בְּרִיתִ֣י ׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַ֨שָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא׃
בעל שם טוב
במדרש (בילקוט ר"פ פינחס) אמר ר"ש בן לקיש פינחס זה אליהו, אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה, אף לעתיד אתה עתיד ליתן שלום ביני ובין בני ישראל, שנאמר (מלאכי ג׳:כ״ג) הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' והשיב לב אבות על בנים וכו', ר' אליעזר אומר היסב הקדוש ברוך הוא שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, שעשה תשובת ישראל בהר הגלעד, שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, (מלאכי ב׳:ה׳) בריתי היתה אתו החיים והשלום, נתן לו הקדוש ברוך הוא חיים בעולם הזה וחיים בעולם הבא, ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, עכ"ל:
שם משמואל
ומצד הסברא יש לומר עוד שאיש שיש בו יראת שמים ומתירא לקרב לאשר איננו שייך לו, שכרו מדה במדה שגם כחות הטומאה יתיראו לקרב אליו בעוד נשמתו בו, וכמו ששמעתי מעין זה מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, וע"כ יש לומר שאהרן הכהן בשביל שהיתה בו מדת היראה כמ"ש במלאכי ב' ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא זכה גם לבניו אחריו שכחות הטומאה לא ישלטו בהם בעוד נשמתו בקרבם:
ישמח משה
ופירש הגאון בעל שבות יעקב בספרו עיון יעקב לדברי הגמרא הנ"ל, דודאי לא קשה על משה האיך התקיים ארבעים יום ולילה בלא אכילה ושתיה, דשאני משה דמלאך ה' הוא וגופו כולו רוחני, ואין צריך לאכילה והשתיה אלא דאם כן קשה למה אכל ושתה בשאר ימים כיון שאין צורך לו, דמדאמר ארבעים יום וכו' מכלל דבשאר הימים אכל ושתה, על זה משני שפיר אלא עלית לקרתא וכו', פירוש דלכך אכל ושתה בעת שהיה על פני האדמה, וכן אתה מוצא במלאכים, עד כאן דבריו ודפח"ח וש"י. ועיין מ"ש בביאור המ"ר בפסוק (בראשית א יא) ויאמר אלקים תדשא וגו', דעיקר אכילת המלאכים היה שהוציאו הרוחניות והעלו אל הקדושה, ומשם תלמד לגבי משה דכזה היה אכילתו בהיותו על פני האדמה להעלות הרוחניות אל הקדושה. והיינו דכתיב בפרשת חקת (במדבר כ טז) וישלח מלאך ויוציאינו ממצרים, ופירש רש"י (ד"ה) וישלח מלאך, זה משה, ר"ל דגופו היה במדריגת מלאך כאמור, ועל דרך זה (מלאכי ב ה-ז) בריתי היתה אתו החיים והשלום וגו', (מלאכי ב ז) שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צבאות הוא, ועיין שם בפירוש רש"י (ד"ה בשלום) דקאי על אהרן הכהן, ויש להבין הלא אמרו רז"ל (סנהדרין צ"ג ע"א) דצדיקים עדיפי ממלאכי השרת, ואם כן איזה יקר וגדולה נעשה בזה לאהרן במה שנקרא מלאך. אלא על כרחך צריך לומר דהענין הוא דמה שאמרו רז"ל דצדיקים עדיפי ממלאכי השרת, היינו מצד נשמתן האצולה משמי מרום, אבל אהרן הכהן הגוף נזדכך עד שהיה במדריגת מלאך, ודי בזה יקר וגדולה, וענין כזה מצינו בחנוך ואליהו. ועל פי זה מיושב הקושיא הרביעית שהקשינו לעיל דלמה שאלו דוקא על משה ואהרן, דדוקא על משה ואהרן קושיתם עצומה, משום שאינם צריכים למיתה מעטיו של נחש, דכבר הוזדכך חומרם בחייהם עד ששב גופם כמו מלאך, וכמו שהיה קודם החטא באדם הראשון כמ"ש, והשיגו שלמות האמיתי ויכולין להשיג בחייהן ולא היה להם מסך המבדיל. וגם לא יתכן שמתו בדרך עונש על חטא של עצמן, דהלא קיימו כל התורה כלה כמו שאמרו המלאכי השרת, אבל על הד' שמתו בעטיו של נחש, דהיינו אף דלא חטאו, ואין המיתה שלהם בדרך עונש, מכל מקום טובה היא להם כדי שיוכלו להשיג האמיתיות בלי מסך המבדיל כמ"ש. וזה אמרם הלא משה ואהרן דייקא, דידוע דהזדכך גופם ולא היה להם מסך המבדיל, ואם כן אינם צריכין למיתה שקיימו כל התורה כלה, ר"ל שקיימו גם כן כל התורה באופן שאינם ראוים כלל לעונש מיתה, ומתו, ר"ל ואף על פי כן מתו. ועל זה השיב הש"י מקרה אחד וגו'. ונקדים עוד דאף חנוך ואליהו שנעשה גופם מלאך ולא מתו, וכן ר' יהושע בן לוי שנשאר בחיים (כתובות נ"א ע"ב), מכל מקום נפטרו ונסתלקו מזה העולם, כיון שאין העולם החומרי כדאי להם שישארו כאן לנצח, וזה פשוט דמאן דאמר דאין מיתה בלא חטא, אין כונתו דאם לא יחטא יתקיים בזה העולם החומרי לנצח, דזה לא היה מעולם ולא יהיה לעולם. ועוד וכי משום שלא חטא, לא יראה אור לנצח ח"ו. אלא ודאי דכונת המדרש הנ"ל שאם לא יחטא יסתלק מרוב זקנה, כעין חנוך ואליהו ור' יהושע בן לוי ודומיהן, וזה ברור.