה לגברת בזה עלתה למדריר גדולה מזה הדבור נברא מלאך חדש ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידי' ומשקבלה על עצמה להתענות תחת ידי' אין לך נסיוו גדול מזה נברא מלאך גבוה יותר מהראשון וכן מלאך השלישי מסתמא נתנה הודאה לקב"ה על מה שהבטיח' שזרע' לא יספר מרב. ובזה מבואר תשלום הפסוק כי שמע ה' אל עניך במה שהכנעת עצמך לקרות לשרה גבירתי ולהתענות תחת ידי' שהו"ל לכתוב כי ראה את עניך דהיינו שענתה שרה גבירתה. הדבור הזה הועיל לה. ובזה מבוא' הפסוק ויאמר הגר אי מזה באת ופרש"י יודע הי' אלא ליתן פתחון פה וכו'. הכוונה בזה שיהי' לה נסיון אם היא עדיין תקרא לשרה גברתי. ולכן הוצרך לשאול לה כדי שתשיב להמלאך מפני שרה גבירתי אנכי בורחת. וכן לאידך גיסא אם ח"ו עובר עבירה נברא משחית לחבל ר"ל וכמ"ש בבלעם בהליכתו לקלל את בנ"י נברא מלאך המשחית וז"פ אנכי יצאתי לשטן לך. מהו הפי' יצאתי הול"ל אנכי עומד לשטן מה ענין יציאה. ובזה יובן שהמלאך התנצל שנברא בשבילו לשטן שאין לו נחת מזה ואין להמלאך נייחא לחזור למקומו לשרשו עד שינקום ממנו נקמתו כמ"ש בס' תומר דבורה ע"פ הזוהר וסר עונך וחטאתך תכופר שהמשחית עומד ומבקש ממנו פרנסתו שהשי"ת יעשה נקמתו בבן אדם והשי"ת נותן לו פרנסתו שימתין לו עד שיעשה תשובה. וז"פ נושא עון ועובר על פשע כמבואר בס' הנ"ל באריכות. כמבואר בזוה"ק על פסוק גם ה' העביר חטאתך לא תמות וכו'. והנה זה לעומת זה כמו במצוה עושה המלאך ג' פעולות. הא' שמציל את האדם ממקרים רעים. הב' שמצילו והולך עמו לשמרו שלא יבא לידי עבירה ח"ו. הג' שעולה לפני ה' וממליץ טובה עליו שהוא הנברא מן המצוה זו ומזה בא כמה מיני השפעות וישועות מזה. והנה להיפך מזה ג"כ יש לו ג'מעלות הנ"ל. הא' שמזיקו כנ"ל כמו שמצינו בבלעם. הב' שעולה ומסטין וכנ"ל וכמ"ש בזוה"ק. הג' שמכשילו בעבירות ומכניס בלבו הרהורים רעים. וזה שבשר הנביא שיסיר לב האבן מבשרכם. ולפעמים מתלבשים בבני אדם רעים והם מיסרים אותו ביסורים קשים ורעים ר"ל כמ"ש תיסרך רעתך. ולפעמים מתלבש בבר אדם שהם נראים לו כאוהבים ומחטיאים אותו והנה אמרו חכז"ל העוקר ע"ג צריך לשרש אחרי' דהיינו אם יניח השורש הולך וגדול אח"כ כן הענין ג"כ בחטאים שכל זמן שלא קבל עליו יסורים מידי מחשבה אי אפשר לצאת יום ויום בא מחדש דלמא ישמע היום ר"ל: [ע"כ נמצא כת"י ישן וחסר הסיום חבל על דאבדין]
תולדות יעקב יוסף
ואגב נבאר מ"ש הטור א"ח בשם תנחומא ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עונות והקשה הט"ז דלמ' ראשון לחג קאמר גם מה ענין חשבון עונות לראשון דחג וד' ימים שבין יוה"כ לסוכו' ח"ו הפקר הן ורבו הפירו' בזה ונ"ל דכ' בפע"ח הל' סוכו' כי החסדים נכנסין מעי"כ וז"ל ואמנם הכתוב או' ולקחתם לכם ביום הראשון אע"פ שכבר נכנסו החסדים פנימים אך כיון שביום זה נכנס הראשון של כל המקיפין לכן נק' יום ראשון וכו' ע"ש ונודע כי המקיפי' הם גבורו' כמ"ש טובה תוכחת מגולה מאהב' מוסתרת וכמ"ש בפ"ג ה' ספירה יעו"ש והגבורו' הם דני' את העולם לחוב ולזכות ע"פ חשבון עונות וזכיו' כמ"ש בהל הושענ' רב' יעו"ש ובזה יובן וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא ור"ל והלא מר"ה עד יו"כ הוא בסוד שמאלו תחת לראשי ומיוה"כ עד סוף ימי החג הוא וימינו תחבקני כניסת חסדי' ואיך קורא ראשון לכניסת חסדים והלא ט"ו דייקא כי בט' שהוא עיוה"כ מתחילין החסדים לכנוס וכבר עברו ו' ימים ואיך קורא ראשון וז"ש ט"ו הוא ומשני ראשון לחשבון עונות ר"ל דאין החשבון לכניסת חסדים פנימים רק למקיפי החסדי' שהן גבו' הדנין העולם לפי חשבון עונות ובחינה זו היא ראשון ביום ראשון דחג נמצא באמת החשבון מיד אחר יוה"כ רק בחינה זו נכנס בראשון דח"ג שמצדו הוא חג כי בו ביום הראשון נכנ' חסד עליון שבחסדי' פנימי' ומקיף חסד עליון שבמקיפין יעו"ש לכך עושין יו"ט גמור וזה נ"ל חג ר"ת חסדי' גבורות כי החסדי' הם פנימי' והמקיפין הם גבורו' לכך הוא חג וז"ש בר"ה ובחג נידונין על המים כי החסדי' נק' מי' ומקיפי החסדי' בו נידוני' כנ"ל וז"ש על המים כי נידוני' ע"י הבחינה שעל המים ומרומז במשנה בר"ה שמאלו תחת לראשי וז"ש בר"ה עוברין לפניו כבני מרון והוא ע"ד לשון המשנה בברכו' בכל פרשת העבו' יעו"ש לשון עברה ודין משא"כ מיה"כ עד החג הוא וימינו תחבקני וז"ש ובחג ו' נוסף על הימי' שקוד' החג עיו"כ ואילך מתחיל וימינו תחבקני רק שהעיקר בחג כנ"ל והימי' שקודם חג טפלים אליו והשי' יכפר